ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > עבודת ה' > אני גוף או נשמה?

אני גוף או נשמה?

ט׳ בתמוז תשע״ט

לֵך אל ה'לְךָ' האמיתי. בכל עיסוק גשמי או רוחני תחשוב: האם אתה מתקרב והולך אל ה'אני' האמיתי שלך? אל תתפתה לטענות השווא שנשמעות בקרבך שהאני שלך מחייב סיפוקים חומריים או למוסכמות חברתיות ש'מחייבות' להפקיר את חיי הנצח עבור הנאות והרחבות מדומות

מי אני? הגוף או הנשמה?

'אני חייב… אני מוכרח… אני לא יכול בלי… פשוט בלתי אפשרי אחרת… ככה זה מקובל אצל כולם… אני לא יכול להיות שונה…'

אלה הם הרגלי לשון של אדם שבא להצדיק פעולות רבות בהן הוא נוהג. הוא משתעבד לכללים ולהתנהגויות – ומקדיש לשם כך את מיטב זמנו, אונו והונו.

אחד מציב לעצמו יעד להרוויח כך וכך בכל חודש – ולשם כך הוא עמל מבוקר עד ערב; אין לו זמן לנשום, ובודאי שאין לו פנאי לנשמה. אחר שם לו למטרה להוציא מתחת ידו מוצרים מוגמרים ברמה גבוהה – ולצורך זה הוא שורף ימים ושנים.

והמצפון הפנימי זועק חמס: איזה מחיר אנחנו משלמים על שטויות שהמצאנו בעצמנו! אך מול הזעקה הזאת עומדת טענת המחץ: 'מה לעשות? אני סוג כזה, שמוכרח להתנהג כך'…

* * *

ה'אני', שכה רבות אנו משתמשים בשמו – אומר רבי נתן – הינו משהו אחר לגמרי שרחוק רחוק מתודעתנו. לאמתו של דבר, הגוף ומאווייו הקרובים ללבנו, הם רק לבוש חיצוני שעוטף את הנשמה; זה לא האדם עצמו, אלא בשר האדם. האני אמיתי שלנו היא רק הנשמה; רק זה הוא האדם בעצמו.

אך קולה של הנשמה חנוק תחת תביעות הגוף. היצר בתככיו לא רק מונע את האדם מלהתקרב לנשמה, אלא גם הופך את הקערה על פיה: כאשר האני האמיתי שלנו דורש את טיפת החיות ההכרחית שלו – עונה לו היצר בשמו של הגוף: 'כזה אני, אין ביכולתי למלאות את דרישותיך; האני שלי לא מניח לי'…

והשקר הזה חוגג, כאשר תחת טלפיו נרמסים ימיו ושנותיו של האדם, שמתבזבזים להבל ולריק, לשעבודים שונים ומשונים, שהצד השוה בהם הוא שתחילתם תוהו וסופם בוהו, לא מביאים שלוה ולא שמחה, לא חיות ולא רוגע – להיפך, הם גורמים לנו לאבד עולם נצחי; וגם בעולם הזה הם גורמים ייסורים ומפחי נפש למכביר.

אין עצה אחרת, כי אם להתחיל להתרגל להיות אמיתיים. רק האמת יכולה להציל אותנו מהמבול הסוער הזה ששוטף בכל רגע את מוחנו. רבינו הקדוש מגלה לנו, שכאשר האדם מבקש ומחפש להיות אמיתי – הוא מקבל כוחות שמימיים; הוא מדבק את עצמו לקדוש ברוך הוא שהוא עצם האמת.

או אז נשמתו של האדם שהיא חלק אלוקי ממעל, מתחילה לקבל אור מן השורש אליו היא דבוקה; האמת מתחילה להאיר לו בחושך שבו הוא נמצא – וכך ביכולתו לצאת משם.

אך כל זאת בתנאי, שהוא אכן מחפש את האמת ורוצה להתקרב אליה.

תחילתה של האמת הלזו היא, לפחות לזכור ולדעת מיהו האני שלנו; עלינו להתבונן היטב ולראות שהאני האמיתי שלנו הוא הנשמה – ואז לומר לעצמנו: 'כזה אני, שחייב ללמוד תורה ולהקדיש זמן לתפילה; שחייב לחשוב על תכליתי ולשפוך שיח לפני ה' שיציל אותי מיצר הרע. כזה סוג אני, שלא יכול לחיות בלי מילוי הצרכים הרוחניים שלי, כי כל הצרכים האחרים הינם זרים לרוחי ומעוותים את דמותי האמיתית'.

זוהי האמת הפשוטה, ה'אני האמיתי' שלנו אכן לא יכול בלי כל אלה. עלינו לפחות לא להגיש סיוע לרמאי הזה שמטעה אותנו ומשייך את האני שלנו למשהו זר וחיצוני.

* * *

כאשר הקב"ה בוחר באברהם אבינו ומורה לו את תחילת דרכו להתקרב אליו, הוא מצווהו: "לך לך מארצך וממולדתך" – ובכך הוא מלמד גם את זרעו לדורות, לכל אחד מאיתנו: לֵך אל ה'לְךָ' האמיתי. בכל עיסוק גשמי או רוחני תחשוב: האם אתה מתקרב והולך אל ה'אני' האמיתי שלך?

אל תתפתה לטענות השווא שנשמעות בקרבך שהאני שלך מחייב סיפוקים חומריים; אל תרמה את עצמך לשום מוסכמות חברתיות ה'מחייבות' להפקיר את חיי הנצח עבור הנאות והרחבות מדומות. השתדל רק להתקרב לאמת הפנימית והאלוקית שבך – והיא שתאיר לך את הדרך לחיי עולם הבא.

זה תפקידנו בכל רגע: לא לתת להטעיות החוזרות ונשנות לכבוש את ליבנו, הטעיות שמתלבשות באהבה עצמית או ב'לא להיות יוצא דופן ושונה מן החברה הסובבת', הטעיות אשר דורשות לכאורה להיטיב עם ה'אני' שלנו.

עלינו לזכור את האמת הפשוטה, שאין לנו אני אחר כי אם הנשמה. כל השאר – מטעה ומתעה. הגוף אינו אלא עבד לנשמה; הוא בסך הכל סוס שעליו רוכבת הנפש האלוקית, והוא לא יכול להעז ולשעבד את הנשמה לצרכי עצמו.

מאידך, עלינו להתחיל להתפנות אל האני האמיתי שלנו, להקדיש לו שימת לב, להקשיב לצרכיו, להבין למשאלותיו. האמת הזאת תאיר לנו באור יקרות, למצוא בעזרת השם את הדרך הנכונה גם בחושך עבות.

(על פי לקוטי הלכות, גנבה ה-ז)

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support