גם אני יכול!
כ״ז בסיון תשע״ט
גם אם אתה רחוק, זה לא אומר שאתה כבר פטור מלהיות יהודי כשר וצדיק. גם אתה חייב לדעת את כל התורה כולה, גם אתה חייב לשמור את העיניים במסירות נפש, גם אתה חייב לא ללכת אחרי התאוות רק לשבר ולבטל אותם, גם אתה חייב להיות בעל מידות טובות. ולכן גם אתה תצעק ותבקש, עד שתקבל! (פסח שני)
לא כואב לי שאין לי מליון דולר…
לא מטריד אותי שאין לי וילה בת 8 חדרים…
אני לא הולך להתייגע כדי לרכוש מטוס בואינג חדיש…
שלא תטעו: לא שאני לא רוצה את הדברים האלה. הייתי מאד שמח עם מיליון דולר – לחיות בנחת, ולחלק המון צדקה. וילה בת 8 חדרים – להכניס עשרות אורחים בכבוד. מטוס בואינג חדיש – להסיע בחינם את אנ"ש לאומן…
אבל זה לא כואב לי ולא מטריד אותי שאין לי אותם, ואני לא אלך לצעוק ולבכות על זה. וכל זה למה?
משתי סיבות:
א.
כי אני ממילא לא מסוגל להגיע לכך, אז למה לי להיות טרוד ולהישבר מדברים שממילא לא שייך להשיגם… יש לי מספיק ממה לחשוב, לא חסר לי דאגות…
ב.
אני לא מרגיש שאני זקוק לזה כל כך. נכון זה דבר טוב, אבל לא זה מה שמעיק לי עכשיו, ואני מסוגל להסתדר טוב מאד גם בלעדיהם…
מה שכואב לי, זה שחסר לי כסף לכסות את החוב במכולת; מה שמטריד אותי, זה שעדיין לא מצאתי דירה בת 3 חדרים בדמי שכירות הגיוניים לשכן בה את משפחתי בת ה-10 נפשות; מה שאני הולך להתייגע עליו, זה להשיג כסף לכרטיס טיסה לאומן לר"ה…
זה כואב לי, וזה מה שמטריד אותי. כי אלו הם דברים שאני זקוק להם, והם גם דברים שאני מסוגל להגיע אליהם, בס"ד…
* * *
ובכן, מהגשמי נבוא אל הרוחני:
נכון, שכואב לי מאד, שהידיעות שלי בתורה חלשות וזעירות מאד, ולפעמים אפילו הלכה פשוטה בהלכות שבת או הלכות תפילה אני לא יודע [איזה בושות!]…
נכון, שמתחשק לי מאד להיות בקי בש"ס ובכל התורה כולה…
נכון, שאני מתלהב מאד מדי פעם להתחיל לשמור את העיניים במסירות נפש בלי פשרות – לקדש ולטהר את עצמי באמת – לא להימשך אחר התאוות, תאות אכילה, תאות ממון וכו' – לעבוד על המידות ולהיות וותרן וטוב לב, וכו' וכו'…
אבל להרגיש כאב על כל יום שחולף ועדיין לא זכיתי לכל זה, ואפילו לא התחלתי ללכת על הכיוון – לצאת ולצעוק בגרון ניחר 'עד מתי' 'למה ניגרע מכל אלו שזכו לזה' – עדיין איני זוכה.
וכל זה למה? מאותן שתי סיבות שהזכרתי:
א.
אני מרגיש שאני ממילא רחוק מלזכות לכל זה בשלימות. ולמה לי לחיות במתח, ולשאוף לדברים שאינם בהישג ידי.
ב.
בינתיים הימים עוברים ונראה לי שהחיים ממשיכים הלאה, ולא קורה שום דבר אם עוד לא שברתי אפילו תאוה אחת קטנה… הלוואי שלא אעשה עבירות ממש ואקיים את המינימום. ובכלל, אני לא בנוי לזה, להיות עובד ה'. וכי כולם יכולים להיות ר' שמואל שפירא?…
ואז בא ה'פסח שני' וצעק לי בקול רם:
א.
נכון אתה 'בדרך רחוקה' אתה 'טמא לנפש', נפשך מסואבת ומגושמת מריבוי מעשיך הרעים, אתה רחוק מאד מכל הדברים שבקדושה. אבל אם רק תצעק חזק חזק 'למה ניגרע', אם רק תרים את העיניים ולא תוותר עד שיתנו לך – תקבל!
ב.
גם אם אתה רחוק, זה לא אומר שאתה כבר פטור מלהיות יהודי כשר וצדיק. גם אתה חייב לדעת את כל התורה כולה, גם אתה חייב לשמור את העיניים במסירות נפש, גם אתה חייב לא ללכת אחרי התאוות רק לשבר ולבטל אותם, גם אתה חייב להיות בעל מידות טובות. ולכן גם אתה תצעק ותבקש, עד שתקבל!
יהי רצון שנזכה.
