משל…

מלך אחד היה לו בן חכם בעל כשרונות מזהירים וכיון שכך הועיד לו המלך גדולות ונצורות. ועל מנת להכשירו ליעודו נועץ המלך בשריו איך לגדלו ולחנכו, כדי שחכמתו תשתמר ושכלו יוסיף דעת.

יעצוהו השרים לשלוח את בנו למרחקים, למדינה אחת שבכרכי הים, שם מתקבצים חכמים מופלגים מכל קצוי תבל, אצלם ילמד ומפיהם ימצא חכמה.

לא ארכו הימים ובן המלך נשלח לאותה מדינה, לחיק הכמים ומלומדים. הוא התקבל על ידם באהבה רבה והם התחילו מלמדים אותו בהצלחה חכמה אחר חכמה, תוך שהוא מגלה הבנה טובה מאד ותפיסה מצויינת בכל שבע החכמות.

שבועות וחדשים רבים עברו ובן המלך מוסיף חכמה מרובה על חכמתו, ולאחר שחלפו עליו בלימודיו שנים מספר, מוכשר היה כבר ויודע בכל חכמות העולם ומדעיו. ומשכך ביום מן הימים ארז את חפציו ונסע הביתה. מששב לביתו שמח לקראתו אביו עד מאד והתכבד בו בפני כל באי חצר המלוכה. חכמת בנו אכן הרשימתו, אלא שהוא טרם ראה את חכמתו עומדת במבחן החיים, ועל כן לא הייתה עדיין שמחתו שלימה.

ויהי היום, ולמלך ניתנה הזדמנות נאותה לעמוד על טיב חכמת בנו המלומד. אבן אחת גדולה, כאבן ריחיים, היתה בחצרו, והוא הורה לבנו לקחתה ולהעלותה אל עליית הבית… ניסה הבן את כח ידיו, אולם הוא נלאה מלהרים את האבן הכבדה. נצטער הבן מאד על כי נבצר ממנו לקיים את מצוות אביו הנעלה.

המתין המלך לתבונת בנו החכם שבוא תבוא – אך לשוא, רק מפח נפש וצער נותרו לבן על כל שעה ושעה העוברת מבלי שיוכל להשביע את רצון אביו.

בראות המלך שחכמת בנו לא עמדה לו, פנה אליו ואמר לו: "היעלה על דעתך שאני מצוה עליך דבר כבד כזה לקחת את האבן כמו שהיא ולשאת ולהרים אותה? התוכל לעשות דבר זה על ידי חכמתך הגדולה?! אך אין כוונתי לזה כלל! רק כוונתי היתה שתקח, למשל, פטיש חזק ותכה ותפוצץ את האבן לחתיכות קטנות, וכך תוכל להעלות אותה אל העלייה".

* * *

…ונמשל

השם יתברך צווה עלינו לשאת לבבנו אל כפיים אל קל בשמים. אולם לבבנו לב אבן הוא, כאבן רחיים כבדה וגדולה מאד, ומי יוכל להרימו כמו שהוא אל על?! אכן, "רחמנא לבא בעי", השי"ת רוצה את לבנו, יראתנו, אהבתנו אליו, געגועינו וכיסופינו לשמו יתברך – אך מיהו זה ואיזהו שיוכל לשעבד לב קשה, מטונף בתאוות רעות, לדביקות השי"ת ותורתו?!

על כך באה התשובה: פטיש אחד יש הקרוי "דיבור", המפוצץ את סלע אטימות הלב לרסיסים. הרבה הרבה דיבורים של תורה ותפילה מסוגלים לחולל את הפלא הזה, להמיס לב האבן ולשעבדו אל אבינו שבשמים. "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע", גדול הוא כח הדיבור הקדוש המשפיע השפעה רבה על האדם המדברו, וביחוד דיבורי מוסר שמכוון האדם אל עצמו בשעת התבודדות – כמוהם כהכאה עזה בפטיש על הלב, וכמעשה תלמיד רביה"ק שדיבר והסביר לכל אבר ואבר שבגופו, בהדרכת רבנו, בכל יום ויום, הרבה דברי כיבושין "עד שזכה אח"כ שכל אבר ואבר שדיבר עמו בפרטיות נמשך אחר דבריו כל כך, עד שיצא ממנו החיות ממש" (חיי מוהר"ן, מעלת ההתבודדות ו). אין זאת כי אם השפעה רבה יש לדיבור, וכפי שהתבטא פעם רבינו ז"ל בדברו "מענין מעלת ההתבודדות העולה על הכל, ואמר: הלא יכולים ללחוש על קנה שריפה, שקורין ביקס, שלא תהיה מורה". בפעם אחרת אמר: "מחמת שהגוף שלכם עב מאד ועז וחזק וכו', על כן דארפט איהר איהם אסאך אן דולען [= צריכים אתם להטרידו הרבה] עם דיבורים מענין התכלית כנ"ל".

כך, ובעוד הרבה הרבה שיחות נאות ונפלאות, ביקש רבינו להחדיר באנשיו הבנה והרגשה בעוצם התועלת הרוחנית העצומה הנגרמת לאדם על ידי התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, ובכלל על ידי דיבורים קדושים של תורה, תהלים, תחינות, בקשות, פיוסים, וידויים, ריצוים, ודברי אמת הנוגעים לתכליתו של אדם עלי אדמות.