הברית המחתרתית באומן

גנרל בכיר בצבא הרוסי היה האיש, הצלחות רבות קצר בשדות הקרב במשך השנים הרבות בהם פיקד על מאות ואלפי חיילים, מה שהקנה לו מעמד נערץ אצל תושבי העיר אומן, הגויים כמובן, כי היהודים לא הכירו אותו וגם הוא בקושי הכיר מקצת מהם.

כאשר הגיע לגיל פרישה מהצבא הוא פנה למחקר ומדע, עזב את ביתו הנעים ונדד לאוניברסיטאות שונות בארצות רחוקות, כאשר בבית באומן נמצאים בני משפחתו, ניזונים ממכתביו המרתקים, בהם הוא מספר להם על התקדמויותיו בעולם המדע.

המכתב שהגיע באותו יום גורלי לא היה נראה שונה מכל שאר המכתבים שהגיעו ממנו חדשים לבקרים, אך בני המשפחה הוכו בהלם וזעזוע למקרא דבריו החודרים, וכך כתב להם:

"משפחתי היקרה! כעת הנני מגלה לכם כי כל המחקרים שביצעתי בשנים האחרונות, הובילו אותי למסקנה אחת ויחידה: הדת היהודית היא האמיתית, משה אמת ותורתו אמת! אני עצמי כבר זקנתי, גם העבר הצבאי אינו מאפשר לי לעשות את הצעד הנועז, אבל עבורכם העולם רק התחיל, הנני מפציר בכם שתפנו בהקדם ליהודים ותצטרפו לעם ישראל בגיור כדת וכדין!!!"

האשה וחלק ניכר מהילדים הבוגרים קיימו את בקשתו תיכף ומיד, הם פנו לרבני אומן והתגיירו בזה אחר זה, כשהם מקבלים עליהם את שמירת התורה והמצוות בחשק רב ובהתלהבות. ביתם הפך לבית יהודי וברסלבאי כשר למהדרין, עד כדי כך שרבנים ידועי-שם בחרו בשעתו להתארח אצלם בבואם לביקור באומן. בין הבנים ניתן גם לציין את מיכאל הגר, או כפי שחסידי ברסלב כינוהו: "מיכל דער גר", שמאוחר יותר נטל חלק נכבד בהצלת מקום הציון הקדוש, כאשר קנה את השטח ובנה את הבית באופן שהציון ינצל מכל סכנה.

אולם אחד הבנים לא הצליח להתגבר על הקשיים, לא התגייר יחד עם אחיו ומשפחתו ונשאר מאחור כגוי גמור. בינתיים פרצה מלחמת העולם השניה, העם היהודי נרדף על נפשו, החיה הנאצית הגיעה עד לאומן, כשתושביה היהודים נמלטים מזרחה לאיזורים הרחוקים. עם תום המלחמה שבו יהודים מעטים לביתם שבאומן, שבורים ורצוצים, אחד מעיר ושנים ממשפחה, שרידים מוצלים מאש.

דווקא בשעה קשה זו החליט אותו גוי שכעת הגיע הזמן לקיים את צוואת אביו ולהתגייר – – –

הפעם היתה זו כבר פעולה מסוכנת עד למאד, השלטון הקומוניסטי הקשיח את עריצותו בכל הקשור לחיים היהודיים, כאשר אחת מהמצוות שנאסרו בתכלית היתה ברית מילה, ולא משנה אם מדובר בתינוק בן שמונת ימים או אדם מבוגר הרוצה להתגייר כדת משה וישראל.

אולם דווקא המניעות הגבירו את החשק. במאמצים רבים הצליח להשיג מוהל שיסכים לבצע את הברית, בשני תנאים אשר בלעדם הוא אינו מגיע כלל ועיקר: א) הברית תתקיים בדירת מסתור עם פתחי מילוט מתאימים, על כל צרה שלא תבוא. ב) אם יגיעו אנשי הק.ג.ב. אפילו תוך כדי עריכת הברית, הנימול מסכים כי המוהל יכול להמלט בכל שלב שהוא, ללא שום מחוייבות להשלמת הברית. אימתה של מלכות הרשע היתה כל כך חזקה ומוחשית, עד שגם המוהל, שהיה ירא שמים מרבים נאלץ להציב תנאים דרקוניים שכאלו. לצד כל זאת הדגיש המוהל כי אם ח"ו תהיה הסתבכות רפואית, שלא יעיזו לגשת לרופא, שכן ההוא עלול לשלוח את הפציינט היישר לסיביר…

יום הברית הגיע, מנין חסידי ברסלב נקבצו בדירת המסתור ביחד עם המוהל והנימול. החסיד רבי יצחק גלבך, שהיה אז אברך לאחר חתונתו, הוא זה שנבחר כ'סייר' שהסתובב בחוץ, בולש אחר כל תנועה חשודה.

לפני הברית רצה המוהל לקשור את ידיו של הגר, כדי למנוע תקלה חלילה, אך הלה סירב בתוקף, באמרו: "גיבור חזק אני, גם בגופי וגם ברוחי, כל כך הרבה זמן חיכיתי ליום הזה, אל דאגה, לא אזוז ממקומי!!!"

במשך כל הברית לא נע ולא זע גר-הצדק, רק לאחר שווידא כי הברית הסתיים הוא הוציא מכיס חולצתו בקבוק 'משקה' לשם עריכת 'לחיים'… המוהל נרתע מיד והזהירו שהאלכוהול עלול להמריץ את זרם הדם, אולם הנימול לא נכנע, "כל הרבה זמן חיכיתי ליום הזה" הוא אומר, טועם מעט מן המשקה ומכבד את כל הנוכחים בלגימה המקרבת את הלבבות.

התהליך הרפואי לא היה פשוט כלל, זמן רב אחרי הברית עדיין סבל הגר ייסורים ומכאובים, בעוד כולו מאושר ושמח על שזכה סוף סוף להתגייר ולהצטרף לבניו של הקדוש ברוך הוא.

(מפי בנו ר' אליעזר גלבך הי"ו)