מה זה ברסלב?

חסידות ברסלב, נוסדה ע"י רבי נחמן מברסלב, שחי בין השנים תקל"ב (1772)– תקע"א (1810) באוקראינה.

רבים שמעו את שמעה של חסידות ברסלב, או את שמו של רבי נחמן מברסלב, אולם רבים גם שואלים את עצמם: מה זה ברסלב? על שאלה זו בא מדריך זה לענות בקצרה ובתמצות. להרחבה בתחומים שונים – תוכלו לעיין במדור המאמרים באתר, המקיף את תורת ברסלב מכל צדדיה.

* * *

מצד אמו, היה רבי נחמן מברסלב היה נינו של מייסד החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב, ומצד אביו היה נכדו של רבי נחמן מהורודנקה, אחד מתלמידיו החשובים של הבעל שם טוב. שיטתו היא אחת הדרכים המיוחדות ממגוון השיטות שצמחו בין תלמידי הבעל שם טוב.

היחוד הבולט לעין במיוחד הוא ההימנעות ממינוי ממלא מקום לרבי נחמן לאחר פטירתו. חסידות ברסלב חיה, צומחת ומתעצמת כבר 191 שנה מאז פטירתו של רבי נחמן, ללא מנהיג רשמי, "רבי" או "אדמו"ר" חי. אולם רבים אינם יודעים לענות על השאלה "מה זה ברסלב" – ועליה בא המאמר לענות בקצרה.

אחת הסיבות המרכזיות להצלחה זו היא המורשת הרוחנית והמנהיגותית שהשאיר תלמידו המובהק של רבי נחמן, רבי נתן. הוא השאיר לחסידי ברסלב אוצר של תורה, שיחות והנהגות בספרים הרבים שחיבר. ביניהם, יצירתו המונומנטלית, "ליקוטי הלכות", אשר פורשת בשמונה כרכים ואלפי דפים את המשמעות הפנימית של כל ההלכות ב"שולחן ערוך" על פי תורת רבי נחמן.

חסידות ברסלב היא קשת רבגונית של אנשים, חסידות חוצת עדות, חוגים ומגזרים, ממגודלי שיער ועד לחרדים, מכיפות סרוגות ועד ל"היפים זרוקים", הכל בכל מכל, שכן בדרכו של רבי נחמן יש מקום לכולם, לכל איש ואיש, לכל אדם ואדם שרצונו להתקרב לבוראו.

תורותיו של רבי נחמן, סיפוריו ושיחותיו, הלא הם מקובצים בספרי ברסלב. רבים סוברים שאין כמוהם כמקור לאיזו עצה טובה ברגע קשה או לדבר חיזוק בשעת מצוקה. ולא פחות חשוב: להארה עמוקה של פנימיות התורה כאמצעי לגילוי הנפש והכרה עצמית, כדי להיות אדם טוב יותר ויהודי שלם יותר.

שלושת היסודות של תורת ברסלב:

א. לימוד הלכה בכל יום

רבי נחמן ציוה על חסידיו לרכוש בקיאות בהלכה על ידי לימוד יומיומי של ה"שולחן ערוך", ספר ההלכה המרכזי של היהדות. על ידי לימוד זה מתרגל האדם לבסס את עבודתו הרוחנית הפנימית על קשר יסודי ובריא עם מסורת הדורות שעברו וחכמתם, ולומד בצורה מעשית כיצד לקיים את רצון הבורא, כפי שהועבר לנו בתורה שבכתב ושבעל פה.

ב. התבודדות

רבי נחמן חידש את המושג ה"התבודדות". רבי נחמן קבע שזוהי "המעלה העולה על הכל" בהתקרבות אל הבורא. זוהי שיחה פנימית אמיתית עם הבורא, "כמו שמדברים עם חבר". רבי נחמן חידש את העבודה הרוחנית הזאת כמנהג קבוע ויומיומי במשך שעה, עדיף בשדה ובחצות הלילה, אבל גם ביום ובכל מקום (ואפילו מתחת לשמיכה).

ג. הקיבוץ בראש השנה בעיר אומן

לא סוד הוא, שבשנים האחרונות צוברת חסידות ברסלב מקורבים חדשים רבים, המתקרבים באלפיהם לדרך המיוחדת של חסידי ברסלב. חלקם משתלבים בעשרות המרכזים של החסידות בארץ, וחלקם מקימים להם קהילות משלהם, בסגנונות שונים. כולם נפגשים מידי שנה ב"קיבוץ" של חסידי ברסלב בעיר אומן שבאוקראינה, בראש השנה.

לאחר עשרות שנים בהם היה ציונו של רבי נחמן סגור מאחרי "מסך הברזל", חודשה בצורה פלאית ההתקבצות ההמונית של כל חסידי ברסלב בראש השנה באומן, שהיא אחד מציוויו העיקריים של רבי נחמן. ההתקבצות הזאת הפכה לאחד המנינים הגדולים בעולם בראש השנה, ומשתתפים בה מעל עשרת אלפים יהודים. אין דוגמה טובה מזו לאמרתו של רבי נחמן: "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח".

מלבד שלשת יסודות אלה, הנוגעים לכל אדם באשר הוא, כותב רבי אברהם בן רבי נחמן חזן, מגדולי חסידי ברסלב בין מלחמות העולם – שני דברים נוספים שהם "יסודות עיקריים בהשארת [רבי נחמן], כפי המובן מדברי רבי נתן".

הדפסה, הפצה ונר תמיד

הדפסת והפצת תורת רבי נחמן וספריו (ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, כמובן) בעולם, והדלקת "נר תמיד" על קברו של רבי נחמן.

מלבד יסודות אלה – הן הפרטיים, הנוגעים לכל אדם, והן הכלליים, הנוגעים לכלל אנשי רבי נחמן – רחבה תורתו של רבי נחמן עד מאוד.

תורת ההתחזקות

בעבודת ה', כמו בחיים הפרטיים, ביסס רבי נחמן והעמיק את תורת ההתחזקות, המדריכה את האדם לרצות לעלות למדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, אבל לא ליפול אף מהמדרגה הרוחנית הנמוכה ביותר.

בעייתו של האדם, אמר רבי נחמן, היא שהוא דן את "ציפיותיו" של הבורא ממנו, בעיניו שלו. ממילא, אם הוא נכשל בעבירה או אינו מצליח להתעלות, הוא רואה עצמו ככישלון. באמת, אמר רבי נחמן, מבקש מאיתנו הבורא את המלחמה: להלחם ביצר הרע בכל יכולתינו ואם נפלנו – נקום ונמשיך. "גיבור", אמר תלמידו המובהק רבי נתן, אינו אחד שיודע לתת מכות; גיבור הוא מי שיודע לקבל מכות – ולא ליפול".

אחת הסיבות העיקריות לשקיעת בני אדם בעצבות ובדכדוך היא הכשלון. עסקה שאתה פועל לקדמה מתמוטטת; יחסים שאתה שואף לפתחם נכשלים. "שוב נכשלתי," אומר האדם לעצמו. ריב משפחתי מפריע לך ומטריד את דעתך. לפעמים אתה מתעורר במצב רוח לא טוב, והתחושה מלווה אותך שעליך להתכונן לקראת יום בו הכל ישתבש.

היזהר! לא טוב להרשות לתחושת כשלון – או אפילו לתחושת חוסר-הישגיות – להשתלט עליך. כשהדבר בכל זאת קורה, אתה נוטה לפסימיות ולראיית שחורות, ומכאן הדרך להמשך כשלונות פנויה.

מה אפשר לעשות? רבינו מייעץ לך: תחילה חפש ומצא נקודה טובה, נקודת אור, נקודה חיובית, טען את עצמך מחדש בתחושת אופטימיות ובחשיבה חיובית. בהחלט יש לך תכונות בעלות ערך! בוודאי אתה יכול להצליח! אימוץ גישה זו יסייע בידך להחלים מכשלונות אפילו בתחומים שהכל השתבש בהם, וגם שם תצליח!

רבי נחמן שם דגש רב על תפישה זו. "צריך תמיד לחפש אחר הטוב…" היה רבינו אומר ושונה. צריך תמיד להיות אופטימי. אל יאוש! אל ויתור! את הטוב שאתה מוצא – שמור. אם כך תנהג, יסייע לך הדבר לגלות את מאגר החיות היחודי הפרטי שלך. כמו כל בן-אדם אחר, גם לך יש כוח פנימי מדהים – מקור בלתי נלאה כמעט של אנרגיה חיובית בתוכך, בדומה לסוללה מתחדשת, שביכולתה להזניק אותה קדימה.

(לעבור את הגשר הצר, 32)

הדבר נכון, אמר רבי נחמן, הן – ובעיקר – לחיים הרוחניים, אבל גם לחיים הגשמיים של האדם. אם נראה לך שנכשלת, שהינך רחוק מבורא עולם, חפש בעצמך נקודות טובות, וזכור תמיד: אדרבא, אם אכן אתה רחוק כל כך מהבורא, כפי שאתה חושב, כי אז וודאי כל מחשבה טובה ומעשה טוב – ולו הקטנים ביותר – שאתה עושה, כי אז וודאי אין ערוך לחשיבותם אצל בורא עולם, שאדם רחוק כמוך (כפי שאתה חושב את עצמך) עושה מעשה טוב.

תמימות ופשיטות

יסוד נוסף עליו דיבר רבי נחמן הוא התמימות והפשיטות בעבודת ה'. אין מדובר בפשטנות או חוסר עיון. להיפך. רבי נחמן משבח בכל כתביו את המחפש באופן פעיל אחר המשמעות העמוקה ביותר של חייו. יתירה מזו: התמימות, עליה מדבר רבינו, היא הכלי הראשון במעלה להשיג את אותה משמעות, החכמה העמוקה, עליה מושתת היקום כולו.

אם נבקש, כמעט מכל אדם, לתאר "אדם פשוט", התיאור שנשמע קרוב לוודאי שיהיה שלילי: תמונת אדם בעל כושר מחשבה איטי; טיפש; או אפילו מפגר. במקרה הטוב, תיאור דבר כ"פשוט" מעלה תמונה של דבר מצוי, בלתי חשוב ובוודאי לא מבריק. לא טוב שכך הוא המצב, כי הוא חושף את גישתנו המעוותת. לא לכך התכוון רבי נחמן כשאמר "תכליתו של יהודי היא לעבוד את ה' בפשטות וללא כל התחכמות".

התורה בכלל, ורבי נחמן בפרט, מייחסים משמעות שונה לחלוטין למושג "אדם פשוט": "תם". התם אינו אדם פשוט על פי הגדרתינו לעיל: חסר שכל; התם הוא אדם כן, אדם ישר. אין בתם שום סרך של ערמומיות, והוא מתרחק מחשיבה מעוותת. באשר למילה "תם", היא רומזת לשלימות וליחוד, ואפילו לאחדות. התמימות רומזת לחופש מתערובות ומעוויתות, לדבר שהוא טהור ולא מעורב בכל מיני סיבוך ותחכום.

על כן, התבנית (פרדיגמה) של התם היא יעקב אבינו, אותו מכנה התורה בפירוש תם (בראשית כ"ה,כ"ז: "ויעקב איש תם"). העם היהודי כולו נקרא על-ידי הקדוש ברוך הוא: יונתי, תמתי (שיר השירים ה,ב). ובפירוש נצטווינו על ידו: תמים תהיה עם ה' אלקיך (דברים יח,יג)

(לעבור את הגשר הצר, 2)

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד

רבי נחמן הדגיש גם את מעלת וחשיבות השמחה התמידית, בכל עת ובכל רגע, גם כאשר יש סיבה וגם כאשר נדמה שאין סיבה לשמחה, שאז "יש "ללוות" שמחה מזמנים בהם תהיה סיבה לשמוח – ולשמוח", כפי שאמר רבי נתן.

למרות שהשמחה מחויבת ומוכרחת על פי דברי התורה וחז"ל, ולמרות התועלת העצומה והניכרת לעין שהשמחה מביאה לחיינו, קשה וכבד לשמוח בפשטות. "כי זולת אשר תתגבר על האדם כבדות הדבר הזה (עניין ההתחזקות בשמחה) מעוצם ההרפתקאות העוברות על כל אחד בגוף ובנפש, וההתגברות גדולה ועצומה כל כך, עד שצריכים להשתדל בזה במסירות נפש ממש. אף גם זאת, אשר תתגבר מאוד מאוד על האדם הקלות, שנקל וקטן (ובזוי) בעיניו מאוד הדבר הזה עד שאינו נחשב בעיניו למצוה כלל" ("כוכבי אור" חלק "ששון ושמחה" בפתיחת דבריו). ואכן כתב רבי נחמן ש"לזכות לשמחה קשה וכבד יותר מכל העבודות" (שיחות הר"ן כ"ו). קשה וכבד אבל אפשרי.

אחת הדרכים המומלצות ביותר לחזק את עצמנו בשמחה היא מילתא דשטותא. כי "מריבוי צרות האדם, שסובל כל אחד בגוף ונפש וממון, על כן על פי רוב לא יוכל האדם לשמח את עצמו כי אם על ידי מילי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה, כדי לבוא לשמחה, שכל החיות בגוף ונפש תלוי בזה. גם למעלה (דהיינו בעולמות העליונים) נעשה מזה יחוד גדול על ידי בדיחא דעתיה (דעה מבודחת) דהיינו שמחה" (שיחות הר"ן כ'). מילי דשטותא אינן רק "מילות שטות", דהיינו בדיחות, כי אם גם "לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני שטות וצחוק או קפיצות וריקודים כדי לבוא לשמחה" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח).

מדוע אנו מוצאים זאת קשה כל כך? מדוע אנו חושדים בנוהגים כך כקלי ראש או חסרי דעת? מדוע אנו מדמים שדווקא סבר הפנים החמור מורה על יראת שמיים וחסידות ואילו החיוך אינו יאה?הקושי להשתטות וההסתייגות מן המשתטים נובעים מגאוה, ומן החשש לאבד את כבודנו המדומה. וכן משמע גם מדברי הרמב"ם: "וכל המגיס דעתו (מתגאה) וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו – חוטא ושוטה", ולהיפך – "כל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול, המכובד, העובד מאהבה".

(היכל הגוונים המשתנים, הרב ארז דורון)

ואולם, למרות הנקודות אותן פרשנו במקצת, מתורת רבי נחמן, עמוקה תורתו ורחבה מאוד, עד כי אי אפשר לפרשה במאמר אחד.

אנו תקווה שענינו, ולו חלקית, על השאלה מה זה ברסלב.

לחפצים לדעת יותר מה זה ברסלב, ולהתעמק עוד בתורתו של רבי נחמן בשפה עכשווית ומובנת לכל אדם, מומלץ מאוד לעיין במאמרים באתר, להאזין לשיעורים בתורת ברסלב ולקרוא את הספרים "היכל הגוונים המשתנים" ו"לעבור את הגשר הצר". מלבד ספרים נוספים אותם ניתן לקרוא במדור "ספרי ברסלב" באתר.