ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > התרת הספיקות

התרת הספיקות

ט״ז בסיון תשע״ט

כולנו מנסים להגיע לשמחה. יש זמנים שאנחנו מצליחים יותר, יש זמנים שפחות, אבל אנחנו מתרכזים בעיקר במטרה: לשמוח. רבי נחמן מברסלב מלמד שגם אחרי שאנחנו שמחים, יש עוד דבר נוסף שאנחנו צריכים לשים לב אליו. אפשר בהתבוננות קלה להגדיל את הכוחות שהשמחה תחדש בנו גם אחרי שהיא תדעך ממלוא עוצמתה. (משיבת נפש)

עיקר עזותו והתחזקותו של האדם
להתקרב לעבודת השם יתברך
היא על ידי שמחה וחדוה,
בבחינת "כי חדות ה' היא מעוזכם"
(קיצור ליקוטי מוהר"ן כב, ח).

כולנו מנסים להגיע לשמחה. יש זמנים שאנחנו מצליחים יותר, יש זמנים שפחות, אבל אנחנו מתרכזים בעיקר במטרה: לשמוח. רבי נחמן מברסלב מלמד שגם אחרי שאנחנו שמחים, יש עוד דבר נוסף שאנחנו צריכים לשים לב אליו. אפשר בהתבוננות קלה להגדיל את הכוחות שהשמחה תחדש בנו גם אחרי שהיא תדעך ממלוא עוצמתה.

ההתקרבות לקדושה מחייבת שימוש במידת העזות. עזות נגד תאוות הגוף, נגד בני אדם הלועגים לדרכו, ועוד נסיונות. באותה תורה המוזכרת למעלה כותב רבי נחמן: "על ידי עזות נכנסין לתוך הקדושה". זהו החלק של "הוי עז כנמר" (אבות פרק ה), העזות של הקדושה (ששונה מהעזות שבכל נושא אחר, שעליה נאמר "עז פנים לגהנום" – אבות שם). "ולבוא לעזות דקדושה הנ"ל, הוא על ידי שמחה… היינו על ידי בחינת נעשה ונשמע, שהוא בחינת השמחה". רבי נחמן מוכיח שם מדברי חז"ל (שבת פח) שקראו על מידת "נעשה ונשמע" את הפסוק "ושמחת עולם על ראשם", וכך נמצא ש"נעשה ונשמע" מבטאים עניין של שמחה. מדוע הם קשורים דווקא לשמחה?

רבי נתן מבאר (נפילת אפים ד) שבאמירת "נעשה ונשמע" עם ישראל אמר שהוא חפץ לקיים את המצוות עוד לפני שהוא משיג את עניינן. שמיעה מופיעה בדברי חז"ל למשמעות של הבנה. עם ישראל אמר: נעשה, ואחר כך נשמע ונבין. ההחלטה שלהם לקבל את התורה לא נבעה אחרי הערכה שהתורה תתאים להם, אלא הם ידעו את זה מראש, גם מבלי להבין, התורה בוודאי שייכת אליהם. חז"ל (שבת פח) קוראים לכך "תומת ישרים תנחם" – התמימות הנחתה אותם לקבל את התורה.

מכאן השייכות לשמחה. ניתן לשמוח בדבר שתפסתי מתוך הבנה את השייכות שלו אלי. השייכות הזאת היא לא עצמית, היא תלויה בהבנה שלי. אם אני מבין אני שמח, ואם אני לא מבין אז אין כל קשר ביני ובין הדבר. כשעם ישראל היה וודאי בכך שהתורה תתאים אליו גם בלי הבנתו, הוא גילה את השייכות העצמית ביותר לתורה, ומכוח האמירה הזאת הוא זכה לקבל את התורה. השמחה השלמה היא שמחה של שייכות עוד לפני ההבנה. כי אם הדבר מתאים אלי, אז הוא מתאים עוד לפני ההבנה, לפני שהוא יצטרף למערכת החשיבה שלי.

רבי נחמן מדגיש שדווקא השמחה הספציפית הזאת, השמחה של 'נעשה ונשמע', היא מקור העזות והחוזק של האדם. כשמסבירים לנו דבר, עד כמה שהוא נראה לנו טוב ואנחנו מתחברים אליו, השייכות שלו אלינו עדיין מוטלת בספק. אין את התחושה של הוודאות, אנחנו עדיין מרגישים שאולי זה לא הדבר שנוגע בנו באמת. ברגע שאנחנו שמחים, קבענו את הוודאות של הדבר. אם אנחנו שמחים, זה סימן שאנחנו וודאים בחיבור של הדבר אלינו.

ההתחזקות בעבודת ה' מצריכה התגברות של עזות. הנפילות לבדן מקשות עלינו בעזות שלהן – הגוף אינו מוכן לוותר. הוא רואה את הנפילות כחלק מאיתנו, והוא לא מוכן לוותר שפשוט נבוא ונמחק אותן. כשאנחנו נמצאים בשמחה, עלינו להתבונן בעצמנו: האם אנחנו שמחים בכל דבר אחר כמו שאנחנו שמחים עכשיו בקדושה? תמיד אפשר להרגיש, שאחרי כל השמחות האחרות, הוודאות של השמחה של הקדושה עולה על כולן. אין שום שמחה בדבר שאנחנו לא מבינים. רק בתורה יש שמחה כזאת. וזה מלמד אותנו, שאין שמחה יותר וודאית ממנה. "מי שטעם יין ההונגרי, אותו לא יטעו לעולם" (רבי נחמן מברסלב). כשטועמים את האמת מרגישים את הוודאות שלה. השמחה היא הכלי החזק ביותר להראות לנו מי אנחנו באמת.

למדנו לימוד גדול על התועלת העצומה שנוכל לקחת מהשמחה – עוז ותעצומות של וודאות על מהותנו: הגוף ותאוותיו, הנפילות והייאוש, כל אלו לא יכולים לבלבל אותנו עם הקול החזק שהם מנסים להציג. השמחה חזקה הרבה יותר מכל אלו ביחד. ההתאמה הפנימית שלנו לתורה, השמחה במצוות עוד לפני שאנחנו מבינים, הם מקור הכוח שלנו לדעת את מה אנחנו רוצים באמת. "אין שמחה כהתרת הספקות", ואין כשמחה להתיר את כל הספקות.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support