המספר תופס מקום נכבד בעולם, במיוחד במקום היוקר. על חפצים יקרי ערך חל ערך מספרי רב יותר. לא הרבה עצים בעולם ממוספרים, אך היו בטוחים – יהלומים ממוספרים היטב. בעולם היהלומנות המושג 'ספירת מלאי' נושא משמעות קריטית. החומר הזה נמדד ברמת דיוק של אלפית האחוז, כל סטייה בחישוב עלולה לעלות למישהו הון רב. בתחום הרפואה, בחדרי ניתוחים, דיוק במידה ומספר נוגע לפיקוח נפש; טעות במינון עלולה לגבות חיי אדם. ככל שעולה המשמעות, כך מתעצמת הדריכות סביב מרכיב המספר. בחיי הנפש למספר ערך לא יסולא בפז.

* * *

אימתי נעשה אדם מודע להונו ורכושו? לאחר חישוב וספירת מלאי. ספירה היא דרך יחידה לחוות עושר. לו נצייר לעצמינו עשיר אגדי ולו הון כחול הים, נכסים כקורח, ספינות בים וארמונות בקצוות תבל, אך הוא לכשעצמו אינו יודע מה יש לו ומה אין, איזו אחוזה בבעלותו, ואיזו ספינה שייכת לצי שלו. וכי יתכן שעשיר זה יחווה באופן כלשהו את עושרו? בהחלט לא. באותה מידה ממש, עלול אדם להיות בעל הון משמעותי הרבה יותר אך להיוותר עני לגמרי על פי תפיסת עולמו. הוא עשוי להיות למשל יהודי, בעל נשמה, משובץ אבני חן של נקודות טובות, בבעלותו נכסי רוח למכביר, ניסים ונפלאות והשגחות, אך מאומה מכל זה לא ידוע לו. מעולם לא חשב להקדיש ספירת מלאי לאוצרותיו.

ואחר כך הוא עוד תמה: מדוע אין לי סיפוק? מה חסר לי? חסר יקירי, מספר.

לפיכך ירדה התורה הקדושה למספרים: כך וכך אותיות בתורה, כך וכך פסוקים, פרשות, חומשים, משניות, פרקים, מסכתות, דפים, שורות, מילים ואותיות. התורה הקדושה היא כמו כספת של מצבורי זהב וכסף, כל מדף ממוספר, כל יחידה מתועדת. גם בין אלף אלפי מטילי זהב לא ייזנח מטיל בודד. אֹוצֵר כספת של זהב לא יזלזל בפריט בודד, כאן כל גרם שווה הון. בתחושה שכזו עלינו לחיות את יהדותנו, את התורה ואת התפילה. למנות מילים, להחשיב אותיות, כך ממש! לחוש את החשיבות. שום פריט קטן אינו הולך לאיבוד.

פקודי המשכן

כה חשוב הוא המספר שבכוחו להביא השראת השכינה בעולם. בשעה שהשם יתברך מבקש להשרות את שכינתו בתוכנו, הוא מצווה על תרומת מחצית השקל. דיוק מוחלט.

כל אחד באופן יחידני נקרא להביא דווקא חצי שקל. המספר והמידה הם עיקר כאן, שכן אילו נחסרה מתרומת המשכן מחצית השקל אחת – לא תתכן השראת שכינה. ממחצית השקל נעשו האדנים, מספרם מדויק, ועל הדיוק הזה ניצבים עצי שיטים עומדים. נמצא שעל מספר האדנים, הלקוח ממספרם המדויק של מחציות השקל, שורה השראת השכינה שבמשכן. מחצית השקל מלמדת אותך – הינך חלק חיוני בהשראת השכינה ובגילוי אלוקות. בלעדיך אי אפשר, בשום אופן לא ייפקד מקומך.

המדרש (רבה, פקודי) דורש על 'פקודי המשכן' שהיה משה רבינו יושב ומחשב את סכום כספי התרומה, וכשנעלמו מעיניו אלף שבע מאות שבעים וחמשה שקלים, היה דואג ומיצר. לפיכך חזר שוב ומנה כל פרט ופרט עד שהאיר השי"ת את עיניו וראה שהם עשויים ווים לעמודים, ואז היתה שמחתו שלימה. שמחה של מי שסבור היה שאיבד חלילה חפץ יקר ערך, והנה גילה את האבידה אצלו. זו שמחה של התרת ספיקות. החרדה הגדולה הזו לבל יאבד פרט אחד, היא הדאגה לגורלה של כל נפש יהודית, של כל מעשה טוב. דאגה זו מבטיחה את קיומו הנצחי של כלל ישראל.

יהודי נדבו ליבו ונותן מהונו מחצית השקל, הנתינה הזו נאגרת במדויק, לא בערך. אז יודע היהודי נאמנה: אני חלק בלתי נפרד מהשראת השכינה. הנתינה שלי, הלב שלי – שם, בתוך המספרים המדויקים עליהם שורה שכינה.

מלחמת עמלק

בשפת הפנימיות המספרים הללו הם יחודים, נחת רוח, תיקוני עולמות עליונים. כל מעשה נפקד ופועל בוודאות למעלה במקום מדויק ובצורה מוחלטת. 'לית רעותא טבא אתאביד' [=אין רצון טוב שנאבד]. זו תשובה למלחמת עמלק. מה מבקש עמלק לעולל לנו? רק דבר אחד קטן – להחדיר אל הלב ספק: האם עבודתי שווה? מי אמר שאזכה? אולי כל זה מיותר? אם בליבך ספק, אין בו החלטיות, אין בו להיטות. התוצאה היא קרירות, היינו עמלק. לפיכך המלחמה בעמלק תיעשה באמצעות חצי שקלים, מספר, ידיעה וודאית – אני בפנים. שייך.

שבת קודש פרשת פקודי וקריאת פרשת שקלים השלובה בה, היא שער הכניסה לימי ההוד הבאים לקראתנו. ימים שיש בהם מלחמה ופדות, גלות וגאולה. פורים ופסח הן שתי גאולות פלאיות משעבוד וגזירת כליה. יש לזכור, כעת משמיעין על השקלים וההשמעה הזו מהדהדת על כל אוזן ומכרזת: אל תשגה לראות סביבך עולם של אולי ובערך. הכל מדוד וספור, כל מעשה טוב וכל צעד אל הקדושה מתועד לפרטי פרטים. חייך הם אוצר של יהלומים, כל קראט בודד ישובץ במקומו הראוי.