לעבוד בלי קשר להצלחה

"יש 'בן' שהוא מחפש בגנזיא דמלכא (= בגנזי המלך)… ויש בחינת 'עבד' שאין לו רק לעשות עבודתו שנתנו לו ואסור לו לשאול שום טעם על עבודתו…
"אבל יש בן שהוא אוהב כל כך את אביו, עד שמחמת האהבה הוא עושה מה שעבד פשוט צריך לעשות, ואזי אביו מרחם עליו ומגלה לו מה שאינו נמסר אפילו לבן. היינו, שנתגלה לו בחינת 'צדיק ורע לו – רשע וטוב לו' ".
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב ה-טו)

"אין כלל בלי יוצא מן הכלל" – אימרה מקובלת בציבור. גם הכלל שמסר לנו רבי נתן בהקדמה לספר 'ליקוטי מוהר"ן' שכל דברי הספר הזה שווים לכל נפש מקטן ועד גדול – גם לכלל זה יש לכאורה יוצאים מן הכלל.

הקטע שבכותרת מהווה דוגמא מצוינת לטענה זו, הוא מתאים לצדיקים שזוכים להשגות גבוהות, אבל אני, האדם הפשוט, שמתמודד עם ניסיונות היום-יום ומתאמץ להכניס טיפת אור בתורה ובתפילה שלי – מה לי ולהשגות גבוהה כמו התשובה לשאלה הקשה "מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו" שאפילו משה רבינו לא השיג? מה שחסר לי זה קצת חיות בעבודת ה', שהייתה מועילה לי הרבה יותר…

האומנם כך?

בוא ונראה מה כן מטריד אותך. חסרות לך שמחה וחיות בעבודת ה'? אין לך סיפוק מהתורה והתפילה? למה בעצם זה כך? לא בגלל שאין לך שאיפות ורצונות טובים, אינך חשוד על כך, שהרי אם לא, לא היית קורא את המאמר הזה…

רק מה, היו לך ציפיות ודרישות מעצמך שלא הצלחת למלא אותן. אך טבעי הוא שמי שלא מצליח להשיג את המטרות שהציב לעצמו, יתאכזב ותחושת הסיפוק תהיה ממנו והלאה, כך שעבודת ה' שלו תיעשה באפרוריות ובלא שמחה.

שלא תבין לא נכון, טוב מאד שאתה דורש מעצמך עבודת ה' שלימה, כי בלי שאיפות ורצונות אי אפשר לגדול בכלל; ובכלל, באמת ראוי ליהודי, בתור בנו של מלך מלכי המלכים, לעבוד את ה' ברמה גבוהה מאד ולא להסתפק בקטנות.

צריך שאיפות, הנקודה היא מה עושים כשהללו אינן מתממשות? – במקום ליפול לזרועות האכזבה וחוסר הסיפוק, אפשר להחליט: 'אמנם אני רוצה לעבוד את ה' באופן מושלם, להתרכז בכל התפילה, לכוון בכל הברכות, להתמיד כראוי בלימוד התורה וכן הלאה, אבל אני כל כך אוהב את הקב"ה, כל כך רוצה לעשות לו נחת רוח, כך שגם כשאינני זוכה לעבוד אותו בשלימות, אני עושה זאת בשמחה, ממש כאותו בן מלך בקטע שבכותרת, שמוכן בשמחה לוותר על כבודו ומעמדו, ולעבוד את אביו בעבודות פשוטות ביותר'.

* * *

כל המערכת הזו של הציפיות והשאיפות בעבודת ה', גם היא נכללת באותן חוכמות מיותרות שעליהן אומר רבינו בתורה הנ"ל שצריך לסלק אותן ולעבוד את ה' בפשיטות, זאת כדי להרגיש חיות ושמחה גם כשלא עולה בידינו למלא את הציפיות והשאיפות שלנו כראוי.

אבל זה לא הכל. מי שמוכן לעבוד בלי לשאול שאלות של 'התאמצתי ולא הצלחתי' מקבל מתנה: תחושה נפלאה של דביקות וביטול לה', דביקות ואהבה שהיא למעלה מכל הבנה והשגה. כשאדם זוכה לדרגה הזו, הוא מאושר בעצם העובדה שהוא מקיים את רצון ה' ואינו מחפש הצלחה או הישגים כלשהם.

זהו השכר המופלא המובטח לבן שמקבל על עצמו את תפקיד ה'עבד' – שהוא זוכה להשיג את 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו'. הכוונה, שהוא מקבל תירוץ על הקושיות שלו, על כל דרכי ה' שאין להבינן בשכל האנושי; הכוונה היא, שהוא זוכה לאהבה ודביקות כזו, אהבה שלמעלה מדעת, ששם כל הקושיות בטלות מעיקרן.