דרגתו הרוחנית של האדם נקבעת על ידי הדעת; ככל שהוא מרבה לחשוב בתורה ובעבודת ה' ומשיג יותר בהשגחת ה' ובמלכותו, הוא מתקרב אליו יותר. והלא עיקר האדם הוא השכל, ובמקום שהוא חושב שם הוא נמצא, כך שאם הוא חושב על הקב"ה הריהו קרוב אליו, ואם מחשבותיו עסוקות בדברים אחרים…

אולם, לא רק דרגתו הרוחנית תלויה בדעתו, אלא אפילו סיפוק צרכיו הגשמיים תלוי בה, כפי שאמרו חז"ל: "דעת קנית מה חסרת; דעת חסרת מה קנית" (נדרים מא).

גם הגלות והגאולה של עם ישראל תלויות בדעת, ככתוב: לכן גלה עמי מבלי דעת" (ישעיה ה).

כל השפע מגיע מהקב"ה, כמו שנאמר: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" – הוא משביע לכל חי את רצונו ותאוותו (תהלים קמה, טז. מצודות דוד).

נמצא אפוא שככל שאנחנו דבוקים בו יתברך ומאמינים בו, אנחנו מתקרבים למקור השפע וממלאים את כל צרכנו וחסרונותינו. ולהיפך, כל היסורים והגלות נובעים מהריחוק ממנו יתברך שהוא "טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו" (שם).

זאת הסיבה שהגאולה מגלות מצרים היתה דוקא ע"י משה רבינו, שכן הוא זכה לשלמות הדעת, כי הוא נתן לנו את התורה והוא זה שהביא את כל עם ישראל לדעת הקדושה. ובכך נגאלו, כפי שהובטח להם "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים".

(עפ"י לקו"מ ח"א, כא)