הצדיק מגלה את הבורא

התקופה הנוכחית מעסיקה אותנו המון בתחום הביגוד. כשבחוץ קריר, מוכרחים להתלבש בהתאם. החורף גורם להמון בדים, צעיפים ומעילים להתלבש עלינו, לשרת אותנו. בקיצור, תחום הטקסטיל מלווה כעת את בני האדם לכל מקום.

מעיל שמונח בארון, איננו זה שמתנועע יחד עם גופו של מתבודד ביער. המעיל שבארון תלוי שם ולא עושה מאומה. המעיל שעל גופו של עובד השם, הופך 'כיסא' לעבודת השם. נעליים עלולות להיות סתם צמד אביזרים מעור. לעומת זאת, כשלובשים אותם וצועדים לבית הכנסת, הם משרתים את השם.

בפרשת השבוע שעבר שמענו הרבה על 'בגדי קודש'. בגדי הכהונה, שבלעדם עבודת המקדש איננה יכולה להיות כשרה. עבודת הקודש שבמשכן נועדה לקשור את עולם החומר עם העולמות העליונים. להפוך את הבריאה כולה לכלי להתגלות הבורא. הרוע והאופל מסוגלים להתקיים כאן רק בשעה שנדמה כאילו יש מציאות כלשהי מעבר לאחדות השם. המשכן, כלי הקודש, המזבח, המנורה והכהנים שהתרוצצו שם בזריזות מופלאה, גילו שאין שום מציאות בעולם מלבד אחדות השם. הבהמה הגדולה והגסה הופכת "אשה ריח נחוח להשם", ושום מטרה אחרת אין לה עלי אדמות.

בכדי לרדת לקרקע עולם, להתפלש בעפרות החומר ולהעלות את תחתיות הארץ אל אחדות השם, מוכרחים להלביש את הקדושה בבגדים וכיסויים. רק כך תוכל לרדת מטה ולאסוף אוצרות לבית השם. מהסיבה הזו עבודות המקדש אינן כשרות אלא בשעה שהכהנים עושי העבודה לבושים בבגדי הקודש.

נשמות ישראל מלבישות את הקדושה השורה כאן בעולם. הגופים מלבישים את הנשמות, והבגדים מלבישים את הגופים. כך הופכת המציאות כולה לבגד ארוג. ההתקשרות הזו, בה נוטלים חלק כל הנבראים, הרוחניים והגשמיים, מגלה את ההתפארות והיופי הגדול בתבל. משום כך נאמר בבגדי הכהנים 'לכבוד ולתפארת'.

אם הבריאה כולה לבושים על לבושים, החיצון מלביש את הפנימי וכן הלאה, הרי שהצדיק הוא הנשמה הפנימית ביותר. 'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה'. הנבראים כולם לא באו הנה אלא להיות צוותא לצדיק. משום שהצדיק הוא זה שרואה את הבריאה כאמצעי להתגלות אלוקות. בעינים של צדיק אין לשום גורם משמעות, אלא העובדה שהוא כלי ואספקלריא להתגלות הבורא.

הצדיק המיוחד הזה, מלמד את כל מי שמסכים לשמוע, איך להפוך את כל הדברים עימם אנו נפגשים ללבושי כבוד ותפארת לכבוד הבורא. והצדיק הזה כשלעצמו נסתר הוא ונעלם. מכוסה מעין כל חי. עדי כדי כך, שבפרשת תצוה, בה מספרת התורה על לבושי הקודש, אפילו את שמו העלימו והסתירו. משה רבינו לא מוזכר כאן בפירוש. הוא הסוד הטמיר והעלום ביותר בבריאה. ובכל זאת אף אחד איננו יכול לומר שלא ידע ממנו.