מכמה דברים 'אכפת לך' בחיים?

ומתי בפעם האחרונה – נלחמת בשביל משהו או מישהו?

* * *

כשאתה רואה מישהו מכה את הבן שלך מכות אכזריות – אתה לא מסוגל לשתוק. לא בגלל חוסר הצדק (לפעמים זה באמת מגיע לו, מי כמוך יודע…), ולא בגלל שאסור להרביץ, ואפילו לא בגלל שזה מסוכן – אלא כי זה הבן שלך. אכפת לך ממנו ואתה לא מסוגל להכיל מציאות שמישהו מתנכל לו.

כשאתה רואה שמישהו מזלזל ברב שלך – הלב שלך קופץ. אם אתה יכול להגיב, אתה בטח תעשה את זה, ובכל החריפות. אבל גם אם אתה לא יכול להגיב, או שזה לא יעזור – בלב שלך אתה לא תוכל לשתוק. הצעד הזה הוא בלתי נסלח מבחינתך. ושוב, לא בגלל האיסור שבדבר, אלא בגלל שאכפת לך.

זאת אומרת: יש כח פנימי באדם, כח חזק מאד – שלא מתחשב בכלל בכללים הרשמיים: מה נכון ומה לא נכון, מה מותר ומה אסור, מה כדאי ומה לא. אלא רק בדבר אחד ויחיד: אכפתיות! אם פגעת בי או במשהו שקשור אלי, גם אם עשית את הדבר הכי צודק, וגם אם זו מצווה ענקית – אני לא אשתוק לך!!!

* * *

הכח הזה – נקרא 'קנאות'.

אין אדם שאינו 'קנאי', כי אין אדם שאינו אכפתי. כל אדם קנאי על עצמו ועל כל מה שקשור אליו. ובכל פעם שיבוא מישהו ויפגע בך או במשהו שקשור אליך, או רק יאיים לפגוע – רגש הקנאות יתעורר ויכנס לפעולה.

ושוב, לא בגלל ש'צריך' ולא בגלל שיש כזה 'חיוב' – וממילא גם לא תמיד בפרופורציות – אלא בגלל שאכפת לי, וממילא אני יעשה הכל, לעתים גם דברים חריגים וקיצוניים, בשביל למנוע את הפגיעה, או לנקום עליה.

מי שאין לו את האכפתיות הזאת – הוא מת. אם לא אכפת לך שיפגעו בך, באשתך, בילדים שלך, או בכל הקדוש והיקר לך – כנראה שהצלחת לכבות את יצר החיים. אתה מוטל כמו נבלה ברחוב, וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול. מי שלא מת, מי שעדיין יש לו יצר חיים – מוכרח להתעורר ולקנאות כאשר מישהו רוצה לפגוע בו או במשהו ששייך לו.

* * *

אז למה יש כל כך הרבה דברים שלא אכפת לנו?

למה אתה פותח את הדלת בחיוך, מזמין פנימה את הבעל דבר, ומאפשר לו בכל הניחותא לפגוע בך כל כך הרבה? זמן קריאת שמע ותפילה, לימוד כל חלקי התורה, קדושה, שמחה, וכל כך הרבה כוחות וזמן?! למה אתה לא נלחם על זה? לא בגלל ש'צריך', ולא בגלל ש'הוא לא בסדר', אלא בגלל שזה שלך! לא אכפת לך על עצמך?

ולמה יש כל כך הרבה דברים בעולם – שקורים לנו מתחת העיניים, ואנחנו נשארים אדישים. כל כך הרבה חילולי שבת, כל כך הרבה פריצות, כל כך הרבה נושרים, כל כך הרבה פירצות ושינויים. עזוב את השאלה אם יש לך מה לעשות, אבל למה זה לא אכפת לך. האם אבדת את יצר החיים?

מותר לך, וזה גם מתבקש, לקום בהחלטיות ולומר בנחרצות: 'עד כאן!!! תעמוד על שלך! אל תוותר! ותראה פלאות.

הצדיקים, שהם אלו ש'חיים' באמת – בערו בקנאות על כל נשמה יהודית, ועל כל חלקיק של הנשמה. ואת מה שאנחנו הסכמנו מזמן לוותר – הם לא מוכנים לוותר בשבילנו. והם נשכבים על הכביש בשביל שלא יקחו לנו את זה, או שיחזירו את מה שכבר לקחו. לא, לא בגלל ש'צריך', אלא בגלל שזה פשוט 'אכפת להם'.

אמור לי 'כמה אכפת לך', ואומר לך 'כמה אתה צדיק'.

מקור: אתר חיים טובים, הרב ישראל מאיר גלינסקי