מי שיודע שאינו יודע…

יש את "אומן" המוכרת לנו: ציון רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, החצר הגדולה המלאה במתפללים נרגשים, כיכר פושקינא התוסס והצבעוני, בתי הכנסת הגדולים, הדירות והאוהלים, המטבחים וחדרי האוכל.

אומן הנסתרת…

אך מֵעֵבֶר לכך, יש גם את אומן הנסתרת, המסתורית, שעליה כמעט אין אנו יודעים מאומה…

כבר בימי חייו, ענה רבינו ואמר: "המנהיגים המפורסמים של עכשיו, הקטנים במעלה, אינם משיגים ויודעים כלל מה אני עושה באומן! אילו היו יודעים גודל יקר תפארת החידושין והצירופים והשעשועים הנעשים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע, והתפילות העולים בכל פעם ופעם, ובכל פעם נעשים צירופים וחידושים יקרים ונפלאים ביותר… והאריך מאד והפליג בצחות לשונו דברים נוראים כאלו" (חיי מוהר"ן, רה).

כבר אז, הוא נתן לנו להבין, שמעבר לתחפושת החיצונית של אומן המוכרת והידועה, קורים פה דברים נפלאים; "צירופים וחידושים יקרים ונפלאים ביותר"…

משהו עצום קורה באומן

בימינו, גם מי שעיניו עדיין עיני בשר מגושמות, יכול גם הוא להבין מרחוק שמשהו עצום קורה כאן באומן.

גם מי שבא עם עיניים עיתונאיות לסקור את הקורה שם, יכול גם הוא להבחין במהפכות הבלתי צפויות שרבינו מחולל בנשמותיהם של הבאים אליו.

אך אחרי ככלות הכל, הנסתר רב על הגלוי… קורים פה דברים נוראים, ו"מי שיודע לא מדבר"…

* * *

מי כמו רבינו יודע לקחת דברים טמירים ונעלמים, ו'להוריד' אותם אלינו בלבוש של תורות שיחות ומעשיות, בצורה שיובנו לכל אחד ואחד.

"והן הן גבורותיו, הן הן נוראותיו. אשר השיגה יד שכלו הקדוש הרם ונישא, להלביש ולהוריד דברים גבוהים ונוראים כאלה, דברים קדושים ודקים ורוחניים מאד, להלבישם בלבושים רבים וצמצומים, עד אשר יהיו דברים השוים לכל נפש" (הקדמת ליקוטי מוהר"ן).

"מה אומר לכם?!"

אך, משום מה, כשהוא מגיע לנושא של "אומן ראש השנה", רבי נחמן לא מספק לנו שום אינפורמציה מה קורה למעלה… הוא לא מדווח לנו מאומה. הוא רק דואג לספר לנו, לאמר: "מה אומר לכם? אין דבר גדול מזה!" (חיי מוהר"ן, קכו).

"נו, עוד קושיה…"

גם כשהוא מתייחס לדעות אחרות או לאי הבנה כלפי הראש השנה שלו, הוא לא טורח להסביר ולתרץ, אלא פוסק ואומר: "ואם אצל הצדיקים אחרים אינו כל כך חיוב להיות אצלם דייקא על ראש השנה, יקשה עלי עוד קושיא אחת! כלומר, שאינו רוצה לתרץ ולומר הטעם, רק כאומר שבלא זה יש כמה קושיות עליו ויהיה עוד קושיא זו גם כן, מה שהוא מקפיד מאד להיות אצלו על ראש השנה יותר משאר כל הצדיקים" (שם).

ללמדך שמדובר בדבר, שבאמת אין סיכוי לדעת…

אז בעצם, כשאנחנו אומרים "מי שיודע לא מדבר", אנחנו מתכוונים לומר: "מי שיודע שהוא לא יודע, לא מדבר"…

* * *

אומן הנסתרת: מה שאנחנו לא יודעים

ההתרגשות שלנו בציון הקדוש – יותר ממה שהיא נובעת ממה שאנחנו יודעים על הציון, נובעת ממה שאנחנו לא יודעים…

הרגשת הרוממות בציון הקדוש – אשר אותה חשו אנשי שלומנו משך כל הדורות עד דורנו אנו, מתוך אמונה לוהטת – היא בבחינת "טמירא וגליא" [-מכוסה ומגולה]:

"טמירא וגליא"

"כי היא 'טמירא', כי אם תשאל את המאמין איזה טעם באמונה, ודאי אינו יודע להשיב לך טעם, כי אמונה אינו שייך אלא בדבר שאינו יודע טעם. ואף על פי כן, 'וגליא'. היינו שאצל המאמין הדבר גלוי, כאילו רואה בעיניו את הדבר שהוא מאמין בו, מחמת גודל אמונתו השלימה" (ליקוטי מוהר"ן, סב).

האמונה שלנו מספרת לנו, שמלבד ההתעוררות המוחשית אותה אנו חווים פה באומן, יש גם הרבה מעבר לכך.

כל דקה יקרה…

ואמונה זאת, מביאה אותנו לידי שתיקה. שתיקה של יראת הכבוד, שתיקה של הרגשת רוממות, שתיקה של געגועים, שתיקה של המתנה…

אם לא הגעתי לאומן כתייר או כחובב צילום, חבל לי להסיח את דעתי במקום שכזה לדיבורי סרק… כל דקה יקרה לי; לתפילות, להתבודדות, לתהילים, לשיחת חברים קדושה, ולהתחזקות והתחדשות.

* * *

"גודל יקרת ראש השנה"

מי שהציץ אפילו פעם אחת בחיי מוהר"ן, בחלק "גודל יקרת ראש השנה שלו", מתחיל לקלוט ש"אומן" המוכרת לו – על שלל גווניה ופטפוטיה – מתעתעת בו. יש פה משהו עוצמתי מֵעֵבֶר לכל השגה, יש אומן נסתרת…

והרי חלק מהאמרות הידועות, המופיעות שם, ואשר נותנות לנו להבין שאין אנו מבינים:

"הראש השנה שלי עולה על הכל" – – –

"ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד" – – –

אם לאכול אם שלא לאכול, אם לישון אם שלא לישון , אם להתפלל אם שלא להתפלל (בכוונה כראוי), אך ורק שתהיו אצלי על ראש השנה, יהיה איך שיהיה" – – –

הראש השנה שלי הוא חידוש גדול … השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה" – – –

"לא מבעיא אתם כולכם בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי" – – –

וכשמתחילים קצת להפנים ולהאמין במה שקראנו פה, וקולטים שלא מדובר רק בטקסט של סטיקרים – אוחזת בנו גילה ורעדה… "וגילו ברעדה"!

"באמת איני יודע כלל עד היכן הדבר מגיע!"

ואכן, מוהרנ"ת הגדול, זה שידע כל כך הרבה – בבואו לנסוע לאומן, גורמת לו ידיעתו העצומה להתבטא ולכתוב:

"וה' יעזור לי בחסדו ליסע למקום שאסע, להשתטח במקום שאשתטח. אשר באמת איני יודע כלל עוד עד היכן הדבר מגיע! אבל זה אני יודע בבירור בעזרת השם יתברך, שאני צריך ליסע לשם בכל עת, ובפרט על ראש השנה הקדוש והנורא והאיום מאד מאד. וגם אני צריך לעורר ולחזק אתכם בכל כוחי בכל מיני דיבורי אמת שבעולם, שתזכו גם כן להיות שם, כי הוא חייכם" (עלים לתרופה, מכתב רסד).

"איני יודע כלל עוד עד היכן הדבר מגיע"…

ומי שיודע שאינו יודע, אין סיכוי שידבר דיבורי סרק והבל. אין סיכוי שיהודי שכזה יהווה עבורו חצר הציון מקום מפגש שבו הוא מברר את זמני הטיסות של חבריו, ומפטפט בשיחות סרק…

כל דיבוריו יהיו בוודאי רק דיבורים מתוקים של תורה ותפילה, ושיחת חברים קדושה…

וכך נזכה גם אנחנו להכנס בשעריה של אומן הנסתרת…