ה' לא יעזבנו

כ״א באייר תשע״ט

מה הסיכוי של האדם להתייצב מול כוחו העצוםן של היצר ההרע, האורב על פתחו ומבקש להמיתו? מה הסיכוי לא ליפול בסטייה הקטנה ביותר, לעמוד כל רגע על המשמר מפני היצר שינצל רגע של היסח הדעת? מניסיונות שנראים הרבה יותר גדולים מכוחותיו? (השתפכות הנפש)

וגילה לנו אשר אין שום עצה להינצל מגודל התגברות היצר שתמיד הוא שוקק ומתאווה להכשיל את האדם, רק על ידי התבודדות.

* * *

כזכור, לאחר שעברנו על דרכם של צדיקי עולם בתפילה במהלך הדורות, הגענו לדרכו של רבי נחמן מברסלב. בוודאי שהכול מודים בחשיבותה של התפילה כעמודי מעמודי התווך של יהודי. התדירות הגבוהה שלה יותר מכל מצווה אחרת כמעט, מעידה על נחיצותה בעבודת ה'. אבל עד כמה היא חיונית בעבודה שלנו? להתפלל רק בזמן של משבר, להסתפק בתפילות שתקנו לנו חז"ל, או להרבות מעצמנו? רבי נחמן מברסלב אמר: "א י ן  ש ו ם  ע צ ה  להינצל מגודל התגברות היצר, רק על ידי התבודדות". כהמשך לצדיקי הדורות שהדגישו את הצורה שתפילה צריכה להחוות אצל כל יהודי – כעצם החיים – מדגיש רבי נחמן את החובה להתבודד בכל יום, כחלק מהעבודה הרוחנית גם כן.

* * *

"אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: רק רע כל היום (בראשית ו)" (קידושין דף ל ע"ב) מפרש רש"י: "שכל שעות היום רעתו מתחדשת". משמעות ההתחדשות של היצר בכל שעות היום, היא לא בהיתקלות עם אותן בעיות בצורה שונה. בכל יום מתעורר היצר בפיתוי מסוג חדש. כוח חדש, הנאה חדשה, מסר חדש. אם אדם נשאר סטטי ולא מתעורר מעצמו, היצר הרע יהיה בעדיפות ראשונה. הוא זה שיקדים את האדם באופן טבעי, ובלי מעשה מיוחד מצידו הוא פשוט יובל בידיו של היצר. "לפתח חטאת רובץ" – היצר הרע מונח בפתחו של אדם. הנטייה הראשונית כשאדם לא יחשוב על מצבו, תהיה להיגרר אחרי היצר. זהו מצב של חוסר אונים גדול, כשההכרח הראשוני הוא נטייה לרע, ועל האדם למשוך את עצמו מאותה ירידה טבעית.

ממשיכה הגמרא בתיאור פעולתו של היצר הרע: "ואמר רבי שמעון בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו (תהלים לז), ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר (שם): אלוקים לא יעזבנו בידו". כהמשך לאותו מצב של חוסר אונים כשברירת המחדל היא לעשות רע, מוסיף רבי שמעון בן לוי: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום". התגברות איננה התייצבות כנגד. התגברות היא מצב בו הצד השני נמצא בידיו של הצד המתגבר. הגבורה תמיד מציגה את הצדדים האחרים כחסרי משמעות, כבטלים לכוחה ומשמעותה. התגברות זאת נעשית בהצגת הניסיונות והפיתויים כהרבה יותר גדולים מהאדם, ואין בכוחו לסרב להם, או בהצגת החטאים והכישלונות כמציאות קבועה אצל האדם שאין לו אפשרות לצאת מהם. היצר הרע מתואר כ"מלך זקן וכסיל" בספר קהלת (ד, יג), בשל הצורה בה הוא מתגבר על האדם עד כדי כך שהוא נראה כזה שמנהיג ומניע את האדם – מלך, ואין לאדם כוח להשתחרר משלטונו – זקן. הוא כבר כבול בהרגליו ובשגרת מעשיו הרעים.

מצב כזה של חוסר אונים מתואר בצורה ישירה ונוקבת בפסוק: "צופה רשע לצדיק, ומבקש להמיתו". היצר לא מבקש לספק לאדם הנאה זמנית שתוריד אותו קצת ממדרגתו, תגרום לו לזלזול בנושא מסוים. הוא הולך על הכול, מבקש להמיתו. בודאי שהוא בא לאדם בפיתויים קטנים, אבל באותם פיתויים קטנים הוא מתחיל לכבול את ידיו. עבירה גוררת עבירה, החבל מתהדק. ככל שהזמן יעבור החבל עוד יותר יתהדק, עד שיום אחד היצר יבהיר לו: אתה כבול. אין לך אפשרות לצאת. השלב הבא – ייאוש. משם למיתה רוחנית הדרך לא ארוכה. "הוי מושכי העוון בחבלי השווא, וכעבות העגלה חטאה" (ישעיהו ה, יא). נמשכים לעוון בחבלי שווא – חבלים שנראים כאילו אין בהם ממש, שווא. אבל התוצאה בסוף היא "כעבות העגלה חטאה" – החטא כבר מושך בחבלים גדולים כשל עגלה.

מה הסיכוי של האדם להתייצב מול כל אלה? לא ליפול בסטייה הקטנה ביותר, לעמוד כל רגע על המשמר מפני היצר שינצל רגע של היסח הדעת? מניסיונות שנראים הרבה יותר גדולים מכוחותיו?

"ה' לא יעזבנו בידו". אין תשובה אחרת. ה' לא עוזב אותו. ברגע שהוא יהיה נתון בכוחות עצמו, מייד הוא נכנס לזרועות היצר שמתגלה כהרבה יותר גדול ותקיף ממנו. בלי ישועת ה', מועד האדם לכישלון כמעט בטוח.

* * *

"ואמר [רבי נחמן], שהתפילה הוא עצה כללית ושורש לכל העצות המובאים בספריו הקדושים. כי אמנם ספריו הקדושים מלאים עצות נוראות ונפלאות על כל דבר ודבר בעבודת השם. עצות ה' אשר לעולם יעמודו. אבל העצות בעצמם קשה מאוד לקיימם, ועל כולם, עיקר העצה היא רק תפילה והתבודדות" (הקדמה להשתפכות הנפש).

אמנם יש עצות בעולם, שבודאי יכול האדם להתגבר בכוחם על כל המכשולים שבדרך. העצות נותנות לו דרך ונתיב בבניית אישיותו הרוחנית וביסוסה. אבל, עדיין כל זה לא מספיק. "העצות בעצמם קשה מאוד לקיימם". גם על זה מופיעה התגברות היצר. גם אם הדרך נראית לנו כל כך ברורה, היצר עדיין נעמד בדרך ופשוט לא נותן לעבור. מהו ה'דלק' שלנו בעולם הזה, הכוח שיתן לנו לעבור את הכל? מהי הדרך שתלמד אותנו איך ללכת בכל הדרכים? ההתבודדות. כש"ה' לא יעזבנו בידו", אנחנו מקבלים את הכוחות לעבור את כל הדרכים.

"ברוך ה', יום יום יעמוס לנו, הא-ל ישועתנו סלה" (תהלים סח, כ). בכל יום ויום אנחנו צריכים לעבור עומס, שבמבט לאחור אנחנו מתפלאים איך עברנו את הכול. האמת היא, שבאמת אין הסבר. לא הסבר מצד הכוחות שלנו, התבונה שלנו. "הא-ל ישועתנו סלה" – הקדוש ברוך הוא היה הישועה שלנו, מה שקיים אותנו. הוא זה שהעמיד אותנו על הרגליים, תמיד.

מכוח הידיעה הזאת אנחנו פונים אל ההתבודדות. אין לנו ברירה אחרת; ההחלטות שלנו, התוכניות שלנו, איך נתקדם ואיך נשלוט על הכול, לא יעמדו לבדן. לפני שאנחנו הולכים בדרך, אנחנו צריכים את מה שיחזיק אותנו בה. לבקש את ה', שיהיה איתנו תמיד. לא לבקש שיעזור לנו כרגע בגלל הקושי הזה, אלא לבקש את ישועתו – את התגלותו אצלנו כְּמה שעומד מאחורי הקיום שלנו, הישועה, היש. כדי להגיע לזה, עלינו להקדיש זמן קצוב ביום לתפילה אישית לפני ה', במלים שלנו. לומר את המשברים שעוברים עלינו, ובכולם לבקש את ה' – שיהיה הישועה שלנו.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support