'הוא נולד עם נשמה גבוהה'… 'הוא היה צדיק נשגב… מה אתה משווה אותי בכלל אליו?!'… 'הוא זכה להגיע לדרגה גבוהה… לא כל אחד מסוגל לכך'…

אלה הם תירוצים מוכרים לכולנו שעה שאנחנו שומעים את סיפור חייהם ועמלם של צדיקים. בכך אנחנו חושבים לפטור את עצמנו מן התביעה הקוראת לנו: 'מתי יגיעו מעשיכם למעשיהם!'

אולי אנחנו מצליחים להשקיט בכך את מצפוננו, אך ספק גדול אם גם לפני בית דין של מעלה התירוצים האלה יהיו קבילים… שם הרי יודעים את כוחות הנפש האמיתיים הגנוזים בנו, שם גם יוכיחו לנו שחור על גבי לבן שאם היינו מנסים ועושים את המוטל עלינו – היו מתגלות לנו אפשרויות נפלאות שכלל לא העלינו על דעתנו שהן קיימות.

וכך מספרים תלמידיו של רבי נתן: פעם אחת דיבר אודות לבו הבוער של אברהם אבינו, שזכה לעבוד את בוראו במסירות נפש יומם ולילה, והשליך נפשו מנגד לפרסם את האמונה הקדושה בעולם.

תוך כדי השיחה נאנח אחד התלמידים ואמר: "אוי, איך משיגים היום לב כזה!" כמי שאומר, הכל טוב ויפה לגבי אברהם אבינו, אך לנו הדברים כל כך לא נוגעים, אנחנו הלא כה רחוקים מלב נקי וזך שכזה.

נענה לו רבי נתן ואמר: "גם אתה יש לך לב כזה, אלא שאין אתה מלבב אותו!!!" תוך שהוא מוסיף דברים נוקבים: "הבחירה חופשית לכל אדם, וכל אחד אפילו הגרוע שבגרועים יש בכוחו לזכות לדרגה הגדולה שבגדולות!!!" (כוכבי אור, אנשי מוהרנ"ת ל).

מילים כדרבנות. כן, אנחנו כמו שאנחנו, אחרי כל מה שעבר עלינו, אך אפילו אם אנחנו עונדים את התואר המפוקפק ביותר של "הגרוע שבגרועים", הרי כל אחד ממש יכול להגיע למדרגה הגדולה ביותר!

אולם, אין ספק כי גם עכשיו כשקוראים שורות אלו, מתקומם משהו בעומק לבנו ומנסה למצוא איזשהו הבדל בינינו לבין אותו 'גרוע שבגרועים' שעליו מדבר רבי נתן. באלפי פלפולי סרק והתחכמויות אנו מנסים לדחות את התביעה הזאת ואת התקווה הנגזרת ממנה ולמצוא הסבר כלשהו מדוע עלינו לא חלה הגדרה זו…

אכן, רק זה גורם לאדם להישאר בבוץ הטובעני שלו. על אף כל העצות שרבינו הקדוש נותן לכל אחד היאך לזכות לכל טוב – הוא נשאר בשלו. כי כאשר ההתחכמות גוברת, אוטמים אוזניים כבר בתחילת הדרך. האדם הרי 'יודע' שבכלל אינו מסוגל לכך, ומכיוון שכך, מה לו להתעמק בעצה שכלל לא נוגעת לו?!…

כאשר ניגשים באוזלת יד שכזו, הרי אפילו כשמקיימים את עצות רבינו, הן נעשות ברפיון ידיים, לצאת ידי חובה ותו לא. לעומת זאת, אם נבחר ברגע זה להניח לכל ההתחכמויות ולקבל בתמימות ובפשיטות את אבחנתו המדוייקת של מוהרנ"ת ומעתה רק נתחיל לחפש את העצה היאך לזכות לכל אלה – כי אז היינו קולטים את המון העצות המבטיחות לנו הצלחה.

* * *

בשבוע שעבר חל יום ההילולא של רבי נתן. כולנו עומדים נדהמים מול גדולתו וקדושתו של תלמיד זה בכל השטחים הרוחניים: הכיצד זכה ילוד אישה למדרגות נשגבות שכאלו?!

את הסוד מגלים לנו תלמידיו: הוא בחר בשתי נקודות יסוד שהיוו את סולם עלייתו; הוא לא הסיח דעתו מאותו עולם אמת אליו הוא הולך ומתקדם; כמו כן בחר ב'תמימות ופשיטות'. אפילו כשהיה ילד, מאס בפלפולי סרק בעת לימודו, ודבק רק בפשט הפשוט; הוא לא רצה להתחכם על מה שנאמר לו, וקיבל את הדברים כמו שהם (ראה אבני"ה ברזל א).

וכך הוא קלט היטב את קריאתו הנצחית של רבנו הקדוש, עת שאג בקול גדול שאין שום ייאוש בעולם כלל, שום ייאוש! שום מדרגה רוחנית לא מנועה משום אדם בשום מצב!

גם אנחנו יודעים את תוכנה של קריאה זו, אבל הוא קיבל אותה בלא התחכמות – ומשם ואילך הוא רק חיפש את הדרך איך לזכות לכך.

הבחירה בידינו. לדחות את ההתחכמויות ולפתח את האמונה שבנו. לקבל את הדברים כמו שהם.