"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות לח, כא)

"משכן משכן שני פעמים – בבנינו ובחורבנו" (שמו"ר נא, ג)

כל המלאכות שבעולם כלולות בל"ט [= שלושים ותשע] המלאכות ששימשו לעשיית המשכן, כפי שקבעו חז"ל, של"ט המלאכות האלו הן אבות המלאכות האסורות בשבת, ואילו כל שאר המלאכות הן רק תולדות שלהן, כלומר שנלמדות מהן ונכללות בהן (שבת מט ע"ב).

כשיהודי עושה את מלאכתו באמונה, תוך ידיעה ברורה שרק הבורא הוא הזן ומפרנס, אזי המלאכה שלו משרה את השכינה בעולם, כבמלאכות המשכן, כך שעל ידי מלאכתו הוא מתקרב להשי"ת ומקבל ממנו שפע של קדושה המכונה 'ל"ט אורות', כמו שכתוב "טל אורות טלך" (ישעיהו כו, יט).

ברם, הרשעים שנדמה להם במלאכה שלהם הם מביאים לעצמם את הפרנסה, כמו שכתוב "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז) – מסלקים את השכינה מהעולם, דבר שממעט את השפע הקדוש, כך שהם צריכים לטרוח הרבה עד שמקבלים פרנסה, שכן ל"ט המלאכות הופכות אצלם ל'ל"ט מלקות' שנועדו להעניש את העוברים על לאו שבתורה, כמו שכתוב "ארבעים יכנו" (דברים כה, ג) כאשר הכוונה לשלושים ותשע הלקאות, כפי שביארו חז"ל (מכות כב ע"א).

כך יתפרשו דברי חז"ל "משכן משכן": יש משכן ויש משכן; כשעושים את המלאכות בקדושה, בונים בכך 'משכן' להשראת השכינה בעולם – 'משכן בבנינו'. אך כשעושים את המלאכות בלי אמונה, אזי המלאכות מסלקות כביכול את השכינה מהעולם – 'משכן בחורבנו'.

(ליקוטי מוהר"ן ח"א יא)