החפץ לטעום את אור השבת צריך להכין עצמו בהכנה רבה, כמבואר בספרים הקדושים. על כן אמרנו ללקט שושנים ופרחים מספרי רבינו הק' בענין קדושת יום השבת, סעודותיה ועבודותיה.

מוהרנ"ת (ליקוטי הלכות הלכות נט"י ב) מבאר שעיקר עבודתינו היא לצאת מידיעת הטבע ולהיכלל בזכרון ההשגחה, וכל יסוריו של אדם ברוחניות וגשמיות, שורשם בחסרון הדעת, כי הזוכה לדעת הקדושה, לדעת בוודאות שהכל בהשגחת השם ית', אינו מרגיש שום צער ויסורים, וזוהי עיקר גאולת האדם.

והנה, בימי החול מתגברת מאוד ידיעת הטבע, והאדם נמצא בתוך גלות של יסורים על ידי שכחת ההשגחה, ויום השבת, שהוא מעין עולם הבא, הוא הזמן לרחוץ את הנפש מזוהמת הטבע ולהיכלל בהשגחת השי"ת. ועיקר הכנתינו לזכות לדעת הקדושה הזו, מתחילה בעת הטבילה במקוה בערב שבת קודש, שעל ידי הטבילה במי המקוה, אנו סותמים את עינינו מראית העולם הזה, ונמנע מאתנו לראות צרת הטבע ויסוריו, וכמו שכתוב מקוה ישראל ה' מושיעם בעת צרה, ועל ידי כך אנו נכללים במי הדעת, בחינת העולם הבא, שאז יתבטל הטבע לגמרי, כלשון הכתוב כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכו' וגר זאב עם כבש וכו', ועל ידי זה נמשך עלינו אור ההשגחה מסוף העולם מבחינת עולם הבא שהוא מאיר ביותר ביום שבת, שהיא מעין עולם הבא.

בכניסת שבת אנו מקדשים על היין, שהוא כלול משתי בחינות כמו שאמרו רבותינו ז"ל על היין: זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש, כי כשזוכה מתעלה הדעת שהיא התגלות ההשגחה, על ידי היין, ולהיפך ח"ו, אם אינו זוכה, נופל לבחינת שינה, המרמזת על לילה שהוא חשכת הטבע, ועל ידי הקידוש על היין דווקא, אנו מגלים שהכל בהשגחת השם יתברך וכמו שאנו אומרים בעת הקידוש וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ועל ידי כך מהפכים שורש הטבע לתכלית גילוי ההשגחה.

לא לחינם העידו הצדיקים שאכילת שבת כולה קודש, כי אז מאיר אור ההשגחה לגלות ההשגחה הפרטית בכל מאכל במראה טעם וריח, שלא כבימי החול, אז נאחז בהם הטבע על ידי הל"ט מלאכות. וזהו ענין הכיסופין בליל שבת, לכסוף ולהתגעגע לזכור תמיד את השגחתו ית', ולא ליפול ח"ו לדמיון וצרת הטבע. עד שמאיר בבוקרו של שבת בתכלית הגילוי כמו שאנו אומרים אז אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים.

ובעת המנחה שאז עולים לשורש הרצון, שמתגלה שאין עוד בעולם מלבד רצונו ית', אז הוא הזמן ללמד את עצמנו לימודים אמיתיים לסייע לעצמינו לזכור במשך השבוע הקרב את דעת ההשגחה ולא ליפול ח"ו לתוך חשכת הטבע.