פחד!

לחץ, פחדים, חרדות וצמצומים, הינם בדורנו – דור של בקשת חירות ובריחה מכל לחץ – שמות נרדפים לחיי סבל ומרירות, שיש לעשות הכל כדי להינצל מהם. כך גם התקשרו – בטעות – מושגים אלו לימי אלול הבאים עלינו טובה. "ימים נוראים" – רק השם הזה יכול להצית בלב האדם רצון לברוח ולהסיח דעת…

אהבה, לא פחד!

ברור שיש כאן טעות יסודית. גם בשאר ימות השנה לא יתכן שאבינו אב הרחמן נתן לנו משהו שיערער את קיומנו וימרר את חיינו; כל שכן בימי אלול שכל מהותם רחמנות ואהבה, המתקה וְהִתְרַצוּת. כמו שכתב רבינו הקדוש "ועיקר התשובה הוא בחודש אלול, כי הם ימי רצון" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, פב).

אם כן, שומה עלינו לברר מעט את טיבם של ימים אלו, ומהות ה'חרדה' הנדרשת בהם מאיתנו.

מידת הפחד – חסד גדול

נקדים: חסד עשה השם יתברך עם עולמו, שברא בו את מידת הפחד והחרדה. לולא הפחד היה כל אחד עלול ליפול לסכנות איומות. הוא לא היה מתרחק ממקום סכנה ומאנשים מסוכנים; הוא לא היה מבקש תחבולות להינצל, ולא עושה פעולות שיגנו על חייו ועל כל אשר לו.

השכל והדעת הם הם המולידים את הפחד ומעוררים את בעליהם להשגיח ולפקח על דרכיהם כדי שיהיו להם חיים טובים, כי "כל מי שזוכה לאיזה חכמה ודעת, עובר עליו יראה גם כן, כי זה תלוי בזה" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, עז).

הוי אומר: הפחד והחרדה לכשעצמם, הינם כלים נפלאים להצלחת החיים, וכאשר מדברים על פחדים וחרדות שמעיקים ומציקים וממררים את חיי בעליהם, הרי שמדובר בפחדים נטולי כל סיבה. על פחדים שאינם נובעים מכח הדעת והשכל, אלא מכח הדמיון הממציא חלומות ביעותים ותיאורי זוועה שאין להם קשר למציאות כלל. וכפי שכתב, לדוגמא, רבינו ז"ל בספר המידות: "בר דעת אין לו להתפחד מפני קול בעלמא" (ספר המידות, פחד ח"ב, ט).

בין פחד שווא לפחד אמיתי

הסימן המובהק להבדיל בין פחד שווא לפחד בריא ונכון הוא: בעוד שהפחד הנובע מדמיון, משתק ומצמית את האדם וגוזל הימנו את יישוב דעתו מלעשות ולפעול נכונה, הרי שהפחד הנובע מהדעת האמיתית גורם לאדם להפעיל שכלו ושיקול דעתו, למהר למצוא מחסה ומגן מפני הסכנה האורבת לו.

ממה מפחדים באלול?

כזו היא גם היראה והחרדה באלול: הפחד אינו פחד-שווא! המציאות היא, שבעוד כשלושים יום נעמוד לפני כס המשפט, לתת דין וחשבון מפעלינו מכל יום ויום במשך השנה שעברה זה עתה; על כל מחשבה, דיבור ומעשה כקטן כגדול, והמשפט הזה הינו איום ונורא. חיינו הגשמיים והרוחניים תלויים ועומדים, ואנו צריכים רחמים גדולים להמתיק את הדין הזה.

יום הדין הגדול

אך שוטה הוא, מי שמסיח דעתו וטומן ראשו בחול, שלא לחשוב מיום הדין הזה. נבער הוא מי שמתלוצץ מאלו שעושים עסק מ'אלול', כי על כן על חייו אינו חס. רבי נתן – מקור ההתחזקות והשמחה – כותב לבנו: "והנה ימי המשפט והדין הגדול של ראש השנה ממשמשין ובאין וכבר ברכו ראש חודש אלול, וצריכין לרעוד ולפחוד מאד ממשפט הזה שנוגע לחיים נצחיים, ואי אפשר לשחד בממון ולפייס בדברים" (עלים לתרופה, קעט). ופעם לפני ראש השנה התלהב מוהרנ"ת מאימת יום הדין הקרב, ואמר בהדגשה את הכתוב "לפני ה' כי בא, כי בא לשפוט הארץ", "הנה הוא בא, הנה הוא בא!" ואמר זאת באימה כזו, עד שנפלו פחד ואימה נוראים על כל השומעים, מיום הדין הקרב ובא" (שיש"ק ו, לט).

אלול – קרש הצלה לקראת יום הדין…

אולם, בעל שכל ישר, מבין שהפחד הזה לא אמור לשתק ולגרום שלא לפעול מרוב חרדה, אלא אדרבה, הוא צריך לעורר את האדם לחטוף ולעשות את מה שצריך לעשות כדי להינצל. יותר מכך, בעל שכל מבין שהפחד אינו מפני ה'אלול', אלא מפני העוונות המקטרגים. ה'אלול' הוא קרש ההצלה והדף שבו ייאחזו בתוך מי המשפט הסוערים.

אלול – דרך של רחמים עצומים

אלול הינו שביל של רחמים עצומים, שמשה רבינו פעל בגודל מסירות נפשו אחר חטא העגל, ובכך סלל לנו דרך כבושה לדורות שימים אלו יהיו ימי רצון, להמתיק בהם דינים ולהתחזק בהם ו"לידע שהשם יתברך עדיין עם כל אחד ואחד, אפילו עם הגרוע שבגרועים, כי זה עיקר דרך התשובה בחודש אלול, שהוא בחינת 'הנותן בים דרך', שזה סוד כוונת אלול. והכוונה הפשוטה שיוצא מזה לכל בני-אדם הפשוטים הוא, לידע שאפילו בתוך מצולות-ים השוטפים מאד על האדם כהמון גלי הים ממש, אף על פי כן גם שם יש דרך ונתיב תמיד לשוב אליו יתברך שכל אדם יכול לזכות אליו תמיד בכל מקום שהוא, בפרט באלול! אם יאמין בזה באמת ובפשיטות" (ליקוטי הלכות, עדות ה, ט).

להשתמש בפחד כראוי

הבה נשתמש בפחד ובחרדה בדרך השכל, ננצל את ימי הרצון הללו להרבות בתפילה ובתחנונים וכהדרכת רבי נתן לבנו: "ימי אלול ממשמשין ובאין. חזק בני וחזק, והלך בדרכי אדמו"ר הקדוש זצוק"ל, שהזהיר את כל אחד לפרש שיחתו בכל יום בלשון המדוברת. וכל אשר עם לבבך תשיח. ואם לא תוכל לדבר, תקיים דום לה' והתחולל לו, כי גם השתיקה במקום מיוחד, והרצון והתשוקה לצאת משטות הבלי העולם ולהתקרב את עצמו אל התורה והעבודה, גם זה יקר מאד מאד" (עלים לתרופה, של"ה).

"זכני לשפוך ליבי כמים"

וכך משתפך רבי נתן בתפילתו: "זכני לשפוך את לבי כמים נוכח פני ה' בפרט בריבוי הסליחות והתפילות שמרבים באלו הימים הנוראים המרעידים ומרעישים מאד. מי לא יירא, מי לא יפחד, בימים כאלו המלאים פחד ואימה ויראה, חיל ורעדה וחלחלה מפניך, מי לא נפקד בימים ההם כי הם נוראים ואיומים מאד מאד, ומלאכים בהם יחפזון וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום הדין" (ליקוטי תפילות ח"ב, נז).

כי על כן כל "עיקר דינו של אדם ביום הדין של ראש השנה, הוא על שלא היה זהיר בענין התפילה, כי על ידי תפילה יכולין לבוא לכל טוב לתורה ולמעשים טובים ולתשובה ולהינצל מן החטא, ו'דין תפילה' הוא כלל הדין והחשבון של אדם, כי אלמלי היה זהיר ורגיל בתפילה כראוי היה זוכה לתקן הכל" (ירח האיתנים, לרבי נחמן מטשערין).

יהי רצון שנזכה לנצל את אימת הדין כראוי, לשוב לתשובה שלמה, ונזכה לשנה טובה ומתוקה.

ראו כאן: תפילה לחודש אלול