בחג החנוכה, יותר מכל זמן אחר, ברור לנו שכל מה שצריך זה רק יותר אור. כל הסיבוכים מתחילים כשהמציאות לא ברורה, מעורפלת, ואז יש המון בירורים ונפילות ויאוש. רק כשחשוך נראה שההתמודדות שלנו היא מול כל העולם כולו ביחד. קצת אור, ורואים שה' איתנו כל הזמן, שהכל כל כך ברור ופשוט, שכל הספיקות והבעיות מתחילים ונגמרים בלא-כלום, ואיך זה לא פשוט כל כך שה' טוב ושהטוב הזה ינצח את כל הרע שבתוכנו ובעולם. צריך רק מעט אור מול הרבה חושך, כמאמר רבותינו, כי האור מראה שכל ההתמודדות שלנו בטעות יסודה: התמודדות מול חושך, מול מציאות שלמעשה איננה מציאות אלא הסתרה, דמיון שעוטף את העולם. קצת אור ומיד רואים במה צריך לדבוק ולעולם לא לעזוב.

כמו תמיד, הבעיה מונחת בפיתרון בעצמו: איך זוכים לאור כשנמצאים בחושך? איך מהמקום של הספיקות והדמיונות אפשר לזכות לוודאות של אור וטוב? איך אפשר לצאת מהמערכת ולבחור במערכת האחרת, בזמן שאנחנו בעצמנו אחראים לחושך הזה?

ממה שאירע לאבותינו בימים ההם אנחנו לומדים גם לזמן הזה. המכבים הגיבורים היו בשיאה של ההתמודדות מול הרע; הם התאזרו בכוחות של אמונה עצומה בקב"ה האומרת שבמלחמת הקדושה והטומאה המספרים הם בכלל לא קריטריון. הם מסרו את נפשם וזכו לנצח את אויביהם, בזמן שבאמת הם היו חסרי כל כוח, רק הקב"ה ברוב רחמיו רב את ריבם, נקם את נקמתם. כבר אמר החידושי הרי"ם, שבימי החנוכה יש עזר אלוקי לכל יהודי להתגבר ולנצח בעבודת ה' במקום שאין ידו משגת, כמו שעזר ה' את החשמונאים.

אבל עדיין התמונה לא מושלמת. היוונים כבר הצליחו לפגום בקדושת ישראל וטימאו את השמנים. עובדה זאת היא לא מציאות שהופיעה בעל כורחם של ישראל, אלא כפי שאומר בעל "בית חדש" על הטור – רק כשעם ישראל התרפה מעבודת ה' יכלו לבוא היוונים ולטמא את טהרותיו. והן אמת שעכשיו באים הם בהתעוררות תשובה והם נמצאים בשיאו של התהליך, אבל הם ניצבים מול עובדה מוגמרת: החושך כבר נוצר בעולם. השמנים שנועדו להביא אור לכל העולם נטמאו. יקחו שמונה ימים עד שיצליחו להביא שמן טהור. כיצד בעיצומו של תהליך ההתקדשות וההיטהרות אפשר לזכות לאור שיוכל לעזור במלחמה?

התשובה לכך היא לב-ליבו של החנוכה: הנס של פך השמן. ה' גילה לעם ישראל שבזמן שהם עדיין לא ראויים לאור ונמצאים עדיין בחושך, הם לא יוכלו בדרך זו ליפול בתוצאה של מעשיהם למקום של יאוש. בזמן שלא יהיה לנו אור משל עצמנו השם יתברך יתן לנו את אורו שיזריח לנו את החשיכה. האור הזה לא שלנו, אומר רבי נתן, ואסור לנו להשתמש בו, רק לראותו בלבד. הסיוע השמימי הוא גבוה ממדרגתנו ולכן לא נתבלבל לחשוב שכבר זכינו אליו, וממילא לא ניפול כשהוא ילקח מאיתנו. אבל הוא מאיר אותנו לגמרי, מאיר בנו את כל הטוב, מאיר את העולם כולו לדעת מהי האמת ומהו השקר שמחפה על האמת הזאת כל הזמן. אם קלקלנו במעשינו ונפלנו בחושך, עוד נשאר מקום בו יכול להאיר הקב"ה, אורו של עולם. "כי אתה תאיר נרי ה' אלוקי יגיה חשכי".