דקה של תפילה…
כ״ד בשבט תש״פ
התפילה היא, ברוך השם, רחבת ידיים ומקיפה. כל אדם יכול למצוא בה נקודה שקל לו "להזדהות" איתה, על פי נטיית ליבו, שאיפותיו הרוחניות או קשייו הגשמיים.
קחו לכם ברכה אחת, קטע אחד, משפט אחד בתפילה, ולפחות בו, לפחות פעם אחת ביום, תשקיעו. לא הרבה זמן – דקה. לא יותר.
מטבע הדברים, יש באתרינו לא מעט מאמרים שעוסקים בענין התפילה.
תפילה בכח, כח התפילה, עומק התפילה, הזכות להתפלל ומהות התפילה וכן הלאה.
בחלקם מובאים ציטוטים נפלאים מספרי רבינו ותלמידיו, ובכלל, מדברי גדולי עמינו במשך הדורות.
בשורות הבאות, אני רוצה להתייחס – בקצרה, אני מקוה – לתפילה גם אנכי. בלי ציטוטים ובלי מראי מקומות, אלא בנקודה פשוטה שכדאי וראוי לעסוק בה.
איני כותב את הדברים כשיחת מוּסָר חלילה, אלא על מנת להאיר לעצמי נקודה, וממילא, אולי יאירו גם לעוד אדם אחד – והיה זה שכרי.
* * *
בכל הדורות, תפסה התפילה בברסלב מקום יסודי ומכובד.
תפילתם מלאת רגש היתה, בהתלהבות, בהתעוררות, במחיאת כף, בנשיאת כפיים, בבכיה, מי מהם כשמן בחשאי ומי מהם בתבערה גלויה ובקול גדול. נחלי דמעה נשפכו בתפילותיהם של חסידי ברסלב – וליבם בער…
איני מדבר על התוספת, על התבודדות שבלעדיה "אי אפשר להיות איש כשר באמת", אלא על הבסיס.
שלש תפילות ביום תיקנו: שחרית, מנחה וערבית. ומתוך שאנו אומרים אותן מדי יום, הן מתגלגלות על לשונינו אפילו מתוך שינה, ואנו רגילים בהם כבני בית, כמאמר הפתגם "הוא בקי בזה כבאשרי יושבי ביתך".
ומתוך שאנו כה רגילים בהם, פעמים שאיננו שמים לב לפנינים הנפלטים מפינו, ושרשראות אבני חן נפלטות-נמלטות מאיתנו ואין איש שם על לב.
קשה לבוא בטענות על זה. טבע האדם כך הוא: דבר שהינך מורגל בו, בשלב מסוים כבר אינך מתרגש ממנו ובשלב מסוים כבר אינך שם לב אליו (שעל כן אחד היסודות החשובים ביותר בעבודת השם בכלל, היא ההתחדשות).
כמה פעמים בחודש האחרון חשבנו, למשל, על המשמעות הנהדרת של המילים "אבינו, אב הרחמן, המרחם, רחם נא עלינו! ותן בליבנו בינה, להבין, ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים – את כל דברי תלמוד תורתיך, באהבה"?!
אנו אומרים את המילים האלה מדי יום. האם אנו גם עוצרים לחשוב על משמעותם הנפלאה? על הבקשה-תחינה, הכה עמוקה בפשטותה הנמצאת בהם? "אבינו! אב הרחמן! רחם נא עלינו, כי אנו זקוקים לרחמיך הגדולים על מנת לזכות לבקשה זו, והיא: אנא, עזור נא לי, אבא, ותן בי השכל הראוי להבין כראוי, להשכיל כראוי, לשמוע כראוי מה שצריך ומתי שצריך, ללמוד כראוי את תורתך הקדושה, ולזכות גם ללמדה לאחרים (בלי להתגאות…); ולא רק ללמוד, אלא גם לקיים את מצוותיך, לשמור את חוקיך ולעשות כל דבר בצורה הראויה לו, בהתלהבות ובעירת הלב כראוי, ולקיים בי את ההתעוררות הזו בכל עת; ולא רק בדברים הידועים, במצוות המפורסמות – אלא בכל דברי תלמוד תורתך, מצוות קטנות כגדולות, ולהשמר מעברות קטנות כמגדולות. וזכני לעשות כל זאת מתוך אהבה של אמת אליך, אבא רחמן!"
והלוא בניסוח כזה, שאין בו חידוש כל עיקר, כי אם חשיבה פשוטה – ופירוש בדרך אפשר – על משמעותן של המילים, הפכו המילים הכה-שגורות הללו, מתפילה – לשיחה נפלאה עם אבינו אב הרחמן, להתבודדות מדהימה, שהלוואי שנזכה לה.
וזו רק דוגמה קטנה. כך גם ב"חננו מאיתך חכמה בינה ודעת"; "ראה נא בעניינו וריבה ריבנו" (- ומי אינו יכול למצוא כמה וכמה פירושים אקטואליים לברכה זו, ברוחניות או בגשמיות?! וכי מי מאיתנו אינו עני, ברוחניות או בגשמיות?!); "על הצדיקים ועל החסידים … יהמו נא רחמיך … ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת – ושים חלקינו עמהם" (וכי מי אינו רוצה שיהמו רחמי ה' עליו?! אינו רוצה להיות נמנה בעיני ה' על הבוטחים בו באמת?!) – וכן על זו הדרך לארכה של התפילה כולה, מברכות השחר בשחרית ועד קריאת שמע שעל המיטה.
לא חבל פשוט להפסיד את זה כל יום?!
עד כאן – לא אמרנו דברים שונים מכל שיחת מוסר מצויה, שעם כל מעלתה והכרחיותה וחשיבותה, גם אליה כבר התרגלנו, למרבה הצער, וכבר היא אינה פועלת פעולתה עלינו, לדאבון לב. כן, אנחנו מתעוררים לתפילה הקרובה – ושוקעים בצרותינו ובטרדות היומיום מיד לאחריה, ואחרי התפילה הבאה לא נותרת אלא – במקרה הטוב – אנחה: אוי, עוד פעם לא חשבתי על מה אני מתפלל!
אני מבקש להציע הצעה אחרת, שאולי תסייע לנו בענין:
התפילה היא, ברוך השם, רחבת ידיים ומקיפה. כל אדם יכול למצוא בה נקודה שקל לו "להזדהות" איתה, על פי נטיית ליבו, שאיפותיו הרוחניות או קשייו הגשמיים.
קחו לכם ברכה אחת, קטע אחד, משפט אחד בתפילה, ולפחות בו, לפחות פעם אחת ביום, תשקיעו. לא הרבה זמן – דקה. לא יותר.
לפעמים זה יכול לגרום לכם לחשוב ולהעמיק בעוד חלקים בתפילה – והיה זה שכרכם; אבל היעד שלכם הוא קטע אחד, משפט אחד, ברכה אחת ולא יותר. אם לא הצלחתם יותר מזה – ניצחתם! שהרי הצלחתם את זה. אם בתפילה מסוימת הצלחתם יותר – אשרי חלקכם בזה ובבא; אבל גם אם לא – הרי יהיה לכם מקום אחד בתפילה שאתם מתפללים בו באמת!
"זקן אסור להיות", אמר רבינו הקדוש, ובין היתר פירוש הדברים הוא שאסונה של הרוחניות, היא ה"מצוות אנשים מלומדה".
ובכן, לפחות לדקה אחת, בתפילה אחת, הבה נהיה צעירים.
ויהי רצון שנזכה לפחות לזה.
ואם אתם מתעניינים במאמרים נוספים בענין התפילה – לחצו כאן
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…

סיפור התקרבות: רבי שמואל שפירא
לקראת יום היארצייט של הרה"ח ר' שמואל שפירא שחל ביום שביעי של פסח, נביא הפעם את סיפור התקרבותו לאורו של רביה"ק.