כל חיינו שזורים ברבבות ניסים גדולים וקטנים, גלויים ונסתרים, אלא שאנחנו פשוט עוברים עליהם מבלי משים. כל תפילה שנענית היא נס, כל חסד שאנו זוכים לו, או חלילה אי נעימות שמעוררת אותנו לתשובה – הכל ניסים.

כל כך הרבה מקרים ופרטים בחיינו קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה. כמו פאזל ענק שבורא העולם מרכיב בחכמתו האינסופית. עבודתנו היא לפקוח את העינים, להתבונן בכל מאורע ובכל פרט, אצלנו ואצל הסובבים אותנו.

אם נתבונן בגישה נכונה נמצא את הניסים ובשפע גדול! כך שכל יום וכל רגע ישמש לנו כנקודת מגע מרגשת עם ההשגחה העליונה, דבר שיעצים ויגדיל את אמונתנו.

לעומת זאת, היצר מנסה להסתיר את הניסים, כאילו הם חס ושלום דרך הטבע; כאילו רק במקרה אירע דבר פלוני, וכאילו מאורע אלמוני הינו רק צירוף מקרים. עלינו להלחם במחשבות שוא הללו מלחמת חורמה, כי הן מצננות את ההתרגשויות העילאיות ומקררות את האמונה שבה תלויה הגאולה, כמו שכתוב "תבואו תשורי מראש אמנה" (שיר השירים, ד).

וכך יתפרש הפסוק "תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן": הניסים מכונים 'תהומות' מלשון "וָתֵהוֹם כָּל הָעִיר" (רות א, יט). תפקידם של הניסים לרגש ולהוציא אותנו מן השיגרה של דרך הטבע. אך מי שמכסה את התהומות הללו, כלומר אינו מתפעל מהם, אלא טוען שהכל מקרה והכל טבע, הריהו מחליש את האמונה ומעכב את הגאולה, בבחינת "ירדו במצולות כמו אבן". מצולה היא גלות מצרים (כמ"ש ברכות ט ע"ב) שכוללת את כל הגלויות שניגאל מהם בזכות האמונה.

(עפ"י ליקו"מ ח"א ז, ט)