בתורה הקדושה טמון כח עצום – לקרב אותנו לקב"ה. בין היתר מביא עלינו העסק בתורה יראה ובושה מה' יתברך.
הזוהר הקדוש מפרש את הפסוק: "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" – "על אנפי אורייתא" [= על פני התורה]. אדם העוסק בתורה באמת, עד שזוכה לחדש בה חידושים אמתיים לשם שמים, זוכה להדבק ברוח האלוקים השורה על התורה.
התדבקות זו היא כה מוחשית עד שהיא מפעפעת בכל התחושות והרגשות, כך שהלומד חש ממש "שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלוא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו – ומיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד" (כלשון הרמ"א בשו"ע או"ח א, א).
זו הסיבה שבעת מתן תורה זכה עם ישראל לירוא את ה' בשלימות, ככתוב על מעמד הר סיני שהקולות והברקים באו "לבעבור תהיה יראתו על פניכם" – "זו הבושה" (נדרים כ).
כי התורה מביאה לידי שפלות ובושה מפני השי"ת שהכל שלו ומחיה ומטיב לנו בכל עת ובכל שעה בחסדי חינם.
כך יתפרש הפסוק העוסק בבארה של מרים: "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם". "אין מים אלא תורה", אמרו חכמינו. לאמור, שביאורי התורה שמחדשים תלמידי החכמים האמתיים מביאים להכרה אמיתית בה' ולבושה ממנו יתברך. "חפרוה" – מלשון בושה, ככתוב: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (ישעיה כד).
(ליקו"מ ח"ב, עב)
