מאז ומעולם, היו הקשר והחברות ששררו בין אנ"ש כמו בין אחים ממש. כל כך היו אנ"ש מקושרים ומחוברים זה לזה עד כי כל שמחה פרטית היתה שמחת הכלל, כי הרי איך אפשר לא להתרגש ולשמוח כשאח מתחתן…

ולהיפך, ה"י, כאשר ח"ו פקדה צרה את אחד מן החבורה, נגע הדבר ללב כל אנ"ש וכל אחד מאנ"ש השתדל לעשות כפי יכלתו. אם חלה ח"ו אחד מאנ"ש, יעשו האחרים הכל למען החולה: האחד מכנס מנין תיקון הכללי, השני דואג שיבואו לבקרו מידי יום כדי לשמחו, השלישי תורם מהונו למען המשפחה. הצד השווה שבהם – שכולם מתגייסים כאיש אחד בלב אחד לטוב ולמוטב.

(כאן אולי המקום לציין עובדה שאירעה ממש לאחרונה, שהיא דוגמא ומופת לאהבת חברים אמיתית, כיצד התגייסה קהילה שלמה, קהילת ברכפלד יצ"ו, למען האברך היקר ר' בנימין זאב שטרן ז"ל, כשבהיותו חולה עזרוהו מכל הלב ובקרו בכל שעות היממה ותרמו ככל יכולתם למענו, ויש כאלו שהיו אצלו כל החג במסירות עצומה ובאהבה יוקדת למען חבר והרבה יותר מכך, כאחד מן המשפחה ממש.)

שהרי כולנו ענפים היוצאים מאותו עץ עתיק יומין שמשקה את כולנו ומקשר את כולנו בקשר נצחי, ומקושרים אנו בלו"נ בקשר בל ינתק.

נכון, לא כולם זוכים אולי להתפלל כל יום במנין של אנ"ש. יש שכל הקשר שלהם מתבטא בהגיעם לאומן לר"ה, ויש שבאים באירועים המיוחדים שיש מידי פעם ומשם שואבים את חיותם הלאה, ויש אשר זוכים לבוא ולהתפלל מידי שבת בביה"כ של אנ"ש, עם הניגונים המיוחדים לאנ"ש והלימודים הקבועים בקידושא רבא ובסעודה שלישית, וכ"א כפי יכולתו ועניינו יודע היטב כי הוא לוקח עמו מטען מלא חיזוק להמשך החיות הרוחנית לה כולנו זקוקים,

מסופר על ר' יצחק בנו של מוהרנ"ת שהיה לו חבר עני, שכל מה שקנה לעצמו קנה גם לחבירו. אם לא היה לו מספיק כסף כדי צורך שניהם, כי אז גם לעצמו לא קנה. עד כדי כך גדולה הייתה אהבתם וחיבתם אחד לשני!

ולעורר הלב בא הכתוב. מן הראוי שכל אחד מאנ"ש יחזק עצמו לבוא ככל יכולתו להתפלל עם אנ"ש, לבוא לשיעורים, לחבורות ולהיות מעורה במה שקורה על מנת לעזור בעת הצורך, שהרי מצווים ועומדים אנו מפה קדשו של רביה"ק: העולם, ראוי שיתמהו על אהבה שבינינו!

אכן, זהו חלק מהעזרה והסיוע שאנחנו יכולים להגיש לאחינו, עצמינו ובשרינו, הנמצאים בעת צרה ובעת מצוקה: להתפלל עליהם. בעווה"ר רבו החולים ורק לאחרונה פקדו את אנ"ש כמה צרות קשות, מהם שכבר נלקחו מאתנו בעוונותינו ר"ל, ומהם, יבדלו לחיים ארוכים, שעדיין שוכבים על ערש דווי ומצפים לישועת השם ולתפילות אנ"ש.

עלינו להתעורר ולהתחזק בנקודת החבר, בנקודת האחדות, ועל זה כבר אמרו חז"ל: "כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה". ומי אינו זקוק לישועה? מי אינו זקוק לרפואה?

נקודה זו של אהבת חברים הייתה נקודה יסודית, יקרה וחשובה מאוד אצל אנ"ש בדורות הקודמים, ואמרו שעי"ז זוכים ביותר לקבל נקודת הצדיק, וכפי שמובא שדייקו אנשי שלומנו בזה שמצינו כמה פעמים בספר הזהר הק' שקודם שגילה רשב"י התורה והסודות לתלמידיו, פנה אליהם בלשון אהבה וחביבות כמו 'חביבא דנפשאי' וכו', 'רחימא דנפשאי' וכו', שבא הדבר גם לרמז שדייקא מחמת מדת אהבה שהיה ביניהם זכו שיתגלה להם כאלו סודות תורה גבוהים, וכמו שאמר רשב"י 'אנן בחביבותא תליא'. ועוררו אנשי שלומנו ואמרו שכמו כן גם החברים המקורבים לרבנו הק', כפי מדת האהבה שתהיה ביניהם, כן יוכלו לזכות יותר ויותר לקבל ולינוק מאור תורתו של רבנו חדושים נפלאים ונוראים יותר ויותר מהראוי לו.

וכדי שנזכה לזה באמת, ישתדל נא כל אחד לומר לפחות פרק תהלים אחד עבור אותם חולים מקרב אנ"ש – וכמובן, בתוך שאר חולי ישראל, יזכו כולם לרפואה שלימה בע"ה.

ויה"ר שבזכות אהבה שבינינו נזכה כולנו יחד לקבל אור הצדיק ואור פני מלך משיח צדקינו בב"א.

[פורסם בשינוים קלים ב"הלוח של ברסלב"]