אף אחד לא הצליח להבין את הירידה התלולה. האיש ששימש אך לא מזמן בתפקיד כה בכיר, החל דבק לפתע באופן איום ובלתי מובן בטיפה המרה, הידרדר מדחי אל דחי ואף נטש את תפקידיו לטובת שכרותו האיומה. ידידים ובני משפחה שניסו לעזור, התייאשו מהר מאוד והרימו ידיים בחוסר ברירה. עד שהמקרה החמור הגיע לידיעת המלך, הוא הרגיע את בני המשפחה והבטיח 'אני אוכל לעזור לו' ופטרם לשלום.

מה שלא ידעו בני המשפחה, ידע המלך. לפני מספר שנים, היה האיש מעורב בפרשייה משפטית סבוכה הקשורה בכספים ונוכלויות. קבוצה של נוכלים ידועים עשקה בעלי הון באופן מתוחכם ביותר. התהליך שנדרש להוכחת המרמה היה סבוך ומורכב. בשלב מסויים נדמה היה כאילו נוטה בית המשפט לטובתם של הנוכלים ואף זיכה אותם לחלוטין במספר סעיפים. האיש, ששימש אז בתפקידו הבכיר, לא יכול היה לשאת את העוול, הוא חש עצמו עשוק וגזול ולא יכל לשאת זאת. הוא איבד את אמונו במערכת המשפט ובבני אדם בכלל, ובצר לו, הטביע את תיסכולו בכוס.

המלך ידע את אשר לפניו. הוא הורה לנוגעים בדבר לפתוח בפני האיש את התיק במלואו, להציג בפניו את המהלך המשפטי המורכב. הפסקים השונים שניתנו במהלך המשפט נועדו אך ורק על מנת לחשוף את הנוכלים ולהוכיח את מזימתם. התהליך המשפטי המקומם והתמוה, התגלה כעת כהגיוני, צודק, ובעיקר מוביל לקראת גילוי האמת והצדק.

* * *

כמה קשה להיחלץ מהרגלים פסולים. כמה קשה עוד יותר לצאת ממידות מגונות. אחד המעברים היותר קשים הוא זה שבין טומאה לטהרה. רוח טומאה הדבוקה על קירות הנפש – קשה וכמעט בלתי ניתנת להסרה. על כך נאמר "מי יתן טהור מטמא". אכן, אין מי שמסוגל לדלות נפש מעמקי טומאתה ולהכניסה בהיכלות טוהר, אלא אחד ויחיד, בורא עולם.

ימים גדולים ומסוגלים בפתח, ימי גאולה וחירות. כל אדם מעוניין לאסוף את עצמו, להתגבר ולהכנס בשערי קדושה, טהרה והתחדשות. אך הצעד הזה, משום מה קשה וסבוך. לפעמים אף נדמה כבלתי אפשרי. חרף הרצון הטוב והלוהט, קשה היא הדרך אל החירות. קשה, משום שהנפש חולנית.

המחלה ממנה אנו סובלים היא מחלת חסרון אמונה. האמונה היא יסוד הנפש, נפש בריאה היא כזו שאמונה טהורה ותמימה ממלאת אותה, ומזינה את כוחותיה באשדות חיות ושמחה. אך האמונה הטהורה הזו, עלולה חלילה להיפגע ולחלות, ומי שפוגע בה הן הקושיות. בלב פנימה, מציקות לכל אדם מדי פעם שאלות קנטרניות. מדוע לא הצלחת כאן, ואיך יתכן שעדיין לא נושעת שם, וכן הלאה. שאלות שקטות אך פוגעות בדיוק בלב ליבה של המטרה – חלישות הדעת, ומעבר לכך, הרהור אחרי ההנהגה העליונה. אדם עשוי להתעסק משך ימים ושנים בקושיות וטענות על הנהגת השם, והוא עצמו לא יעלה על דעתו שמשהו באמונתו אינו בסדר. השאלות הללו צובתות את הלב מבפנים, מציקות ובעיקר מחלישות, והנפגע העיקרי היא האמונה. וממילא גם התפילה.

פסח טהור ונקי מקושיות

פסח הוא שער לגאולת הנפש, אך אל השער הזה אין טעם לבוא עם לב עקום ועמוס בקושיות וטענות. קושיות הן טומאה. וכל עוד רוח של טומאה אופפת את הנפש, מה תועלת יוכלו להשפיע עלינו ימי הפסח הקדושים? פסח מספר על נפלאות וניסים, השגחה והשפעה, אך על מנת להכיל את כל המראה הנורא הזה, יש להכין בנפש פנימה כלים רחבים וגדולים של אמונה. קושיות וטענות הן סתירה מוחלטת לאמונה, ואת הרפואה לכך יכול להגיש רק השי"ת בעצמו. והוא עושה זאת בחג הפורים.

לא לחינם נרמזה התיבה פורי"ם בראשי התיבות של הפסוק "שבעת ימים תאכל מצות…. ולא יראו פני ריקם. הדרך לפסח עוברת בהכרח דרך פורים, שאילולא סגולתו ומעלתו המיוחדת, לא היתה בידינו היום כל דרך להגיע כראוי אל ליל הסדר של פסח.

פורים הקדוש נושא בחובו כוח פלאי המסוגל לתקן גם לב עקום ואמונה חלושה וחולה, משום שכך בדיוק אירע שם, בשושן הבירה. המגילה בראשיתה, מעוררת קושיות לא פשוטות. המן הרשע מטפס כלפי מעלה, מעפיל במעלות המלכות וכובש כל חלקה טובה. ברגע השיא מעניק לו המלך אף את טבעתו לחתום בה כל גזירה רעה. לעומתו, דווקא מרדכי הצדיק, מתהלך עטוי שק, דחוי ונרדף על צווארו. מצב שכזה מעורר תמיהות ושאלות לא פשוטות. היתכן, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?!

ניסים שיוצרים אמונה

הנס אליו מובילה מגילת הפורים נפלא, בעיקר משום שהוא פותר בדרכו את הקושיות ואף עושה מהן עצמן יסודות איתנים לאמונה. סיפור המגילה חושף לעין כל את נפלאות השגחת השם, ומראה עין בעין איך בתוך כל מה שנדמה כעוולות וגזירות איומות, מנהלת השגחת השם את המהלכים כולם לקראת ישועה מושלמת ועצומה, ואיך דווקא מתוך ההשפלות והרדיפות, השק, האפר וההסתרה, הולכת ונבנית קומתו הזקופה של מרדכי היהודי, היוצא בבוא העת בלבוש מלכות תכלת וחור, ברוב כבוד והדר.

ואז, בשעה שהלב היהודי מבחין לפתע בתמונת המציאות המלאה והשלימה, מזדקרת לנגד עיניו האמת במלא הדרה, ושוב אין כאן לא קושיות ולא עיוותים, לא הסתרות ולא בלבולים. רק אמונה איתנה, מאירה ומחחמת לב. עם אמונה שכזו, ניתן כבר לפסוע צעדים ראשונים לקראת שולחן הסדר.