"מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו), אפילו באפילה גמורה מאיר אור ה' יתברך. בכל הקשיים, הצרות והבלבולים נמצאים חסדיו ורחמיו. גם בזמן של הידרדרות רוחנית חס ושלום, ידו עוזרת ותומכת. כך אומר דוד המלך: "אם אסק שמים – שם אתה, ואציעה שאול – הנך… גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך, גם חושך לא יחשיך ממך" (תהלים קלט). בכל המאבקים, הנסיונות והכשלונות – "גם כי אלך בגיא צלמוות… אתה עמדי" (תהלים כג).

אבל לא רק כשמרגישים את החיסרון הוא נמצא, גם כשהמחלה הרוחנית גברה כל כך עד שלא מרגישים בכלל את הכאב; שקועים בחומרנות עד שנדמה שלא חסר לו כלום; גם בזמן של אדישות וטשטוש רוחני מוחלט כאשר שוכחים לגמרי מהבורא ומהתכלית הנצחית, כשבכלל לא מרגישים שהקב"ה נסתר פה – גם אז הוא בודאי פה, כמו שאמרו חז"ל: "אם יאמר לך אדם: היכן אלוקיך? תאמר לו: בכרך גדול של רומי" (ירושלמי תענית פא). גם שם, ברומי הרשעה שהחריבה את בית המקדש נמצא ה' יתברך.

אם רק תדע זאת, שהקב"ה נמצא גם כאן ועכשיו, ותאמין בכך, ותתחיל לחפש ולבקש איך להתקרב אליו – תזכה גם להרגיש זאת, להבין ולחוש את השגחת השי"ת וקרבתו; ואדרבה, הירידה תוכל לההפך לעליה גדולה.

שכן, החיות האלוקית שטמונה בתוך הרע, היא בדרגה גבוהה מאד, ככתוב: "ועברתי בארץ מצרים" ועל כך אמרו חז"ל: "אני ולא מלאך; אני ולא שרף; אני ולא אחר" (הגדה של פסח) הרי שדווקא בשיא הטומאה כמו מצרים מסתתרת דרגה עצומה של אלוקות, שאם מתאמצים לחפש אותה למרות כל ההסתרות, אפשר לזכות על ידה לעליה רוחנית עצומה.

(עפ"י לקו"מ ח"א נו ולג)