האסימון נפל מאוחר מדי. שנתיים לאחר שהכניס את השותף החייכן לעסק, הבין בעל הבית שהזמין לביתו נחש ערמומי. הברנש התגלה כנוכל, הוא הצליח להשתלט על הנכסים ולנשל במהירות את הבעלים מרוב סמכויותיו…

הוא חש את הייאוש סוגר עליו מכל צד. הוא חש מטופש. עלוב. איך הלך כך שולל?! ואז באה הארה, הבעלים העשוק התעשת. השותף אמנם רמאי, עז פנים ובעל קשרים, אך הוא, הבעלים, חכם יותר; אם יפעל בתבונה, בעקביות ובקור רוח, יצליח בעז"ה לגרום לנוכל להשיב לו את נכסיו בעצמו.

* * *

כן, זהו סיפור אישי. סיפורו של כל אדם. סיפורו של עם ישראל.

בהזדמנויות שונות אנחנו מוצאים את עצמנו מנושלים מנכסים שהיו בידנו, מרוּקנים מכוחות שהיו לנו. כבר נדמה היה שהצלחנו, והנה שוד ושבר – מתגלעות בעיות, ההגה שוב אינו בידיים שלנו. מה עושים? אוכלים את הלב בדרך כלל. כועסים, מתמרמרים ומתבצרים בעליבות, 'איך קורה לי דבר כזה?'.

התחושות הללו קיימות ומלוות אותנו בכל תחום. בפרנסה, בחינוך, בענייני הבית.

ה'שותף' המנשל עשוי להיות שכן, חבר, אפילו הבריאות, אך הגרוע מכל, הוא האויב הזה המצוי בפנים. בכל אדם קיימים שני צדדים, צד טוב וצד פחות טוב. המריבות הללו בין הצדדים וניסיונות ההשתלטות של הצד האחר, כל אלו כואבים מכל צער אחר. אדם אינו יודע להשית עצות בנפשו, בנפשו שלו הפרטית – איך להתגבר על יצרים ותאוות, איך לנהוג כראוי עם המידות. ואין, אין לאן לברוח. זהו העסק שלך. זה השותף.

האם יש לנו אפשרות להתמודד איתו?!

התמימות מנצחת

כזהו סיפורו של יעקב אבינו ואחיו עשיו. היה לו לאבינו אח-שותף, עוד קודם שיצא לאוויר העולם כבר נעשק מכל נכסיו. מי נישל אותו? השותף, עשיו הרשע. הוא הקדים והיה לבכור. בחלקו נפלה עבודת הכהונה בבית המקדש, וגם הברכה; אוצרות הרוח והשפעות הגשם. כעת מה כבר נותר לו ליעקב מכל נכסיו?

עשיו מצליחן, רשע, ערמומי, מבלה עולם וגם צדיק לכשירצה. הוא מתפלפל בסוגיה של 'כיצד מעשרים את המלח', מצטדק ומסלסל בעצמו מנהגי חסידות יתרה; גונב את לב אביו, שולח ידיו בכל רשעות העולם מחד ומתעטף בחלוקא דרבנן מאידך. ויעקב? איש תם, חלק, יושב אוהלים. היש לצדיק תמים שכזה סיכוי מול נוכל ערמומי וותיק?

פרשת השבוע משיבה – כן. לעשיו אמנם יתרון הכוח, בידיו ההון והממון, אולם ליעקב, ליהודי הקטן, יכולת עדיפה יותר – החכמה בידיו! יעקב אבינו הגיע לעולם אחרי עשיו, השותף הקדים אותו, אך במערכה הוא לא הפסיד. שתי הזכיות הגדולות, הבכורה והברכה, שבו אליו ונפלו בחלקו לנצח. חכמתו עמדה לו. והיא ניצחה את הבריונות פעם ועוד פעם. איך? עשיו עצמו מגלה: "ויעקבני זה פעמיים" ותרגם אונקלוס "וחכמני".

יעקב אבינו מלמד אותנו שאף פעם לא מאוחר. הרע אולי הקדים אותך, יתכן שהנוכלות מהירה יותר – אולם השכל בידך. יש לנו חכמת התורה, יש בנו כוח של נשמה. המחשבה סטתה מהדרך? אל תאבד עשתונות, תפוס אותה, אפילו בעקב. עם מעט שימת לב וחכמה שהשי"ת שם בך, תוכל לה.

הבה נזכור: בכל מצב, זמן או מציאות, ישנה חכמה מופלאה המעניקה תשובה לכל תסבוכת ובעיה. תמיד יימצא הפתרון. ייתכן וההצלחה תבוא מאוחר יותר, אולי הישועה תתעכב מעט, אך היא בוודאי בוא תבוא – אם רק נחפש תמיד את אור החכמה.

חכמת הצדיקים

הסוד הזה זו חכמתם הכמוסה של הצדיקים, עימה הם מסוגלים להערים על העולם, ולנצח חרף ולמרות כל סוג של הגיון טבעי. הם יכולים להתמיד בדבקותם בהשם גם מתוך עיסוקים גשמיים, אינם מניחים לעולם לרמות אותם, משום שהם יודעים שאפשר לכבוש את העולם הזה גם מידיו של עשיו, גם ברשותו של היצר.

הצדיקים הללו מלמדים גם אותנו לנהוג כך. הם לוחשים על אוזנינו סודות ורזים – השם יתברך איתך, עמך ואצלך; הקשב, לעולם אל תרפה ידיך מתפילה, צפה לישועה והמתן בסבלנות, גם אם כבר נראה מאוחר, כי היא תבוא ללא ספק.

הלימודים הללו חיוניים ביותר. פעמים רבות כל כך אנחנו נוטים לקבוע: 'אבוד', זהו, לא למדתי. אין לי זמן לתקן. הזדקנתי. התרגלתי. התחושה הזו ש'הקדימו אותך', ההבנה המאוחרת שהכסילות ורפיון הידיים כביכול גנבו ממך את סיכוייך – זו הטעייה. נכון, עשיו יוצא ראשון; אמת, הטוב מתאחר לעיתים; אך לעולם-לעולם לא מאוחר. ותמיד-תמיד ידך על העליונה. זכור ואל תשכח! היצר הרע חזק, הפחדים גדולים – אבל אתה חכם יותר! עם תפילה ומעט התבוננות תוכל למצוא בכל מקום שביל שיוציא אותך מהבוץ. החכמה מאירה בכל שעה, ובכל מקום אליו נקלעת תמיד תוכל לזהות שבילים חדשים, מוארים, שיובילו אותך לניצחון.

זוהי עצה פשוטה מאוד. מתאימה לפשטות שלנו, ולתמימות הטבועה בנו; זו עצה מיוחדת שמסוגלת לגרום לעשיו וליצר להשיב לנו את כל הנכסים האבודים אף ללא מלחמה. הנוכל יחתום בידיו על שטר וויתור. על נצחונך.