החושך הרוחני הסמיך האופף אותנו ולא נותן לנו לחוש אור ושמחה, מורכב משלשה גורמים, שלש תאוות, הלא הן: תאוות ממון, תאוות אכילה והתאווה הכללית.

יראת השמיים של האדם, מקומה בלב; וכשהלב מתאווה לכסף, לאוכל טעים, ולשאר הבלי העולם – נעלמת היראה, ויחד אתה נעלם האור הרוחני המתוק. רק כשמבטלים את אותן תאוות, ומשתחררים מהשעבוד אליהן, אפשר לחוש בלב יראה אמיתית, שמחייה את האדם ומשמחת אותו.

דבר זה רמז לנו רבי אליעזר בגמרא, באומרו: "שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נווהו" (ברכות ג ע"א). בדבריו רמז על הלילה הרוחני של כל אחד מאתנו, וגילה לנו ממה הוא מורכב: משלש משמרות, שלש תאוות שמחשיכות את האור הרוחני. ועל כל תאווה מאותן שלש, יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי – – –

לא לחינם שואג הקדוש ברוך הוא כארי, שכן האריה מסמל את היראה, ככתוב: "אריה שאג מי לא יירא". ועל כך שואג הקדוש ברוך הוא; על היראה הטהורה שהוחשכה ונחרבה בסיבת אותן שלש תאוות.

מלבד זאת, אף הוסיף רבי אליעזר ונתן לנו סימן מדויק לשלשת המשמרות: "משמרה ראשונה, חמור נוער. שניה, כלבים צועקים. שלישית, תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה" (שם). בכך רמז לנו על שלשת התאוות הנזכרות, כדלהלן:

החמור הנוער – מסמל את תאוות הממון, שכן על הפסוק "יששכר חמור גרם" מתרגם אונקלוס "עתיר בנכסין" [= עשיר בנכסים]. הכלב הצועק – מסמל את תאוות האכילה, שכן על הכלבים נאמר "והכלבים… לא ידעו שבעה" (ישעיה נו, יא), הם אף פעם לא שבעים. ו"תינוק יונק משדי אמו" – מסמל את התאווה הכללית, שכן מידת תאוותו של האדם היא כפי טהרת החלב שינק בינקותו.

וככל שנבטל את שלשת התאוות הללו, כך ייגמר הלילה, והאור יפציע!

* * *

כיצד ניתן לבטל תאוות חזקות כאלה? מה העצה?

העצה שרבינו הקדוש נותן לנו להינצל מאותן שלש תאוות, היא: שלש רגלים; שלשת החגים – פסח, שבועות, סוכות – מעניקות למי שמקבל אותם בשמחה, דעת טהורה שעוזרת לו להינצל מאותן תאוות שכל שליטתם נובעת מחסרון דעת. כל רגל משפיע דעת מיוחדת שמצילה מתאווה אחרת: פסח – מתאוות ממון. שבועות – מהתאווה הכללית. וסוכות – מתאוות אכילה.

אך אין צורך לחכות עד החגים כדי להינצל מהתאוות; אפשר לעשות זאת כבר הלילה! שכן, כשקמים בחצות הלילה; מתאבלים על חורבן בית המקדש, מתבודדים בתפילה, ועוסקים בתורה – מקבלים דעת טהורה שמצילה משיגעון התאוות.

"כי חצות הוא בחינת נקודה האמצעית של הלילה, תוקף חשכת לילה; וכשמשברין את הלילה, וקמים בחצות, על ידי זה משברים ומבטלים כל בחינת הג' משמרות, שהם בחינת ג' התאוות" (ליקוטי הלכות, ציצית ג, ב).

אמור מעתה, לצאת מהתאוות, זה לא סיפור מסובך כמו שזה נשמע; צריך רק לכוון את השעון מעורר לשעת חצות הלילה, לשבר את השינה ולקום, ליטול ידיים, לברך ברכת התורה, להתיישב על יד המזוזה ולומר 'תיקון חצות' מתוך כוונת הלב. כשלאחר מכן, עוסקים בהתבודדות ולימוד התורה, כל אחד כפי יכולתו.

גם מי שאינו יכול לקום ולהישאר ער עד הבוקר, יכול לקום לזמן מה, לעסוק בתורה ובתפילה, ולהתאבל על ירושלים החריבה, הלא היא: היראה השלימה [ירושלים = יראה שלם] שנחרבה ונעלמה מליבנו, ועל התאוות שמשעבדות אותנו. "וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה [- לשון הווה] בשמחתה" (תענית ל ע"ב) וכבר עתה נשפעת עליו קדושתה של ירושלים, והיראה והשמחה הנפלאה שהאירה שם בבית מקדשנו.

* * *

את הסוד הזה אנו מוצאים בפרשת השבוע:

"כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" – הכריז משה רבינו במצרים, וקריאה זו ממשיכה להדהד עד עצם היום הזה: בחצות הלילה, זה הזמן המתאים ביותר לצאת ממֵצָרֵי התאוות, ולהשתחרר מכבלי התאוות הרעות!

"כי עיקר יציאת מצרים, הוא על ידי בחינת 'חצות', בבחינת 'כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים'. דהיינו, על ידי שמשברין הג' משמרות, ג' מדות רעות, שהם בחינת חשכת לילה, שהם עיקר גלות מצרים, שהוא גלות של הסטרא אחרא שמתגבר על האדם בג' מידות הנ"ל, שהם כלל כל התאוות – ועל ידי בחינת חצות, שמשברין את הלילה, על ידי זה יוצאין מגלות מצרים, מגלות התאוות" (שם, ג).

ובכן, גם הלילה יהיה חצות לילה, ומי שיהיה חכם ינצל זאת בתורה ובתפילה, וישתחרר מגלות נפשו.