"אמרתי להוללים אל תהולו, ולרשעים אל תרימו קרן" (תהלים עה). למה? לפי שאין השמחה ממתנת לאדם. לא כל מי ששמח היום, שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום, מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, שנאמר: (קהלת ב)לשחוק אמרתי מהולל" (תנחומא שמיני, ב).

המדרש המצוטט מבאר את תוכן דברי דוד המלך "אמרתי להוללים אל תהולו". במדרש לפני-כן מבואר ש"תהולו" מתפרש במשמעות של שמחה, כלומר, שלרשעים אין סיבה לשמוח. שואל המדרש: "למה?", ומתרץ: "לפי שאין השמחה ממתנת לאדם". גם אם טוב לרשעים במצבם כיום, מחר אולי תשתנה התמונה. עצם הלשון של "השמחה ממתנת לאדם" צריכה ביאור, אבל יותר מכך קשה – "בשעת חדוותא חדוותא, ובשעת אבלא אבלא" (רש"י, בראשית ו) – יש לשמוח ביום שמחה, ולהתאבל ביום אבל. מדוע שהמחר יהוו-ה סיבה לחוסר שמחה בהווה?

* * *

השמחה איננה מידה, כמו כעס או רצינות. רבי נתן מברסלב, תלמיד רבי נחמן, כותב כי היא ביטוי של החיות. בסגנון קצת שונה מרחיב הרש"ר הירש את הדברים – השמחה מופיעה כאשר המציאות מתאימה לכל מערכת הלב. ברגע שנעשית ההתאמה, נעשית גם צמיחה מסוימת בנפש האדם שיכולה כעת להתגלות ולפעול בצורה טבעית, וזאת היא השמחה (צמיחה). מאחר והשמחה תלויה במציאות, המדרש מצביע על כך שבעצם, לעולם לא ניתן לשלוט על מדד השמחה. "לא כל מי ששמח היום, שמח למחר". שמחה איננה דבר שניתן להרוויח אותו, לקנות אותו כקניין. זאת משמעות המילה המתנה ('השמחה ממתנת'), שנגזרת מהמילה מתנה. אמת היא שנוכל למצוא אדם שמח למשך תקופה ארוכה, אומר המדרש. אבל למצוא אדם ששמח שמחה תמידית? מציאות זאת אינה אפשרית. צירוף מקרים משמחים לאורך תקופה אפשרי, אבל גם בשעה שהוא נמצא, הוא לא נמצא בגדר קניין מהותי. השמחה לא תמתין לך, כלומר, היא לא תהיה שם. היא לא תלויה בך, לא קשורה אליך באופן מהותי.

כאשר דוד המלך אומר לרשעים לא לשמוח, עלינו להתבונן על אמירה זו – שהרי בפשטות היה לו לומר את העיקר, לומר להם שיעזבו את דרכם הרעה. אמנם לפי המדרש מתבארת אמירה זו כקביעה, ולא כתוכחה. הרשע חושב שיש לו חיים יפים, והעובדה הכי גדולה שיש לו לכך היא השמחה. אם הוא נמצא במצב של שמחה, הרי שהחיות שלו מתבטאת כעת במציאות, ובקיצור, 'הולך לו'. אומר לו דוד המלך – עם הטענה הזאת אני לא מתווכח. אבל רק תשים לב על איזה סוג שמחה אתה מדבר. האם זו שמחה פנימית שיכולה להופיע בכל מצב? לא, שהרי המצב יכול להשתנות. התבונן כעת על חייך – אומר דוד – אלו חיים מסכנים ועלובים אלו, שתלויים במציאות שתאיר להם את פניה. אני יכול להציע לך חיים כאלו שיכולים לחדור דרך כל מציאות, קשה ככל שתהא, וגם שם הם יוכלו לבטא את עצמם. ושום מאורע שיארע, גם אם זה כישלון בדרך עצמה, לא יעצור את השמחה הזאת. "אמר רבי יעקב בן רבי יוסי: נמנעת השמחה מן הרשעים, ונתנה לישראל" (במדבר רבה, טו ט). רק ישראל יכולים לאצור בתוכם את השמחה כמתנה. להם היא ניתנה, ולא לאחרים. החיות הכי הגדולה נמצאת במקום הפנימי ביותר, וכל מי שיתאמץ לחפור לשם, ימצא נשמה קדושה. הוא זה שיוכל לקנות את השמחה כדבר מהותי, ולהיות שמח תמיד.

השאלה הגדולה ביותר היא – איך? איך אפשר להיות תמיד בשמחה, אם המציאות לא מתאימה מכל מיני סיבות- כישלונות ברוחניות, צרות בגשמיות? – על כך במאמרים השונים במדור וביתרהמאמרים באתר.