בית הכנסת ברסלב – סנהדריה המורחבת

המאמר על בית הכנסת ברסלב בשכונת סנהדריה המורחבת הינו חלק מסדרת מאמרי "בתי הכנסת של חסידי ברסלב", שפורסמה לראשונה בעלון "מימי הנחל", ע"י מכון "אלופי הנחל", ומתפרסם כאן ברשותם האדיבה

אחד מבתי המדרש הותיקים של אנ"ש הפעיל עד היום ולמרות זאת אינו מוכר כל כך, הינו בית הכנסת של אנ"ש בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים.

בית הכנסת אכן קטן ושוכן במקלט ברח' מעגלי הרי"ם, אך הפעולות היוצאות ממנו במשך השנים אינן קטנות מאלו היוצאות מביהכ"נ מרכזי בשכונה אחרת. לשם הדוגמה נציין  סיפור קצר שהגיע לידינו: פעם פגש ראש ישיבה חשוב מתושבי השכונה את אחד מבניו של ר' אברהם צבי מרגליות ודיבר בהשתאות על גדולתו של אביו. לשאלת ר' אברהם צבי מאיפה הוא מכיר את אביו, סיפר לו ראש הישיבה, כי היה גר בסנהדריה המורחבת ואירע שבשבת אחד היה צריך להתפלל מוקדם, היכן מוצאים תפילה בשעה מוקדמת? ודאי אצל חסידי ברסלב. כך הגיע לביה"כ במקלט והנה הוא מבחין שבספסל לפניו יושב יהודי מבוגר, הלא הוא אביך, ועונה אמן יהא שמיה רבה בקול רם ואח"כ ממשיך ללחוש בדביקות "אוי ריבונו של עולם ווען ועט מען שוין זוכה זיין צו דעם – מתי נזכה לזה" המראה הזה עוררה אותי במאד, ומאז אני מרגיש חובת הכרת הטוב לאביך על ההתעוררות הזו.

ובכן, בואו ונצא לתור אחר קורות בית הכנסת מיום היווסדו, עד כמה שאפשר להקיפם בטור קצר זה.

התייסדות

שכונת סנהדריה המורחבת נוסדה בשנת תש"ל, ובתוך כמה שנים איכלסו אותה מטובי בני ירושלים, ביניהם גם כמה מחסידי ברסלב, שחלקם גרים שם עד היום (וחלק מהם כבר עזבו כיום את השכונה אך בלבם נותר 'רשימו' מאותם ימים).

בשנת תשל"ו התאחדו אנ"ש תושבי השכונה לכונן בית הכנסת על שם הצדיק, שישמש למקום של תורה, תפילה ועבודת ה' לתושבי השכונה. לשם כך השתכנו במקלט של בנין מס' 128 שלא היה בשימוש והשכנים הסכימו בחפץ לב שישמש לצרכי בית הכנסת, מה גם שבבנין זה מתגוררים שניים מהמתפללים הקבועים המסורים בכל נפשם עבור בית הכנסת, ה"ה ר' משה זאב שור ור' שלום בלומשטוק הי"ו.

ראשית החלו להתפלל שם בשבתות, ולאחר מכן החלו גם לארגן גם סעודה שלישית, כאשר החברים המתפללים, כל אחד בתורו, לומדים לפני הציבור בספה"ק ליקו"מ כנהוג. לפעמים היה מגיע הרה"ח ר' אריה לייב שפירא להשתתף יחד עמהם ולדבר ברבים. תקופה מסויימת היה ר' משה זאב שור לומד סיפורי מעשיות בצפרא דשבתא, זאת בהוראת הרה"ח ר' אליהו חיים רוזין.

עם הזמן נתבסס המקום והחלו לארגן מנין גם בימות החול. תקופה מסויימת התקיימה שם תפילת שחרית כותיקין והרה"ח ר' נחמן בורשטיין ז"ל היה מגיע לפעמים להתפלל שם.

כעבור תקופת זמן, בהגיע ר' שמעלקא בורשטיין הי"ו להתגורר בשכונה, נכנס בכל מרצו לנצח על מלאכת בית ה', ושיפץ את המקום לפאר ולרומם אותו כראוי, כך גם הובא ריהוט מכובד שנתרם ע"י ר' יעקב ירוסלבסקי ז"ל.

בבית הכנסת שררה אווירת התלכדות ואחדות נפלאה, תוך הקפדה על כל מנהגי אנ"ש בדרך המסורה. הם היו מתוועדים להתחזק ולהתעורר בעבודת ה', כמו"כ היה לביהכ"נ פתח יציאה לשדה הסמוך ומדי פעם היו יוצאים יחדיו לשדה לקיים את עצת ההתבודדות.

כך התקיים גם שנים רבות מדי יום שיעור בדף היומי, שנמסר במתיקות ובהירות נפלאה ע"י הרה"ח ר' בנימין זאב קנפלמכר במהלכה סיימו את הש"ס כמה מחזורים.

עובדא נפלאה על מדת האמת של רלוי"צ בנדר

באחד השנים התעורר הגבאי ר' שמעלקא בורשטיין להשיג ספר תורה לבית הכנסת. הוא פנה להרה"ח ר' לוי יצחק בנדר לקבל ממנו ספר תורה פסול, שכן באשר הוא עסק לפרנסתו כסופר סת"ם יש באפשרותו לתקנו. ר' לוי יצחק נענה לו בחפץ לב ומסר לו אחד מספרי תורה הפסולים שבביהמ"ד במא"ש.

שלשה חודשים עמל ר' שמעלקא כדי להגיה ולתקן את ספר התורה בהידור רב, כאשר סיים, חישב ומצא כי במשך זמן זה נגרם לו הפסד של 5000 ₪ שהיה יכול להרוויח מכתיבת סת"ם. עלה בלבו רעיון, והלך לבקש מר' לוי יצחק בנדר כי היות ויש תקציב מיוחד עבור ספרי תורה לביהכ"נ, הוא מבקש שיכתוב לו 'קבלה' כי מכר לו את הס"ת וכך יוכל לקבל את ה-5000 ₪ שהפסיד עבור התיקונים.

אך ר' לוי יצחק נענה לעומתו: שמואל, אף פעם לא עשיתי כזה דבר שנראה כדבר לא ישר, תעלה אל ר' שלמה זלמן אויערבך, תשאל אותו על כך ותבוא להגיד לי בדיוק תוכן תשובתו. ר' שמואל שמעלקא לא התמהמה ותיכף הלך לגרש"ז לשאול את פיו. רש"ז אמר לו: "היות ורבכם אמר שהשקר אינו בכתב (ספר המדות), וזה הרי דבר שנהוג כיום לעשותו, אין בזה בעיה".

כאשר ר' שמעלקא חזר אל רלוי"צ, אמר לו רלי"צ שהוא רוצה לשמע את התשובה מפי ר' שלמה זלמן בעצמו. אולם למחרת כאשר הגיע ר' שמעלקא לקחת את רלוי"צ אל הגרש"ז, נענה שוב ר' לוי יצחק ואמר: שמע שמואל, אף פעם לא עשיתי כזה דבר, למרות שברוסיה התעשרו מכאלו דברים. אני מבקש ממך, אל תגרום לי לעשות את זה…

לבסוף התנדב הרה"ח ר' ישעיה גרינוואלד זצ"ל לתרום את הוצאות התיקון וגם הוסיף הקדיש מעיל לספר תורה, ולכבוד כך עשו הכנסת ספר תורה צנועה ביום ג' שבט תשמ"ב, כאשר גם כמה אנ"ש ממא"ש הגיעו להשתתף בשמחה וריקודים לכבודה של תורה.

מועדי השנה בביהכ"נ

מתפללי ביהכ"נ הותיקים מתגעגעים למתיקות אותם הימים. אם זה בפורים, שהיה בו שם גישמאק מיוחד, כאשר אחרי קריאת המגילה נערכה סעודת פורים כיד המלךע"י ר' שלום בלומשטוק, שהיה עורך את השולחן לכל אורך בית הכנסת וכל המתפללים ישבו באהבת חברים שעה ארוכה לשמוח בקדושת היום.

בימים הנוראים, בראש השנה ויום הכיפורים, היו מתפללים יחד עם כלליות אנ"ש בביהמ"ד הגדול במא"ש. עד שהתארגנו המתפללים המבוגרים בלית ברירה לקיים מנין בבית הכנסת.

בין השנים תש"נ עד תש"ס, מאז שביהכ"נ של אנ"ש בקטמון נסגר ועד שסיימו לבנות את ביהכ"נ אור אברהם ברח' גבעת משה, התקיים ביום הכיפורים מנין לתושבי השכונה בביהכ"נ שבבניין ישיבת כנסת יהודה, כאשר הרה"ח ר' משה בורשטיין זצ"ל היה אף הוא בא להשתתף עמהם, ובנו הרה"ח ר' נחמן ישראל בורשטיין זצ"ל ניגש לפני העמוד.

סעודת הילולת רבינו בחוה"מ סוכות היתה נערכת בליל ההילולא בסוכת ר' שמעלקא בורשטיין, והיו מביאים ממשפיעי אנ"ש לבוא ולשאת מדברותם, ביניהם הרה"ח ר' אפרים נחמן אנשין והרה"ח ר' בנימין קנפלמכר.

בשמחת תורה היו מוצאים את השולחנות והספסלים מביהמ"ד כדי לעשות מקום לריקודי ההקפות, ולמרות אויר המקלט הדחוס היו רוקדים ושמחים לכבוד התורה בהתלהבות שאין לתאר.

משכן החבורות

בראשית שנות ייסוד ביהכ"נ בשנת תשל"ו, היו מתאספים כמה בחורים בחפשם אחר ביהכ"נ שקט, להתוועד בחבורה שבועית, לקיים שיחת חברים יחד ולשמוע דיבורים מפי אחד החברים, כל אחד בתורו. ביניהם נמנו הר"ר משה גדליה אנשין זצ"ל ויבלחט"א ר' אליעזר בורשטין ואחיו ר' אברהם שמעון, ר' יחזקאל מאנדליאל, ר' שמחה פרלשטיין ור' ישראל קניג (לרפו"ש).

מאוחר יותר, כאשר שכנה בשכונה ישיבת "אבן יהושע – באר שלמה" (אטיק), התאספו בחורי אנ"ש שלמדו שם  מדי שבוע לחבורה בביהכ"נ, במהלכה סיימו כמה פעמים את הספר עלים לתרופה, וכך מעיד אחד האברכים שהיה מבני החבורה, כי רק בזכות החבורה הוא זוכר היום את העלים לתרופה!

גם כיום מתאספים שם מדי שבוע חבורת בחורים הלומדים בישיבת טשכנוב, וכן חבורה מבחורי קהילת נחל נובע מקור חכמה בצפת הלומדים בישיבות בירושלים.

כולל "אור ההלכה"

בשנת תשנ"ו התעורר הרה"ח ר' שלום בלומשטוק, מי שנושא את דגל ההשקפה הצרופה בביהמ"ד במשך כל השנים, לעודד את הלימוד הקבוע בספה"ק ליקוטי הלכות, כאשר ראה כי אברכים מן השורה אין להם פנאי לזה, כל אחד וסיבתו, ייסד בהמלצת ועידוד זקני אנ"ש, לראשונה בברסלב, כולל ייחודי ללימוד ליקוטי הלכות, כל אחד היכן שלבו חפץ למשך כשעה כשלאחר מכן יצאו בריקוד נלהב. מחמת קשיים כלכליים הכולל לא החזיק מעמד זמן רב, אך משם העתיקו את תבנית הכולל לשאר מקומות.

דמויות הוד

במהלך השנים זכה בית כנסת הקטן במידותיו לארח בין כתליו רבים מחשובי וזקני אנ"ש, שחלקם כבר הלכו לבית עולמם, להלן נציב להם זכרון, עד כמה שידינו מגעת.

• ר' שמחה גולשבסקי ז"ל. היה מהמתפללים הקבועים, כאשר התגורר תקופה ארוכה בשכונה, בין השנים תשמ"ג – תשנ"ד. היתה לו קביעות ללמוד ברבים בספה"ק 'סיפורי מעשיות' בצפרא דשבתא, וכן בספה"ק ליקו"מ בסעודה שלישית. ר' שמחה היה מטעים במתיקות מיוחדת את דברי רבינו בדיבורים ערבים כך שכולם זכו להבין את דברי רבינו ז"ל על בוריים.
• ר' יעקב ירוסלבסקי ז"ל. היה עומד על כך שיהיה 'קידוש' מדי שבוע לאחר תפילת מוסף בשב"ק, וכשלא היה מי שיתרום את הקידוש (דבר שהיה קורה הרבה…) היה תורם זאת מהונו. לשאלת מכריו "מדוע הוא תורם הוא הרי בעצמו ממילא אינו טועם אז כלום?" היה עונה "כדי שאנשים ישבו בשיעור סיפורי מעשיות שווה הכל"…

ר' יעקב התנהג כל ימיו בתמימות ופשיטות, נפטר בב' אב תשמ"ט.

• ר' אליעזר ווייספיש הי"ד. היה ממתפללי בית המדרש הקבועים כאשר התגורר תקופה בשכונה.
• ר' אביגדור גרינולד ז"ל. היה מהמתפללים הקבועים ואף נמנה בין המייסדים.
• ר' עמרם יוסף הורביץ (ב"ר נחמן נתן אהרן) ז"ל. בשנים בהן התגורר בשכונה, עד שנת תשמ"ו, היה מרבה לקבוע מקום לתפילתו בביהמ"ד. בלבו החם והבוער לכל עניני רבינו ז"ל היה הרוח החיה בכל ענייני ביהמ"ד. כמו כן היה תורם את השמן להדלקת נר התמיד.

סיפור מעניין קשור בתרומה זו. תקופה מסוימת לא היה מי שיתרום את השמן לנר תמיד, וכאשר ראה זאת ר' עמרם יוסף הציע שימכרו את הזכות לתרום את השמן לנר תמיד. תחילה הגיבו המתפללים על זה בזלזול: "וכי מי יקנה?!" הרי גם ככה אף אחד לא רוצה לתרום… אך המציאות הוכיחה כי החלו להתחרות על קניית הזכות להדלקה, ועל פי רוב היה ר' עמרם יוסף המרבה במחיר וזכה בזכות ההדלקה.

• ר' נחום מילר ז"ל. נכדו של ר' יחיאל גרינואלד שזכה להתקרב לאורו של רביה"ק. היה עובד את ה' בתמימות ופשיטות, כשהיו שואלים אותו "מה נשמע?" היה עונה: "דער רבי האט געהייסן פריילאך זיין – הרבי אמר להיות בשמחה". כן היה פניו מאירות ביראת שמים טהורה, שהפליאה את כל רואיו.

ר' נחום אף זכה, בהיותו נגר במקצועו, לבנות את הריהוט בביהמ"ד לתפארת.

• ר' אלתר הורביץ ז"ל. היה גר בשכונת פאג"י הסמוכה והיה מגיע לפעמים לסעודה שלישית ואף נשא דברים בתורת רביה"ק.
• ר' יצחק קורסונסקי ז"ל. היה קרוב משפחתו של ר' משה ירוסלבסקי, היה מגיע לפרקים להשתתף בתפילות וכדומה בביהמ"ד.

כן אנו מוצאים מזקני אנ"ש, אשר על אף שלא התגוררו בשכונה אך כאשר היו מגיעים לבקר בשכונה היו מתפללים בביהכ"נ, ביניהם הרה"ח ר' יעקב מלמד כשהיה מגיע לשבות אצל נכדיו בשכונה. מתפללי ביהכ"נ היו שומרים לו אהבה, ובימי זקנותו כשכבר לא היה בכוחותיו לבוא לביהכ"נ ובמיוחד בשנים המאוחרות שהיה מתגורר במושב זקנים העירוני בשכונה, עלו אליו מתפללי בית המדרש מדי שבת להתברך בברכת שבת שלום.

ר' משה בורשטיין, כאשר היה מגיע לפעמים לשבות אצל בנו והיה משתתף שמה בתפילות.

ר' אברהם צבי מרגליות מאנ"ש בשערי חסד, כאשר היה מגיע הרבה לשבות אצל בניו.

ר' יצחק מנדל רוטנברג זצ"ל, בעת ביקורו בא"י בשנת תש"מ והתאכסן בבית ר' משה זאב שור קבע מקום לתפילתו בביהמ"ד. שבת אחת כאשר קרא בתורה, טעה ותיקנו אותו כנהוג. לאחר התפילה  למד ברבים סיפורי מעשיות בעל פה, אך כאשר רצו לתקן אותו נענה: "בתורה תוכלו לתקן אותי אך לא בספר של רבינו!"…

ר' יצחק גרשון ברזסקי, בעת שהגיע לבקר את בנו הדר בשכונה התפלל בביהמ"ד והיה מנעים לפני ה' בקולו הערב בתפילות ובקריאת התורה.

*

גם כאלו שלא היו נמנים על אנ"ש אהבו להתפלל בבית המדרש זה, למרות שיש בתי מדרשות רבים אחרים בשכונה מפוארים ומרווחים יותר. כגון היה ר' אהרן פורמן, יהודי ת"ח ליטאי שהתפלל הרבה בבית הכנסת מחמת שאהב את התפילה הנעימה והמתונה.

 לעלוב פינת ברסלב….

בין אלו שפיארו את בית הכנסת כמה שנים, היה האדמו"ר ר' שמעון נתן נטע מלעלוב, טרם עלותו על כס האדמו"רות.

היה זה בערש"ק אחד בעת שגבאי ביהכ"נ המסור עסק להכין את ביהכ"נ לשבת, נכנס הרה"צ ר' יששכר דב בידרמאן שליט"א (כיום האדמו"ר מלעלוב – פיוטרקוב) מלווה באיש בעל פנים אצילות שזקנו ההדור יורד על פי מידותיו.

ר' יששכר דב ניגש לגבאי ואמר לו ":זה אחי, ר' שמעון נתן נטע, שהגיע עתה לגור בשכונה לאחר שהיה גר כמה שנים בארה"ב, והוא רוצה להתפלל איתכם, תראו לכבד אותו, הוא אדם חשוב".

הגבאי השיב: "אצלנו בברסלב אין כיבודים חוץ מעליית שישי. מדוע שלא ילך לביהכ"נ החסידי המרכזי "מאור חיים" של הרב ארנסטר?!". ענה לו ר' בערל: "אכן, לכן הוא רוצה לבוא דוקא לכאן, כדי שלא יכבדו אותו, אבל אני אומר לך שתראו לכבד אותו כפי האפשר". ואכן, מאז איווה לו ר' שמעון את בית הכנסת למשכן קבוע, עד עלותו לכהן באדמורו"ת תחת אביו.

אחד מחשובי המתפללים שמע פעם כמה מחסידי לעלוב מדברים אודות עניין זה, ולשאלת אחד מהם מדוע בחר להתפלל דוקא שם, ענהו איש שיחו, כי כאשר הציע את שאלתו לפני האדמו"ר השיב לו: "כי כאן כיבדו אותי כאיש פשוט, אף שנתנו לי בכל שבוע עליית שישי לא הרגשתי שמכבדים אותו כ"כ על היותי בנו של האדמו"ר מלעלוב…"

ר' שמעון לא שינה את מקום קביעתו גם בירח האיתנים. ביו"כ ניגשו אליו הגבאים וביקשו שיואיל לעבור לפני העמוד. ר' שמעון סירב בכל תוקף אך הגבאים לא הרפו והיו מבקשים ממנו בכל שנה מחדש, עד שבאחד מהשנים נעתר להם והתפלל לפני העמוד תפילת נעילה במתיקות ונעימות…

גם בחג שמחת תורה היה משתתף בתפילה ובהקפות והיה רוקד בכל הכוחות, כאשר מדי פעם היה צריך לצאת מהמקלט החנוק כדי לשאוף אויר…

פעם שאל הרה"ח ר' מרדכי אלעזר רובינשטיין את אחד ממקורביו ממתפללי בית הכנסת: "מי מדבר אצלכם בשבת?" אמר לו "כל פעם מישהו אחר" נענה אליו ר' מרדכי לוזער: "תודיע להם שצריך ליזהר איך שמדברים. כי יושב אצלכם אברך בשם שמעון בידרמן, שיודע ליקו"מ על הלשון!"… לשמע הדבר הפלאי הזה, שאל את ר' מרדכי לוזער: מהיכן אתה יודע? "מאיפה אני יודע, אתה שואל" ענהו בנועם שיחו, "הלא הוא היה מהחבורה שלנו עם ר' שמואל שפירא אצל ר' הירש לייב ליפל…"

מספר אחד המתפללים, כי לאחר פטירת אביו ור' שמעון הוכתר למלאות את מקומו, פגש בו פעם באתרא קדישא מירון וכאשר ניגש אליו לברכו בשלום נענה אליו ר' שמעון ואמר לו בלחש: "תראה איזה מפורסם עשו ממני…"

פעם, בעת שישב הרה"ח ר' שמחה גולשבסקי ולמד עם בנו, נתקשה בדברי תוס' שלא הצליח להזכר מקומו, כך ישב כרבע שעה כשהקושיא ממש טורדת את מנוחתו. בשולחן מעליו ישב ר' שמעון מלעלוב ואמר תהילים, ובראותו את ר' שמחה מצטער כל כך, ניגש אליו עם גמרא פתוחה ואומר לו: "האם התכוונת לתוס' הזה? בדיוק ראיתי את זה היום".

כעין זה היה פעם בעת שדיבר אחד מאנ"ש בסעודה שלישית והזכיר איזה פסוק מהנ"ך, ורצונו היתה לצטט את הלשון המדויק אך לא זכר את מקומו, שוב היה זה ר' שמעון שנחלץ לעזרתו, למרות שהיה מרבה להיות נחבא אל הכלים ומסתיר ברוב ענוותנותו את רוחב ידיעותיו בכל חלקי התוה"ק, הראה לו איה מקורו, כבדרך אגב כמי שלמד את זה רק עתה…

כן היה משתתף בעת שלמדו ברבים בספר ליקוטי מוהר"ן וסיפורי מעשיות ולפעמים אף היה מאיר הערות יקרות.

המצב כיום

לאחרונה התחדש שוב בית הכנסת במניין בליל שבת בהתלהבות ונעימות, כנאה לבית הכנסת הנקרא על שם הצדיק. ומכאן תצא הקריאה לאברכי אנ"ש אשר מתגוררים בשכונה, לבוא ולהתפלל יחד עם אנ"ש בביהכ"נ שבמקלט, ולטעום טעם מתיקות התפילה.

תודות למתפללי בית הכנסת מפתיחתו ועד היום כל אחד בשמו הטוב יבורך על עזרתם האדיבה בעריכת המאמר.