לפניך שני כלי רכב. האחד מהיר כברק, מטפס בקלילות על הרים, דוהר על פני כבישים ומביא אותך למחוז חפצך מבלי להשמיע גניחה קלה, ואילו האחר, עושה טובה כשהוא מניע, צולח גבעה קטנה בנהמה איומה. מתאמץ, מעלה עשן ובשעה ארוכה גומא מרחק קצר. היכן ההבדל? לא בצבע הפח, גם לא באביזרים השונים – המנוע, זה העניין.

חשק זה מנוע

אדם נע מכוח החשק. ככל שהחשק גדול יותר, התנועה קלה יותר, והתוצאות מבורכות ומוצלחות יותר. להפעלת מנוע יש צורך בהצתה. גם את מנוע החשק יש לעורר. לשם כך יש צורך בתחושת חיבה ותשוקה לעצם הדבר, וגם ראייה ממשית של התוצאות והרווח שתניב ההשקעה. וגם מי שאינו מוצא עניין וחשק ב'עצם' הדבר, יכול להניע את עצמו מכורח סיבות; מנהל עבודה קשוח, או ההבנה שאין ברירה, חייבים לעשות.

כך למעשה מתנהל העולם – על ידי אנשים הפועלים או מתוך חשק או מחמת ההכרח, העיקר שאינם חדלים מלפעול.

גם בעבודת הבורא, הכל תלוי במידת החשק. שבירת מידות רעות, התעוררות לעבודה. לימוד, תפילה, קיום מצוות – בכל התחומים הללו אדם פועל כפי מידת החשק.

זו המציאות, וזו גם הבעיה. משום שהחשק מתנהג כגל – עיתים עולה, עיתים יורד. והשאלה היא: מה עושה אדם כשאין לו חשק? אם נבדוק את עצמנו נגלה, שכשהחשק נחלש, החיים נעצרים. וזה אסון. הדבר דומה להקמת מפעל ללא מנהל עבודה – הפועלים עובדים כשמתחשק להם, לפעמים. האם יתכן שנוכל להתקדם כך בתורה, ולמלא את ימינו בשמחה וחיות?!

כשאין חשק

ובכן, מה יעשה אדם שאין לו חשק? ומה עושים במקרים קשים יותר, כשחסרון החשק הופך למשא כבד שרובץ על המוח והלב?

פרשת השבוע, חוקת, מורה לנו את דרך הטהרה מרוח הטומאה.

רבים שואלים: מה עניין פרה אדומה לאמצע חומש במדבר, מקומה של הפרה בפרשיות הקורבנות. את התשובה נוכל לדלות מתוך תמיהה נוספת הקשורה בפרשיות הקודמות. קראנו על מחלוקת קרח, מתאוננים ומעשה המרגלים. המעידות הללו אירעו כולן במדבר, כשברקע מהדהדים גילויים מפליאים: מן, ענני הכבוד, הר סיני. הייתכן?

אלא מאי. באה התורה להורות לנו יסוד גדול – תראה לאן הגיעו המרגלים ועדת קורח! כנראה היה חסר להם דבר מה, וזה מה שגרם להם להידרדר להיכן שנפלו. מאחורי כל הנפילות הקשות והמתמיהות הללו, מסתתרת בעיה אחת – אובדן הרצון והחשק. וזוהי תוצאה של רוח טומאה. על כן באה מיד פרשת פרה, להאיר וללמד, איך גם בתוך מצב של טומאה, יש דרך להמשיך רוח טהרה ולהוליד חשק.

התורה פותחת ואומרת: "זאת חוקת התורה". היא מגלה לנו את סוד הטהרה, ומרמזת לכל אדם: תדע לך ואל תטעה, חוסר חשק איננה סתם תופעה לא נעימה ומטרידה, זהו עצם הניסיון. זאת חוקת התורה, לא נוכל להבין זאת, ואין לנו רשות להרהר אחרי הנהגת העולם – מדוע מתנהגת המציאות באופן של ניסיונות ואובדן חשק, קרירות וכבידות. רק דע לך שזהו הניסיון הגדול של חייך. מנסים אותך באובדן חשק, ואין ניסיון גדול מזה. כל שאר הניסיונות; קנאה, תאווה וכבוד, הם כלי נשק מפורסמים של הבעל דבר. אך חוסר חשק מצטייר כסתם ליקוי אישי. מה עושים, איך מתמודדים?

שלבים בטהרה

לשם כך באה פרשת פרה. מצוות פרה אדומה מציבה פתח לטהרה, ומדברי רבי נחמן (ליקו"מ סי' נ"ה) אנחנו למדים איך כוח הטהרה הזה מצוי ושופע עלינו גם היום ממש. והוא מסוגל לחלץ אותנו גם ממצבים של חלישות הדעת, רע עין וחוסר חשק. ראשית יש להתרחק מטעות נפוצה ומרירה מאוד – אדם נוטה לעשות עניין מחסרון החשק. זה אסור. ברגע שאדם עושה מציאות מחסרון החשק והחלישות, מיד פורחים מזיכרונו כל החסדים והטובות, הניסים והנפלאות שעשה עימו השם. וכך נוצרת חלילה מציאות שהחיים והיהדות נעשים מושפעים ממצב רוח וחשק. אדם דוהר על כביש משובש ומלא מהמורות. היום כאן מחר שם. הכל מתחיל מקושיא אחת קטנה ומטרידה, מדוע לאנשים סביבי יש חשק, ולי אין. איך יתכן שפעם היה לי טעם והיום לא.

מצוות פרה באה ללמד, שאין מקום לשאלות שכאלו. משום שהטהרה מתחילה בחוקה. חסרון חשק זה סוד עמוק והוא צופן בחובו ניסיון חשוב הכלול בסדר תיקון האדם. ממך רוצים רק שתדלג, תקפוץ, ואל תעשה מזה עניין. תתמקד ברווח, ותחשוב על כך שמסתכלים עליך מלמעלה ורוצים בהצלחתך. עשה ככל יכולתך.

זה סודה של הטהרה. נעשים טהורים בלי שכל והבנה, משום שבתוך הקושי, הייסורים, ותחושת הריחוק, אין מקום למחשבות ואין כלים להבנה. אתה מוכרח לקבל ולהאמין שכל מה שעושה איתך השם הוא צדקה וחסד. כעת סלולה הדרך הלאה. להוליד כח של אמונה והתחזקות. ולסגל קביעות בתפילה והתבודדות. ואז ניתן לזכות לדיבורי תפילה לוהטים ומתוקים, המסוגלים לבטל כל סוג של חלישות הדעת או פיתוי של ניסיון. ולהביא את הנפש לחוש ולדעת באמת את השגחת השם ואת טובו הגדול.