מדוע נבהל ר' שלמה בהביטו מהחלון? | האם ישנה מציאות שמצוה שעשה יהודי תיפול אל הקליפות והסטרא אחרא חלילא? | העולם אינו הפקר

שעת לפנות-בוקר מוקדמת. ר' שלמה מתעורר משנתו, מתמתח ומיישר את עצמותיו הכפופות. הוא מסיט את הוילון, מעיף מבט החוצה, כשפתאום…

צווחה קולנית מתמלטת מפיו….

המשפחה כולה מתעוררת, ורצה לבדוק מה קרה, ומהו הדבר הנורא שגרם לצווחה הזו. ומשראו את אביהם לוטש מבט החוצה ועיניו כמו יוצאות מחוריהן, הביטו אף הם מהחלון על מנת לראות מה קרה.

וגם להם – נהיה חושך בעיניים.

דלתות הרפת והדיר פתוחות לרווחה, והצאן והבקר כולו נעלם, כמו בלעה אותו האדמה; כמו התנדף אל חשכת הלילה…

לא לקח הרבה זמן לחבר דבר לדבר ולהבין את המציאות המרה: גניבה נוראית אירעה כאן הלילה…

מיד כשהאיר היום, קיבץ ר' שלמה יחידה מיוחדת של חוקרים, שיפתחו באופן מיידי בחקירת האירוע ויצאו בחיפושים אחר עקבותיו של הגנב חסר הבושה.

לאחר שבועיים-שלשה, שנראו בעיניו כמו שנים ארוכות, החלו לצוף כמה סימנים וראיות לכך שהגנב אינו אחר מאשר "ברקה" – "הפרחח", כפי שכונה בעיירה. ברקה זה היה ידוע זה מכבר ב"מעשיו הטובים", אבל ששפלותו תגיע עד כדי כך – לזאת לא ציפה איש.

לאחר כבוד, נלקח ברקה לבית הדין, על מנת שיכריע בדינו. לאחר חקירה ודרישה מאומצים, התברר מעבר לכל ספק כי אכן ידו של ברקה במעל, והוא האשם בגניבה הנוראית הזו, ובית הדין הוציא את פסקו: ברקה מחויב לשלם את הקרן, והן כפל, שהרי כך אומרת התורה במפורש: " אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים – שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם".

מיד נשלחו לביתו של ברקה כמה שליחים, על מנת להשיב את הגניבה לבעליה, אולם למרבה התדהמה, כאשר הם הגיע לשם, הם מצאו כי חלק מהגניבה כבר חסר. לאחר חקירה קצרה בבית הדין, התברר כי בזמן הקצר שחלף הספיק ברקה לשחוט כמה כבשים ולמכור כמה שוורים – ופסק חדש יצא מבית הדין: על הצאן והבקר החסרים ישלם ברקה ארבע פעמים את שווי הצאן החסר, וחמש פעמים את שווי הבקר החסר, כפי שאומרת התורה: "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה".

אכן, העולם אינו הפקר !

* * *

"סוף גנב לתליה", ועל כל גניבה וגזל יאלץ הגנב לתת דין וחשבון מדויק.

ואם כך נאמר על גנב ב"גשמיות" – גנב פשוט, שכגונב חפצים ודברי ערך, הרי שעל אחת כמה וכמה כך יהיה גם ברוחניות, על אשף הגניבות הוותיק והידוע – היצר הרע.

דוד המלך אומר בתהלים (י,ח-ט): "יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי … יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי…" היצר הרע אורב לנו בכל החזיתות כמו אשף גניבות מחופש, ממתין לשעת הכושר להתגנב – ולגנוב.

– לעתים להתגנב למחשבתו של יהודי, ולגרום לו לחשוב מחשבות שליליות.

לעתים הוא מסווה עצמו כצדיק, מנסה להחדיר באדם מחשבות פסולות, למשל, באמרו: "המעשה הלא-ראוי הספציפי הזה, הוא בעצם מצווה מוחלטת, בנסיבות הנתונות. זה רק נראה לך עבירה. בעצם, זה מה שאתה חייב לעשות עכשיו!"

ולאחר שהוא מצליח, חלילה, ומפיל את האדם, הוא מחליף תלבושת: "האם נדמה לך", הוא מלחש, "שהבורא עוד צריך אותך בכלל?! אחרי שככה נכשלת, הבורא לא רוצה אותך ולא צריך אותך. הוא אינו רוצה להכיר אותך בכלל!" – וכך הוא לובש אדרת של איזה "קַנָאִי" דגול המקנא לכבוד השם, ומסה להפיל את האדם לכזו חלישות הדעת, עד שאותו אדם נמנע לחלוטין מכל עשיה טובה, מכל "עשה טוב".

יוצא, אם כן, שהיצר הרע "גנב" מהאדם את התורה והמצוות שהוא יכול היה לעשות אילולי עבר עבירה ואילולי נפל לחלישות הדעת. שהרי בכל אותו הזמן, יכול היה אותו אדם ללמוד, להתפלל ולעשות מצוות!

ומי מדבר כבר על המקרה הגרוע יותר: כאשר מצליח היצר הרע להפיל אדם במלכודתו בעברות גרועות וחמורות, שאז היצר הרע לא רק שהוא "לוקח קרדיט" על העברות עצמן, אלא הוא גם "שודד" את התורה והמצוות שעשה האדם עד אז, כמבואר בספרים הקדושים: שכל זמן שאדם הוא "בעל עבירה" (היינו: לא שהוא משתדל להיות טוב ולעתים נכשל, לא עלינו, ומתחרט על כך – אלא שכבר אינו מתחרט, ועובר עברות וכבר לא אכפת לו), כי אז כל המצוות שעשה וכל התורה שלמד, כולם הולכים אל הסטרא אחרא רח"ל…

אבל… יהודי יקר!

אסור להבהל! העולם – כבר אמרנו – אינו הפקר ! כי על הכל הוא – הגנב המדובר – יבוא במשפט, ועל הכל הוא עוד יצטרך לשלם, ועוד איך…

היות ואדם יכול בקלות לחזור לדרך הראויה ולחזור בתשובה, שאז "ייאלץ" היצר הרע לשלם לא רק את ה"קרן" של התורה והמעשים הטובים שהוא "גנב", אלא יצטרך גם להוסיף על זה כפל כפליים, ואפילו עד "ארבעה וחמישה" – תלוי רק עד כמה הוא הצליח קודם לעשוק את קרבנו. ככל שה"גניבה" של היצר הרע גדולה יותר וחמורה יותר – ככה שהוא הצליח להרחיק יותר את האדם לפני שחזר בתשובה; ככל שהצליח למשוך אותו יותר אל טובענות הביצה, כך הוא יאלץ לשלם מחיר יקר יותר… כי – כאמור – העולם אינו הפקר !

במילים אחרות, אומרים כבר חכמינו זכרונם לברכה, "גדולה תשובה, שזדונות נעשים לו כזכויות" (יומא פ"ו ע"ב). כאשר אדם עושה תשובה, כי אז הוא מקבל חזרה לא רק את המצוות שהוא עשה בפועל (ו"נגנבו" לפני כן ע"י הסטרא אחרא), אלא כם חטאיו ועוונותיו – שהרי וודאי "שייכים" לסטרא אחרא – גם הם הופכים לזכויות ומצורפים לחשבון המעשים הטובים של האדם! זאת אומרת, האדם, ברגע שעשה תשובה, כבר הרוויח מצוות ומעשים טובים רבים נוספים – שהגיעו מהיצר הרע בעצמו!

למד את עצמך כלל יסודי: לעולם אין שום דבר שבקדושה אבד. אפילו רצון טוב! בין אם הספיק להוציאו אל הפועל ובין אם לאו… על הכל יבוא היצר הרע במשפט, ועל הכל הוא יתן דין וחשבון ועל הכל הוא יצטרך לשלם בכפל כפליים. אי אפשר לקחת שום דבר מיהודי! וגם אם היצר הרע לקח משהו, זה רק ענין זמני, עד שהוא יאלץ להחזירו בריבית דריבית, מיד כאשר האדם יעשה תשובה.

כל דבר שבקדושה שאדם עשה במשך חייו, אפילו משהו שנראה לו שולי וקטן, נותר אצלו. ואם רק יעז היצר הרע לחטוף ממנו משהו קטן – אוהו, כמה הוא יאלץ לשלם על זה! העיקר והיסוד הוא: אל תיתן לעצמך ליפול לחלישות הדעת. תתחזק! תחטוף כל מה שאתה יכול, ואל תאחר לעשות תשובה – כי חבל על הזמן!

(עיין עוד בענין זה באריכות בליקוטי הלכות, הלכות תרומות ומעשרות הלכה ג אות ב, ובהלכות ערבית הלכה ד, אות ל"ד)