"השתיה כדת"

י״ג באב תשע״ט

כשאנו שותים 'עד דלא ידע', כשממריאים איתנו לאותו מקום גבוה, בו מתגלה הקשר הכי עמוק שלנו עם השם יתברך – מתגלה לנו שבעצם "ארור המן" הוא "ברוך מרדכי"! כלומר, שהחושך הוא אמצעי איך לגלות את האור, השקר בא להעמיק את הקשר, והנגע יכול להפוך לעונג. ואז, גם אם אנו חוזרים אחרי שקיעת חמתה של פורים, לאותו מקום בו ה"ארור המן" חוגג כהרגלו – אנחנו כבר מסתכלים עליו בצורה הנכונה; הוא כבר לא יכול להרחיק אותנו מה', כי אנחנו יודעים כבר מה מסתתר מאחוריו.

השתיה כדת – מבט מלמעלה

בעוד ימים ספורים אנו עומדים להמריא… עד למקום גבוה שכזה ששם אין הבדל בין ארור המן לברוך מרדכי… השאלה היא רק, מהי מטרתה של ההמראה הנפלאה הזאת? או ליתר דיוק, היכן אנו אמורים לנחות? וכי אין אנו יודעים שבעוד ימים ספורים גם נתפכח מהיין והחיים יחזרו למסלולם השגרתי?

במילים אחרות: האם ההמראה ביום הפורים 'עד דלא ידע', היא המראה ממקום זה ונחיתה במקום אחר, מקום טוב יותר, או שהיא סתם 'טיסה בשמי הארץ', שממריאים איתה אחרי שחרית של יום הפורים ונוחתים לעת שקיעת החמה לאותו מקום ממנו המראנו?

אולי ישנם מי שכלל לא מוטרדים מהשאלה; עבורם השכרות בפורים היא אחת החוויות הרוחניות השנתיות. שותים ושותים, מתעוררים ובוכים, רוקדים ושמחים – וביום שלמחרת, השיכורים דאשתקד מחליפים חוויות ומזכירים נשכחות…

אך יש מי שכן מוטרדים מהשאלה; יש מי שהיו רוצים לדעת, מה המטרה בהמראה הגבוהה עד דלא ידע – אם ביום שלאחרי, הכל חוזר לקדמותו.

* * *

ובכן, דבר ראשון עלינו לדעת, שכשאנו שותים את היין בפורים ומגיעים למצב של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", זה לא אומר שפשוט השתבשה דעתנו עלינו עד שאין אנו יודעים להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, ותו לא.

לא ולא. היין, הריקודים והכרכורים, הרימו אותנו למקום כזה גבוה ששם באמת אין חילוק בין ארור המן לברוך מרדכי. כן, ממש כך, יש מקום רוחני עליון ששם עדיין לא התפצלו שתי הדרכים אשר אחת מהן נקראת "ארור המן" והשניה "ברוך מרדכי" – ולשם אנו עולים בכח שמחת משתה היין של יום הפורים.

נשאלת אם כן שוב אותה השאלה, מה אנו אמורים להרוויח בזה? האם זוהי חוויה רוחנית חד–פעמית? האם זה אמור לתרום לנו גם לימים בהם "ארור המן" יהפוך להיות מציאותי ומוחשי עד לכדי אימה?

* * *

ובכן, שימו לב: כשאנו שותים 'עד דלא ידע', כשממריאים איתנו לאותו מקום גבוה, בו מתגלה הקשר הכי עמוק שלנו עם השם יתברך – מתגלה לנו שבעצם "ארור המן" הוא "ברוך מרדכי"! כלומר, שהחושך הוא אמצעי איך לגלות את האור, השקר בא להעמיק את הקשר, והנגע יכול להפוך לעונג.

ואז, גם אם אנו חוזרים אחרי שקיעת חמתה של פורים, לאותו מקום בו ה"ארור המן" חוגג כהרגלו – אנחנו כבר מסתכלים עליו בצורה הנכונה; הוא כבר לא יכול להרחיק אותנו מה', כי אנחנו יודעים כבר מה מסתתר מאחוריו.

גם אם ביום שלאחרי, אנו נפגשים שוב עם הקרירות העמלקית – הקרירות שמאפשרת לנו לישון גם אחרי זמן ק"ש הראשון, או לבלוע ברכה במהירות – זה לא גורם לנו לפרוש מהתכניות והרצונות להיות יראי שמים. כי אנחנו יודעים כבר שהכל הוא רק ציפוי דק שיעלם עם מעט התאמצות.

כבר אי אפשר לרמות אותנו. בפורים מתגלה הסוד. וגם אם למחרת הסוד חוזר ומתכסה, כבר לא יועיל כלום. לאורו ניסע ונלך. כי זוהי המציאות הפנימית.

* * *

שאלנו קודם, האם זו 'טיסה בשמי הארץ'? התשובה היא: כן! משתה היין מרים אותנו לשמי הארץ, אך לא למטרת השתעשעות זמנית או לשם חוויה בלתי נשכחת, אלא כדי שנכיר את השטח, שנדע מה קורה. כי כשמסתכלים מלמעלה, העניינים מקבלים משמעות אחרת.

מה שנראה מלמטה רע גמור, נוכחים מלמעלה שהוא בעצם "מניעה להגביר את החשק". מה שנראה ביום חול רגיל כחלק ממציאותנו, נוכחים לראות בפורים שהוא בעצם רק בוץ שמדביק עלינו היצר.

מה שנראה מלמטה "רק רע כל היום" – סופי תיבות "עמלק" – נראה מלמעלה משהו שונה לגמרי: שבע יפול צדיק וקם! – סופי תיבות "עמלק"… אותו 'עמלק', אותם סופי תיבות, אבל של פסוקים שונים לגמרי. אותם מעברים, אותם קשיים, אבל עם פירוש אחר לגמרי.

לא נשאר לנו אלא לאחל לכם מעומק הלב: טיסה נעימה… טיסה שתעלה אתכם גבוה גבוה, עד למקום אשר ממנו תוכלו להשקיף מלמעלה על מבוך החיים ולהיווכח שכל הדרכים והפיתולים מובילים רק לטוב הנצחי. כך שלמחרת פורים תוכלו להתחדש, לטפל בכל שכבות הרע המכסות על נשמותינו, בלי שמץ של שנאה ורדיפה עצמית, רק בשמחה בנועם ובגעגועים.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support