התגלות חדשה בתורה ועבודה

עיקר ישועת האדם היא כאשר הוא זוכה להתחדשות הנשמה, לבחינת 'נשמתין חדתין' [=נשמה חדשה].

כפי שביום השבת כל ישראל מקבלים נשמה יתירה, כמו כן ישנה התחדשות הנשמה להוליד ב"נפשו" של האדם התגלות חדשה בתורה ועבודה, שידע איך לא להיבהל מירידות אלא לדעת להתחיל כל פעם מחדש ואיך להאמין באמת שהכל לטובה.

והנה רבינו הקדוש כותב בתורה ל"ו בליקוטי מוהר"ן, שעל ידי צעקות שהאדם צועק בתורה ותפילה נולדת ה"נפש", וסיבת הצעקות הם, מחמת שלפני כל התגלות שבאה לנפש היהודי, באה ה"נפש" בגלות של שבעים אומות, היינו במידותיהם ובתאוותיהם, ובראשם עומד בלעם הכלול מכל השבעים מידות רעות שכנגד שבעים אומות, ומחפש להחליש דעת האדם בכל יום שלא ינסה להתחזק לזכור את השי"ת בכל מעשיו, רק יהא מונח בגלות המחשבה, ובדמיונות שווא כל ימי חייו.

אלא שכנגדו עומד משה רבנו, הצדיק המופלג, המלמדינו דעת, ומוליד בנפשנו התחדשות והתגלות חדשה בכל עת, וממשיך שבעים פנים של תורה, שנמצא את השם יתברך בכל מעשינו, הן בתורה ובתפילה הן באכילה ושינה ומשא ומתן ועבודה גשמית, בכל שבעים המדות נוכל להתחדש בזכרון האמונה.

ישאל השואל: ומדוע לא נוכל בכוחות עצמינו להמשיך התגלות התורה, שלא על ידי הצדיק? והתשובה היא, משום צריך לקבל את האור המושפע אלינו בכלים שלמים, פירוש: במח בלתי פגום, שאם לא כן, האור מצטמצם שלא כראוי, בחינת לא זכה נעשה לו סם המוות, והצדיק וכן השבת הם האור המצויר לטוב, שממנו אנו מקבלים התגלות חדשה בחינת נשמתין חדתין.

והנה בימות החול אנו עסוקים בעבודת היציאה מגלות השבעים האומות, ואם כן, איך יהיה לנו הכח ללחום בהם? העצה לכך היא, על ידי שנקבל את אור השבת מידי הצדיק המצייר את האור לברכה, ועל ידי זה נוכל להתחיל תמיד מחדש. כי באמת אנו מקבלים נשמה חדשה מאור השבת וקדושת הצדיק, שהרי אפילו בלעם הודה וברך ולא אשיבנה, שאי אפשר לקלקל את האור המצויר לטוב, נמצא שדווקא על ידי אור הצדיק אין שום יאוש בעולם, כי יכול תמיד להתחדש לצאת מהגלות בצעקות לפני ה', ולקבל נשמה חדשה, ה' יזכנו אמן.

(עובד ע"פ שיחת הרה"ח ר' ניסן דוד קיוואק)