עבירה מטמטמת לבו של אדם (יומא לט), ובפרט מי שהירבה פגמים וחטאים, עד שנדמה לו לפעמים שהוא כל כך רחוק מהקב"ה עד שאינו חפץ בו עוד, כך שאין לו חשק וקשה לו מאד לשוב לדרך הישרה.

אבל האמת היא, שכל יהודי באשר הוא, יש בו נשמה קדושה והרבה מעשים טובים ונקודות טובות, והוא חביב מאד לפני הקב"ה כמו שאמרו חכמינו על ישראל עם הקודש: "אפילו ריקנין שבך, מלאים מצוות כרימון" (עירובין יט ע"א)..

זו אם כן עבודתם של הצדיקים, שהם מחפשים ומבקשים את הטוב שיש בכל יהודי, אפילו הגרוע שבגרועים, כך שיוכלו לאהוב אותו ולהתקשר אליו, והם מודיעים לו ומאירים לנשמתו שלמרות כל מה שעבר, השי"ת אוהב אותו חפץ בו, ומחכה ומצפה לו שישוב בתשובה.

זה שאמר דוד המלך: "כולו סג – יחדיו" (תהלים יז). לאמור, אפילו שאני יהודי שנסוג לגמרי מהקב"ה, בכל זאת אני מתחבר יחד אתו, כדי שגם הוא יוכל לשוב, אם רק ירצה.

עבודה זו אנו מוצאים במשה רבינו, שגם אחרי שחטאו ישראל בעגל, מסר נפשו עבורם, כפי שאמר לה': "אם תשא חטאתם – ואם אין, מחני נא" (שמות לב). הוא גם אסף את כל הטוב שיש בכל אחד מהם, כדי שיוכל להתחבר עמו ולאהוב אותו, כך שגם הוא יוכל לשוב להשי"ת.

בכך פתח להם משה רבינו את הדרך לתשובה ולתיקון, עד שזכו לבנות את המשכן, שעל ידו שבה השכינה ושכנה בתוכם – כמו שנאמר בפתיחה לצו עשיית המשכן: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם" (שמות לה) – על ידי שאסף אותם וחיבר את עצמו אל הטוב ואל הקדושה שיש בכל אחד ואחד מישראל בלי יוצא מהכלל.

(לקו"מ ח"ב פג)