ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > אור שבעת האושפיזין – האמונה

אור שבעת האושפיזין – האמונה

י״ב בתשרי תש״פ

הקשר בין ימי חג סוכות לשבעת הרועים – שבעת האושפיזין – ועיקר עניינם שהוא האמונה בבורא עולם, והם המשפיעים עלינו את האמונה ובכוחה מקרבים אותנו לבורא עולם.

תקציר: הקשר בין ימי חג הסוכות לשבעת הרועים – שבעת האושפיזין הקדושים – ועיקר עניינם שהוא האמונה בבורא עולם, והם המשפיעים עלינו את האמונה ובכוחה מקרבים אותנו לבורא עולם. תומלל מתוך שיעור של הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א

הבטחת 'לא תשכח' ע"י הצדיקים

הנה את הפסוק (דברים לא כא) "כי לא תשכח מפי זרעו", דרשו חז״ל (שבת קלח:) כהבטחה שאין התורה משתכחת מישראל. השי״ת ידע כל מה שיעבור על עם ישראל בכל הגלויות, כל ההעלמות וההסתרות, ולכן הקדים להם רפואה והבטיח לישראל שלא תישכח מהם התורה.

ומילוי הבטחה זו הוא על ידי הצדיקים ששתלן בכל דור, שבכוחם ובזכותם אין התורה משתכחת מישראל. ויש צדיקים הנקראים "מלאכי עילאה", כדאיתא בזוה״ק על הפסוק (תהלים קג כ) "ברכו ה׳ מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", גיבורי כח אלו הם הצדיקים דחשיבי קמיה קוב"ה כמלאכי עילאה [-שחשובים לפני הקב"ה כמלאכים עליונים], וזו מדריגה נעלה מאד. כי יש שני מיני מלאכים: בדרך כלל המלאכים הם בעולם היצירה, שכשם ש'הארץ נתן לבני אדם', כמו כן עולם היצירה הוא עולם המלאכים, אבל יש מלאכים שהם במדריגה נעלה, והם בעולם הבריאה – עולם הכסא, והם נקראים 'מלאכי עילאה'. והצדיקים משולים וחשובים לפניו ית' כמו המלאכים הנעלים שבעולם הכסא. וזהו הסוד העליון שהאבות הן הן המרכבה.

ולזה מרמז הפסוק (שמואל-א ב,ח) "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל", מצוקי ארץ הם אותם הצדיקים, שכל הבריאה, כל המשכת האלוקות וכל אמונת ישראל, תלוים בהם. ועל פי זה יבואר לשון הפסוק "ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", המה הצדיקים שעוסקים בדבר ה׳ שהשמיע ה׳ לעמו, והם מאירים לפני ישראל את האור הגדול שהאיר השי״ת בקיום מצוותיו, אור נורא ונצחי. ומלמדים את ישראל, שגם בהסתרה הגדולה ובחושך ואפילה, ובמסכים המבדילים הגדולים ביותר, במצבים הירודים ביותר של 'יעלו שמים ירדו תהומות' שעובר על כל נפש ונפש מישראל, בכללות ובפרטות, יאיר בהם האור של 'נצח ישראל לא ישקר', שתמיד יאחזו בני ישראל בעקשנות בהשי״ת באופן של 'אחזתיו ולא ארפנו', שיעסקו בתורתו הק׳ ובמצוותיו, באיזה מצב שרק יהיו.

אורות הסוכה משבעת האושפיזין

רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב בתורה כ״ב בליקוטי מוהר"ן מגלה את שורש נשמות מנהיגי הדור – שהם משבעת הרועים, כי כל הצדיקים המיוחדים היו להם נשמות השבעה רועים, ומכוחם היו רועים את ישראל, ועליהם אמרו חז״ל (יומא לח:) "ראה הקב"ה שהצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור", כדי שיאירו בכל הדורות את האור של "נצח ישראל לא ישקר" – שבני ישראל יאחזו בהשי"ת בכל המצבים, ועל ידי צדיקים אלו נשארה שה פזורה ישראל נאמנה לאביה שבשמים, אחוזה ודבוקה בו לנצח.

אמונה הוא הכלי היחיד שאפשר לבוא על ידו להשי״ת, ואין לישראל כלי אחר לבטא את מעלתם המיוחדת כי אם האמונה. וזה מושפע עלינו על ידי השבעה רועים, הבאים אלינו בסוכה.

והנה אנו רואים שקדושת ימי הסוכות, צילא דמהימנותא, מקושרת עם שבעת הרועים, וכמובא בזוהר הקדוש (פרשת אמור דף קג קד) על כפילות ציווי הישיבה בסוכה באותו פסוק: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג מב) וכן "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (שם). ומבאר שם רבי אבא, שהציווי הראשון הוא ציווי לשבעה רועים שיבואו להיות אושפיזין בסוכות ישראל, והשני הוא ציווי לכל בני ישראל שישבו בצילא דמהימנותא ויקבלו את אור שבעת הרועים. וכמה יש לנו להתעורר בהתעוררות עצומה, לגשת אל הסוכה בדחילו ורחימו, ולהכין עצמנו במחשבה דיבור ומעשה – שהרי בכל סוכה וסוכה של כל איש מישראל מאירים אורות עצומים ע״י השבעה הרועים הנמצאים אתו בסוכה.

עיקר כח שבעת הרועים – 'רעה אמונה'

בתורה הנ״ל (כ״ב) מבאר רבינו את ענין השבעה רועים שהם כלליות כל מנהיגי הדורות, ודורש את הפסוק (שמות כט) "שבעת ימים תמלא ידם", על פי מה דאיתא בזוה״ק שהשבעה רועים נקראים 'שבעת ימים', שכן 'ימים' הכוונה לז' המידות, ז' הספירות, אשר כל אחד מהשבעה רועים היה מרכבה לאחת המידות – ממידת חסד ועד למידת מלכות, והיו דבוקים כל כך לזיו השכינה דרך המידה עד שנקראו על שמה, כמו שכתב 'רבינו בחיי', שהדבוק בדבר נקרא על שם הנדבק בו (רבינו בחיי שמות לג ז). והספירות נקראים ימים מפני שהם שורש ימי מעשה בראשית, ובהם מנהיג הבורא את כל העולמות. והשבעה רועים נקראים 'שבעת ימים' על שם הספירות.

ועלה בדעתי רמז נפלא ע״פ יסוד זה ששבעת הרועים נקראים 'שבעת ימים׳ – במעשה הנורא של השבעה בעטלערס [-מעשה משבעה קבצנים] שבסיפורי מעשיות, שבודאי הם מרמזים כנגד השבעה רועים, ולכל אורך סיפור נשגב זה אנו רואים שרבינו מדגיש אצל כל בעטלער את יומו, "דער ערשטער טאג", "דער צווייטער טאג" [-היום הראשון, היום השני] וכו’, ויש כאן יותר מרמז שעצם היום ('טָאג' ביידיש – יום) שייך לבעטלער'ס, להשבעה רועים, כי הם עצמם נקראים ימים. והמה שבעה אורות שמהם מאירה כל הבריאה כולה, אשרינו שיש לנו שייכות עמהם.

ומבואר שם ש'ירים' מורה על האמונה, כמ"ש (שמות יז) "ויהי ידיו אמונה", כי הידיים, ידי האמונה, הם כלי הקבלה הטוב ביותר לקבל את כל האורות והטובות שבעולם. כל המעלות הרמות שהאדם מסוגל לזכות להם – הם רק ע"י אור האמונה. וזהו (שם כט) 'שבעת ימים תמלא ידם', שהשבעה רועים ימלאו את האמונה בלבות בני ישראל, ועל שם זה הם נקראים "רועים" על שם הכתוב "ורעה אמונה" (תהלים לז) "כי הם רועים את האמונה לתקנה ולהשלימה, וכל עיקר אמונת ישראל ממשיכים הצדיקים לדורם" ע״ש.

כי אמונה הוא הכלי היחיד שאפשר לבוא על ידו להשי"ת, ואין לישראל כלי אחר לבטא את מעלתם המיוחדת כי אם האמונה. וזה נשפע עלינו על ידי השבעה רועים, כמו שמתבאר היטב בהתורה הנ״ל.

ומבאר רבינו ענין 'תמלא ידם', שיש לתקן ולמלא את האמונה, ויש להגדיל ללא הרף את האמונה גבוה מעל גבוה, לפי שהשי״ת הוא אין סוף והתורה הק׳ היא אין סוף, ולכן גם למדרגות האמונה אין קץ ותכלית, וכפי גדלות האמונה אפשר להתעלות יותר ויותר בלי גבול, ואת האמונה ממלאים על ידי השבעה רועים, שהשפע שנשפע בשתי ידיים על ידם הוא אמונה.

עוד מביא שם רבינו, שכלל ישראל הדבקים בשבעה רועים נקראים "ועם קדושים נאמן" (הושע יב); "עם קדושים", פירושו העם של הקדושים, שהם השבעה רועים. "נאמן", יש בהם האמונה וכפי שכתוב ״כל קדושיו בידיך״ (דברים לג) – שעיקר של קדושים אלה הם "בידיך", באמונה, כי השבעה רועים המה שרשי האמונה.

הניגון הנפלא של האמונה

וכל כך גדול אור האמונה של השבעה רועים, שההשגות הנעלות ביותר של כל הצדיקים, מתבטלות כנגד אור האמונה שהם השיגו. ואל תתמה בדבר, כי כבר ביאר רבינו (בתורה ס״ד ׳ויאמר בועז אל רות׳) שיש כמה וכמה דרגות באמונה, וכמו שלכל השגה יש זמר וניגון מיוחד, כן לכל מדריגה של אמונה יש לה זמר ושיר מיוחד. ואותה האמונה העליונה, היינו האמונה באין סוף הסובב כל עלמין והממלא כל עלמין, הנקרא "ראש אמנה", אותו הזמר הוא למעלה מכל הנגינות והזמירות שבעולם. ולמול ניגון מופלא זה של אמונה בתכלית השלמות – כל ההשגות וכל השירים של ההשגות ושל האמונות בכל מדריגותיהם בטלים לגמרי. ולעתיד לבוא שיהפוך לכל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', והכל יאמינו בו ית' באמונה שלמה, אז יתקיים "תשורי מראש אמנה" (שה"ש ד) – שמהאמונה העליונה הנקראת 'ראש אמנה' יתנגן זמר וניגון נפלא ומיוחד מאד בבחי' 'אז ישיר משה', והשבעה רועים הכלולים במשה רבינו ע״ה (שהוא הנר האמצעי כדלהלן) יאירו את דרגת ראש האמונה בכל ישראל, ועל ידי כן יבואו כולם להתקרבות ודבקות נפלאה בהשי״ת.

אברהם אבינו הראשון לשבעה הרועים – ראש המאמינים!

לכן, אברהם אבינו שהוא הרועה הראשון משבעת הרועים, הוא נקרא "ראש למאמינים" (הובא בליקו״מ ח״ב י״ט ועיין שם במ״מ בשולי הדף הערה ב), (ואגב הוא נקרא גם 'ראש לנימולים', וכידוע שרבינו מקשר ענין האמונה לענין הקדושה בקשר אמיץ בח"ב תורה פ"ג מהפסוק "ובריתי נאמנת לו", ועוד). ולכאורה הרי גם עד אברהם אבינו היו כמה וכמה מאמינים ובעלי השגות בקוב"ה, וכדאיתא (ילקוט תורה רמז מב) שמתושלח היה צדיק גמור ולמד תשע מאות סדרי משניות, וחנוך נעשה מלאך אש בעולם היצירה, ומי יש לו השגה בעניינים אלו. אמנם למדריגת אמונתו של אברהם אבינו לא הגיעו, ומשום כן היה הוא הראשון שקראו להקב״ה 'אדון', לפי שהוא הכיר וידע בשורש האמונה עד היכן הדברים מגיעים.

השער היחיד הבטוח – שער האמונה!

וכיון שנתבאר שעיקר קדושת שבעת הרועים הוא האמונה, אם כן עיקר מה שעלינו לקבל מהרועים – שבעת האושפיזין הבאים לסוכות ישראל – הוא האמונה הקדושה, ובפרט שהיא הדרך היחידה לבוא ולהתקרב אל השי״ת. וכמו שאמר דוד המלך ע״ה (תהלים קיח) "פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה", 'צדק' זהו האמונה, וכדאיתא בזוה״ק (בלק קצח:) "היינו צדק היינו אמונה", כי 'צדק הוא מלכותא קדישא', ומידת האמונה נמשכת ממידת המלכות. וזהו שאמר 'פתחו לי שערי צדק [שערי אמונה] אבוא בם אודה י-ה', וזאת מפני ש'זה השער לה' ', השער בה' הידיעה, אין שער אחר להיכנס בו לעבודה מלבד האמונה. אמנם בני נשא מנסים לבוא עם חכמה זו או עם חכמה אחרת, אך להווי ידוע, שלפני כל השערים נמצאת 'להט החרב המתהפכת' לשמור את דרך עץ החיים, באופן שהאדם עלול להיכנס למבוך שאי אפשר לצאת ממנו רח"ל. רק שער אחד הוא השער הבטוח והדרך הסלולה להיכנס דרכו, והוא שערי צדק, היינו צדק היינו אמונה. ואם יש לו אמונה יש לו הכל, כי על ידי האמונה אפשר לזכות לכל מיני קדושות ולכל ההשגות ולחזות בנועם ד׳ עד אין סוף.

השי"ת שתל את הצדיקים בכל דור ודור, והמה נשמות השבעה רועים, ונקראים רועים ע"ש "ורעה אמונה", כי הם רועים את האמונה וממלאים אותה בלב כל ישראל, ע״ש "שבעת ימים תמלא ידם". וכשם שאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, כמו כן יש אתפשטותא של כל אחד מהשבעה רועים בכל דרא ודרא, ובכל דור שולח השי״ת הצדיק לפי הדור, שיאיר בבני ישראל את אור השי״ת ויאחזו בו, אחזתיו ולא ארפנו, ועל ידם גחלת ישראל לא תכבה לעד.

מי לנו כרבינו הקדוש שהשאיר עבור דודנו כל מיני התחזקות ושיקויי מרפא עבור כל הנשברים והנדכאים. ואת כל זה עשה ברוב אהבתו לישראל, ששום נפש מישראל לא תאבד.

משה רבינו – הנר האמצעי של ז׳ הרועים

והנה רבינו מבאר שם, שמשה רבינו שהיה מהשבעה רועים, נקרא "רעיא מהימנא" – "רועה הנאמן" והוא רועה את ישראל באמונה ומפרסם האמונה ומשפיע את האמונה הקדושה. ועל שם זה נקראו כל השבעה בשם 'רועים', על שם 'ורעה אמונה', כי זה עיקר עניינם. וכן מבאר מוהרנ״ת ז״ל בהלכות שבת, ששבעה הקרואים בשבת קודש הם כנגד השבעה רועים, כי הם עיקר ממשיכי התורה בכל דור ודור, שהם ממשיכים את האמונה ואת נועם התורה לבני ישראל. ומוסיף מוהרנ"ת, שהעיקר הוא משה רבינו, שהוא הנר האמצעי של השבעה רועים. וכמו כן בין שבעת האושפיזין, האושפיזא של משה רבינו הוא ביום הרביעי של חג הסוכות, ורבינו כתב (בסימן נ״ח) שמשה רבינו היה שקול כנגד אברהם יצחק ויעקב.

יום הילולת רבינו – אושפיזא דמשה

הנה כי כן, זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו, שזכינו לידע מרבינו הקדוש, עתיק דעתיקין, דאיתקטר בחד קטירא בעת רעוא דרעוין, באושפיזא דמשה רעיא מהימנא, בעצם חג הסוכות שאז מאירה הארת השבעה רועים והיה זה בספירת נצח, שהיא בגימטריא שמו הקדוש של רבינו, ואז התעלה לעילא ולעילא כדי להאיר לדרי מעלה ודרי מטה.

להתחדש ולהתחזק ברבינו הקדוש בתורותיו ובעצותיו הק׳

ויש לנו להתחדש ביום זה, ולהתנער מתוך האפר והעפר, שהסטרא אחרא מערימה עלינו ורוצה להרדימנו למען נישן ימינו ושנותינו, ויש להתחדש על ידי התורות הנפלאים שגילה לנו רבינו, שהם בלולים מסלתה ושמנה של תורה.

אין קדושה בעולם שאין רבינו מבארה, אין מידה טובה בעולם שרבינו לא מאיר אותה. הרבה דרכים יש בעבודת השי״ת, וכל הדרכים מבוארים באר היטב בספרי רבינו הק’, שכל אחד יטול את שלו, הן בעשה טובוהן בסור מרע.

מי שיש לו הבנה בתורה רבינו, הרי הוא משיג שהוא חמר חיוורין עתיק, ויש בו הטעם האמיתי של עבודת השי"ת ושל אמונה, ועל ידו אפשר לבוא לידי קירבת אלוקים. הרי זה יין ישן, האמונה הקדושה העתיקה כמסורתה. ורבינו השכיל להמשיכה בדווקא לדור הזה, וכמו כן השאיר לנו המעשיות הנפלאות והשיחות וההתחזקות ודיבורי קודש לחיותינו כהיום הזה, לכל אחד ואחד מאתנו ללא יוצא מהכלל.

ומי לנו כרבינו הקדוש שהשאיר עבור דורנו כל מיני התחזקות ושיקויי מרפא עבור כל הנשברים והנדכאים. ואת כל זה עשה ברוב אהבתו לישראל, ששום נפש מישראל לא תאבד. וכמו כן מחזק רבינו את החזקים יותר ויותר, והוא פותח להם שערי קדושה למען יתעלו יותר ויותר, ועבור החלשים דיבר רבינו דיבורי התחזקות מיוחדים לחזקם לעודדם ולאמצם, עד שיאמר כל חלש גיבור אני, ועוד דיבר רבינו לכל האבודים והנידחים דיבורים נפלאים כדי שלא יאבדו מהשי״ת לנצח, מרוב רחמנותו עליהם וגודל רחמנותו כביכול על השכינה הק׳ לאקמה מעפרא. ולכן דיבר דיבורים נפלאים להחיותם לתחיה בשבעה משיבי טעם, הנמשכים משבעה הרועים, לכל אחד לפי עניינו ותיקונו המיוחד.

יעזור השי״ת שזכות רבינו הקדוש, שירד לזה העולם בדורותינו השפלים לחיותנו כהיום הזה, ופעל תמיד למען כבודו יתברך במסירות נפש, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, ונתברך כולנו יחד בשנה טובה, בשפע רוחני וגשמי, נחת מהבנים, ושמחה וחיות והתקרבות אלוקית.

השי״ת יש לו נחת מיוחדת מבניו, שגם באחרית הימים, בימי חושך אלו, יושבים בסוכות, בצילא דמהימנותא באור האושפיזין הקדושים, ומתקשרים עמם לעולמי עד ולנצח נצחים.

הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support