ועיין בספר "עלים לתרופה" (ממורנו הרב רבי נתן, זכר צדיק לברכה) שכותב שם גם כן, אשר מי שהוא במדרגה פחותה, צריך לחזק עצמו ביותר בהתבודדות לפרש שיחתו לפניו יתברך. ואדרבא, דיבוריו של איש הנמוך מאד על ידי מעשיו שאינם הגונים יקרים אצלו יתברך יותר ויותר.

ראינו בפעמים הקודמות את הדרישה של הקב"ה מעם ישראל, שגם היא איננה נאמרת בפירוש אלא על ידי משה רבנו: "היה לכם לומר תן לנו אתה [=לב ליראה את ה']". עם ישראל היה צריך להבין מעצמו שהוא צריך לבקש מהקב"ה שיעזור לו להתקרב אליו, ושייתן לו לב לירא אותו. וכך, מושג ההתבודדות, שהוא למעשה התפילה האישית של כל אדם עם קונו, בעצם נגזר מכוח מסקנה פשוטה: הדרך איננה פשוטה כלל וכלל, והקב"ה רוצה שנעבור אותה. אם נתבונן בזה היטב, כותב רבי נתן, נבין שרצון ה' מאיתנו הוא שנבקש ממנו.

אלא שמסקנה פשוטה זאת, כנראה לא פשוטה לכולם. כבר בזמן רבי נתן ועד לימינו, היו שטענו שדרך זו של התבודדות מיועדת רק לאנשי מעלה ולא לאנשים פשוטים, ובוודאי לא לחוטאים ורחוקים. משה רבנו מוכיח את עם ישראל על כך שלא התפלל לקב"ה שיעזור לו להתקרב אליו רק לאחר ארבעים שנה. אפילו מי שכן רוצה ללכת בדרך זו, נתקל בהרבה 'מניעות המוח' כלשון רבי נחמן, ספקות ובלבולים שמונעים אותו ללכת בדרך הזאת כלבבו. גודל הקושי מתואר בליקוטי מוהר"ן (חלק ב, סימן קא): "וכבר מבואר זאת בדברינו כמה פעמים, אך צריכין לכפול ולשנות זאת ולזכור זאת בכל יום ויום. כי יש כמה וכמה מיני חלישות ובלבולים על זה בלי שיעור מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. על כן צריכין לחזור זאת אלף פעמים, כדי שיתחזק ויתאמץ לעמוד על עמדו להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד, שיקרבהו לעבודתו יהיה איך שיהיה". כמה פעמים שאמרנו את זה עד היום, זה לא יספיק להיום. כל יום נצטרף להתגברות חדשה. מה כל כך קשה לקבל ברעיון זה של ההתבודדות שנדרשת התחזקות כל כך גדולה עבורו?

במה, בעצם, תלויה כל ההבנה הזאת? בכך שהקב"ה באמת אוהב אותנו. הוא רוצה שנתקרב אליו. הוא רק מחכה שנבקש ממנו עזרה. אם נשאל: אבל מי אומר לנו שהקב"ה באמת רוצה בכך? נענה שבוודאי שכך הוא: הקב"ה רוצה להיטיב לנו, והודיע לנו במפורש פעמים אין ספור על אהבתו אלינו. אבל כשנשאל: נכון, אבל מי אומר שהוא רוצה גם אותך? כאן, התשובה לא באה בדיוק באותה מהירות. גם כאן אנחנו יודעים על מעלתו של כל יהודי, על האהבה הגדולה של הקב"ה ליהודי הכי פָּחוּת יותר מהגוי החסיד ביותר, על התקווה הגדולה שיש לכל אחד. אבל היצר הרע תופס אותנו בדיוק במקום הזה, ומנסה לגרום לנו לחשוב שהכל נכון, זה נכון לגבי כולם – אבל חוץ ממך. ממך הקב"ה כבר התייאש, או: אתה יכול להתקרב אליו, אבל זה יהיה בכוחות עצמך; כרגע הוא לא מעוניין בך.

היצר הרע מטיל ספק ברצון, כותב רבי נתן (ברכות השחר ה, כט). הוא מטיל ספק ברצון ה' בך. הוא גורם לך לחשוב שהוא לא רוצה אותך, כשהוא משתמש בכל כישלונותיך וחסרונותיך. "יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום" (קידושין לא ע"ב) – מבאר רבי נתן שעיקר ההתחדשות של היצר היא על ענין זה. כל יום הוא ינסה מחדש להסביר לך, בצורה אחרת כמובן, למה הקב"ה לא רוצה בך יותר. הוא יסביר גם איך זה היה נכון עד היום, ומה השתנה בדיוק עכשיו.

כל הספקות הללו למעשה, הם אלו שמקשים על התפילה לקב"ה. אם באמת היינו מרגישים כמה ה' רוצה בנו, לא היה יתכן שלא היינו רצים אחריו, ומנסים רק להתקרב אליו. "אמר רבי יהודה: אלמלי הוו ידעין בני נשא רחימותא דרחים קוב"ה לישראל, הוו שאגין ככפירייא למירדף אבתריה" (זוהר) – אם היו יודעים בני האדם את האהבה שאוהב הקב"ה לישראל, היו שואגים ככפירים לרוץ אחריו. לא ברור לנו שהקב"ה באמת רוצה בנו, ולכן גם לא ברור לנו שגם צריך להתפלל אליו על כך.

אם זהו אכן הקושי הגדול שלנו ביישום הדרך של ההתבודדות, נוכל לברר לעצמנו בבירור גמור לפני הכל, שגם כשלא נבין ולא נוכל לקבל את הידיעה הזאת, הקב"ה רוצה בנו. אם אחר כך יהיו קשיים, נדע לפחות את המקור שלהם. ההתחזקות שלנו היא באמונה שהקב"ה רוצה בנו באמת, באהבה אמיתית. אלו לא מילים ריקות. רק הוא יכול לאהוב אותנו באמת. ואם היצר מתגבר עד כדי כך שאין לנו שום תפיסה בידיעה זו, יצטרך האדם להכריח את עצמו, ומתוך כך יגלה את אמונת הרצון – רצון הקב"ה בו. "ותכריח עצמך מאוד להרגיל עצמך לזה, ותאמין שאיך שהוא גם הדיבורים שלך יקרים מאוד בעיני השם יתברך, כי הוא ברחמיו מתאווה גם לתפילתך" (ממכתב רבי נתן לבנו, "עלים לתרופה" מכתב רב).