אל יאוש, יהודי!
י״ח בטבת תשע״ז
שאדם מתלהב בדבקות הבורא ומתקרב יותר ויותר לאביו שבשמים, מתרחק הקב"ה קצת ממנו, על מנת שיתמיד בדביקותו ויתקרב על ידי כך יותר ויותר לבוראו ויתחזק בעבודתו לבוראו יתברך… כי בכל פעם שיראה האדם את עצמו מרוחק ממנו יתברך שמו, יצטרך להוסיף אומץ, ולנסות להתקרב בדביקות יתר. אולם אם הקב"ה לא יתרחק קצת ממנו, לא תהיה דביקותו בתמידות ובכל כוחו. (מאמר ראשון בסדרה).
כשרואה האדם שהוא מתפלל ומעתיר ומפציר הרבה זה זמן רב כל כך – שיזכה להתקרב לעבודתו יתברך ואעפ"כ אין מסתכלין עליו כלל, ואין שומעין לו, רק אדרבה – נדמה לו שמרחיקין אותו מעבודתו יתברך בכל מני הרחקות – וכאילו אין רוצין בו כלל וכלל,
ועל ידי זה הוא נופל בדעתו ומרפה עצמו מעבודת השם חס ושלום, אזי צריך להתבייש בעצמו על זה מאד – על שהרהר אחר מדותיו יתברך , כי באמת בודאי השי"ת חנון ורחום וכו' ובודאי רוצה לקרבו על כן צריך לחזור ולהתחזק בדעתו להתחיל בכל פעם מחדש, כנ"ל.
(לקוטי מוהרן תנינא מ"ח)
מאת: ב. רוזנפלד
יושב לו יהודי בביתו ומחשבה אחת מנקרת במוחו ואינה נותנת לו מנוח, – זה כבר ירח שלם שמתפלל על דבר מסוים ועדיין לא נושע – אינו יודע – מדוע דוחים את תפילותיו, ולמה בקשותיו אינם בוקעים רקיעים, איה שערי דמעות הפתוחים בכל עת, והיכן המלאכי מרום שיביאו עתירותיו לפני כסא הכבוד???
חושש הוא להעלות זאת על השפתיים, וכל שכן לשוח על זה עם ידיד, – וכך חולפות להן ימים ושבועת – והיאוש מתחיל לתת בו אותותיו, בקשותיו אינם כימים עברו, ותפלותיו אינן קולחות להן כבימי קדם, לא אותם הבקשות ולא אותה חשק והתלהבות ,כמה חבל – – –
קום נא התעורר נא אחי היקר! הקב"ה ברוב רחמיו המרובים העניק לך במתנה כח אדיר, רב עוצמה – כח שאין ערוך לו! המעלה ומרומם את האדם לגבהים.
דע לך שאין תפלה הולכת לאיבוד, תפלה תמיד פועלת, "ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו" וכך מובא בתנחומא: א"ל הקב"ה לישראל: הוו זהירין בתפלה, שאין מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות, ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו – ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים – אני עושה חסד עמו, ולכן לא פלא מה שאמר רבנו – על התורה תהומות יכסיומו, בליקוטי מוהר"ן ח"א סימן ט', שכתב שם לענין יום הדין של ראש השנה, שעיקר דינו של אדם – הוא על שלא היה זהיר בענין התפלה, כי על ידי תפלה יכולין לבוא לכל טוב, לתורה ולמעשים טובים, ולתשובה, ולהנצל מן החטא, וזה מובן בדברי רז"ל (עירובין ס"ה) שאמר רבי אלעזר בן עזריה: יכול אני לפטור כל העולם מן הדין וכו', ומסקו מאי יכול אני לפטור – דקאמר מדין תפלה, כי דין תפלה הוא כלל הדין והחשבון של אדם, כי אלמלא היה זהיר ורגיל בתפלה כראוי, היה זוכה לתקן הכל!
וכן דברי הזהר בפרשת פקודי: יש מלאך הממונה בשער התפלה – לקבל תפלתם של ישראל, וכשמגיעים תפלות שנתפללו בכוונת הלב, בלי שום מחשבה זרה – אזי הממונה פותח השער – ומהתפלה נעשה "עטרת ראש להקב"ה".
בכל תפלה ותפלה שלך הנך גורם נחת רוח לרבון העולמים, הוא אוהב את בקשותיך ומחכה להן.
וזה שאתה מרגיש שתפלותיך אינם עושים פירות, ועוד יותר; יש ולאחר התפלה יש לך הרגשה שכאילו המצב הורע מבתחילה, דע ידידי שכל זה אינו אלא הסתר ונסיון – לבחון אותך אם תתגבר ותמשיך להתפלל עוד ועוד, אל נא תשכח שהמלך זקן וכסיל אף פעם לא מפסיק מלייאש אותך, ולכן החכם עיניו בראשו ליתן אל לבו ונפשו ולומר לעצמו: "הגיעה שעת מבחן" – הבה נתחזק לעבור אותו בהצלחה, ולהמשיך בתפלה, וכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו זה עתה אתה מתחיל לראשונה להתפלל על זה, כטיפול רפואי חדש – אשר זה עתה יצא טבעו בעולם, ואז ודאי יושפע לך ישועה ורוחה ממרום – ממקור הרחמים והחסדים.
ודע לך אחי שיש ונגזר על האדם – כמה תפלות הוא צריך להתפלל עד שיושע, נמצא שכל תפלה ותפלה מקרבתו למחוז חפצו, כפי המובא במדרש רבה ואתחנן: "שערי תפלה אינם ננעלים לעולם" יש תפלה שנענית לארבעים יום, ממי אתה למד – ממשה, דכתיב: "ואתנפל לפני השם ארבעים יום", ויש תפלה שנענית לעשרים יום, ממי אתה למד – מדניאל, דכתיב: "לחם חמודות לא אכלתי עד מלאת שלשה שבועים ימים", ואחר כך אמר: השם שמעה השם סלחה וכו', ויש תפלה שנענית לשלשה ימים, ממי אתה למד – מיונה, דכתיב: "ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ויתפלל יונה אל השם אלקיו ממעי הדגה", ויש תפלה שנענית ליום אחד, ממי אתה למד – מאליהו וכו' ויש תפלה שנענית לעונה אחת, ממי אתה למד – מדוד, דכתיב: "ואני תפלתי לך השם עת רצון" ויש תפלה שעד שלא יתפלל אותה מפיו – הוא נענה, שנאמר: "טרם יקראו ואני אענה" אמר ר' חייא רבה: כתיב קוה אל ד' – הוי מתפלל וחוזר ומתפלל, ויש שעה שיתנו לך!
ולכן יקירי אפילו שהתפללת והתפללת, ועדיין לא נושעת – אל תפול ברוחך, יתכן ועדיין לא הגעת למספר התפלות שצריך לבקש על דבר זה, עד שיקרע גזר דינו, ואין אנו יודעים המספר, ולכן תמשיך להתפלל עד בלי סוף. מצאנו במשה רבנו ע"ה, שהתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפלות, כמנין ואתחנן, כדי שיוכל להכנס לא"י, ואיתא במדרש שאילו היה משה רבנו ע"ה מתפלל עוד תפלה אחת – היה מיד נענה, ולכן אמר לו הקב"ה: "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".
אחי היקר כל תפלותיך תחנוניך ובקשותיך נתקבלו, ואיתם – השברון לב והדמעות, אולי חסרה רק עוד תפלה אחת למספר התפלות – אשר על ידם תבוא הישועה, ובדומה לחולה שרשמו עבורו מספר מסוים של כדורים – שבכלותו לקחתם יוושע מחליו, וכשגמר חצי מהכמות – מתייאש… "מדוע עדיין לא נושעתי?!" וכך בקש דוד המלך ע"ה מאת השם: "יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה" (תהלים כ') ופירש רש"י – דקאי על התפלות, כל מנחותיך – שיצטרפו כל סכום התפלות שהתפלל, ואז יתן לך כלבבך – וכל עצתך ימלא וכו', ימלא ד' כל משאלותיך!!!
ראוי לציין את המובא בספר אמרי פנחס לר' פנחס מקוריץ (פרשת לך לך אות כ'): האבות מחמת שהיו עקרים והתפללו עשו פעולה לדורות, שכל מי שיתפלל על בנים – מוכרח להיות לו בנים!
יש ואדם מתפלל לאלוקיו, מתדבק אליו בכל נפשו ופתאום באמצע דביקותו מרגיש הוא התרחקות. מדוע מתרחק הקב"ה מזה שרוצה לעבדו בלב שלם? כבר אמרו על זה הצדיקים משל:
כשאב רוצה ללמד את ילדו ללכת, מה הוא עושה?
נוטל הוא את בנו ומעמיד אותו לפניו על הארץ ופותח את זרועותיו, כדי שבנו יכנס ביניהן ולא יפול.
והתינוק הולך בין שני ידי אביו, וכשרואה האב – שהתינוק עשה כמה צעדים וכבר מתקרב אליו, מתרחק הוא עוד קצת, על מנת שבנו ילך עוד כמה פסיעות ועל ידי כך ילמוד ללכת.
והנה, אילו היה האב נותן לתינוקו להתקרב אליו מיד עם הפסיעות הראשונות ולא היה מתרחק ממנו כל פעם, ודאי שהתינוק לא היה לומד ללכת… נמצא כי כל התרחקותו של האב היא כדי ללמד את בנו ללכת והיא לטובתו!!
כך מתנהג הקדוש ברוך הוא עם בריותיו:
כשאדם מתלהב בדבקות הבורא ומתקרב יותר ויותר לאביו שבשמים, מתרחק הקב"ה קצת ממנו, על מנת שיתמיד בדביקותו ויתקרב על ידי כך יותר ויותר לבוראו ויתחזק בעבודתו לבוראו יתברך…
כי כל פעם שיראה האדם את עצמו מרוחק ממנו יתברך שמו, יצטרך להוסיף אומץ, ולנסות להתקרב בדביקות יתר. אולם אם הקב"ה לא יתרחק קצת ממנו, לא תהיה דביקותו בתמידות ובכל כוחו.
ומשום כך נקרא הקב"ה גם "קל מסתתר", היינו כמו שהאב מתרחק כל פעם וכאילו מסתתר מבנו – על מנת שילמד ללכת, כך נדמה לאדם כי הקב"ה מסתתר מפניו, אולם כפי שאמרנו, אין זה אלא כדי שהאדם ילמד להתקרב במשנה קירבה אל אביו שבשמים. (ר' ישראל בעל שם טוב).
גולשים צפו גם ב:
הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.
כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים
לכו ונחדש המלוכה
זהו סוד ה'בראשית' מיד אחר ירח האיתנים – להתחיל מבראשית, להתחדש לגמרי ולשכוח את כל העבר. כי "אפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה, אף על פי כן אין…
צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.
קירוב רחוקים – א
על החובה לעסוק בענין קירוב רחוקים • כוחו של יחיד • התועלת למקרב הנפשות • התענוג הנגרם לקב"ה כביכול על ידי קירוב רחוקים • הדרכות רביז"ל בעסק הקירוב • עובדות מאנ"ש ועוד | מאמר ראשון
גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…
המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…
בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…