זו תקופה ארוכה שעצב פנימי שורה עליו, אין לו שמחת חיים, הרצונות והשאיפות כמעט כבויים, בקושי סוחב הוא את משא חייו, אין לו טעם בקיום המצוות, התפילות יבשות, הלימודים כמעט בעל כרחו, העוונות שנכשל בהם כמו רודפים אחריו בכל רגע ומאשימים אותו על רשעותו וצביעותו, עצבות חשכות וטמטום הלב מקיפים אותו מכל צד.

הוא תמה בלבו: על מה עשה ה' ככה, לדחות אבן אחר הנופל, למה מפילים עליו מלמעלה עצבות שכזו שהורסת בקרבו כל חלקה טובה וכל רצון לשוב ולהתחדש!?

*

הגלות, בכלל ובפרט, נתפסת בעיני בני אדם כמציאות שכל כולה רוע, אב המגלה את בנו מעל שולחנו ומגרשו מביתו הרי שהסובבים יפרשו זאת כנטישה ושנאה מיאוס וגיעול, אבל בוראנו יתברך האב הרחמן מעיד בתורתו הקדושה: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים" (ויקרא כו, מד) בכל משך הגלות הוא שוהה אתנו ומשגיח עלינו, ואדרבה, שם בגלות נפעלים דרכי רחמיו יתברך בפלאי פלאות וברחמים עצומים, פי כמה מאשר בזמני גילוי רגילים. שם נפעלת הנהגה שתביא לכך שהירידה תתגלה כתכלית העליה, וכפי שמבואר בהרחבה בדברי מוהרנ"ת (ראה בליקוטי הלכות ברכת הריח ד-מה, ועוד הרבה).

אחת הגלויות הקשות בה מתנסה האדם היא: העצבות! אין זו רק הרגשה טבעית הנובעת מן הריחוק, אלא היא מציאות של 'גלות', מפילים את האדם לחושך של עצבות. כאשר חטא אדם הראשון ונתגרש מגן עדן, נתקלל "בעצבון תאכלנה", זהו הגלות והגירוש בעצמו, כי על כן במקומו של הקב"ה ובקרבתו אין מציאות של עצבות, "עוז וחדוה במקומו", והעצבות היא עצם הריחוק. וכך מלמדנו מוהרנ"ת: "הכלל, שעיקר כל הגלויות, שעיקרם גלות הנפש כידוע, העיקר הוא העצבות שמתגבר בכל פעם על נפש הישראלי, ובפרט כל זמן שלא נזדכך עדיין שמתגרה בו הבעל דבר מאד, ועיקר התגרותו הוא בענין העצבות" (ליקוטי הלכות, הודאה ו, יד).

העצבות היא שורש כל החטאים, זוהי עיקר נשיכת הנחש הקדמוני בבואו להסית (ליקו"מ קפט), ומן העצבות נמשכים כל העבירות, ולכן – מוסיף שם מוהרנ"ת – כשבאים לשוב על החטאים שגרמו את הגלות, לא די בכך שרק ישובו וישמחו מעתה במצוות, אלא צריך לעשות 'תשובת המשקל', ולהפוך את העצבות עצמה לסיבת שמחה ביתר שאת. וכפי שרבינו הקדוש גילה (ליקו"מ ח"ב כ"ג), שלא די לשמוח בלבד, אלא שצריך לחטוף את היגון ולהכניסו בעל כרחו לתוך השמחה עד שהיגון ייהפך לגורם שמחה. במקומות אחדים מרחיב מוהרנ"ת בדוגמאות כיצד משתמשים ביגון כסיבה לשמחה, כך לדוגמא הוא כותב: "שיאמר בלבו: אף על פי שאני רחוק כל כך מהשם יתברך, אף על פי כן אני מזרע ישראל ולא עשני גוי ואני זוכה בכל יום לקיים כמה מצוות ציצית ותפילין וכמה ברכות ודיבורים קדושים בתפילה ובתורה שאני זוכה לומר בכל יום ויום, ואדרבא, זהו עיקר שמחתי, שמרוחק כמוני יזכה גם כן להניח תפילין בכל יום שהם כתרי דמלכא" (ליקוטי הלכות, פריה ורביה ג, א).

כאשר היגון הופך לסיבת שמחה, הרי תיקנו את החטא והפגם בשרשו, והשתמשו בכוחו של היצר הרע כדי להמליך ולגלות את השי"ת, והיא שגם גורמת למחילת העוון והפיכתו לזכות (ראה שם בהמשך דבריו).

*

בכך מבאר מוהרנ"ת (ליקוטי הלכות, הודאה ו, נא) את דברי הזוהר הקדוש על הנאמר בתחילת פרשתנו "ויחי יעקב בארץ מצרים", שאותם שבע עשרה שנה היו עיקר ימי חייו שחי בשמחה ונחת. והדבר מפליא: כשהיה יושב בארץ ישראל לא ישב בשלוה, ודווקא בארץ מצרים שהיא מקום טמא ואז התחיל גלות מצרים ישב בשלוה?

אלא שכל עבודת האבות בכלל, ושל יעקב אבינו בפרט, היו לגלות את האמונה הקדושה בעולם. רק זו היתה שמחתם וחיותם. כמובן שמצד עצמם הגיעו לתכלית השלמות והשמחה בה', אך הם התייגעו להנחיל את השמחה הזאת גם בלב כל אחד מתולדותיהם לדורות עולם, עד שגם מי שפגם קלקל והשחית חלילה יוכל לחזור ולשמוח בה' ולהאמין בנקודות הטובות שבו ולשוב להתקרב אליו יתברך על ידי שיהפוך את הריחוק לסיבת שמחה גדולה יותר, ובכך לצאת מגלותו הרוחנית והגשמית. וכיון שכדי לתקן זאת, בהכרח שייכנסו לגלות ועצבות חשוכה ושם יהפכו את היגון לשמחה, על כן שמח וחי יעקב דווקא בבואו לגלות מצרים. הוא הבין וידע שדווקא מהמקום השפל הזה יבוא התיקון, דווקא השמחה במקום זה תתקן את כל קלקולי הדורות, כשיתגברו משם לשמוח ולייקר את הטוב שאף על פי כן זכינו לחטוף, והוא הכין לנו את הדרך לכך ואת ההסתכלות הנכונה על מהות גלות העצבות ומה ייעשה בה.

מעתה מתחילים ימי השובבי"ם הקדושים, ימי התיקון לפגמי הקדושה שבאים מעצבות (ראה בהרחבה בליקוטי הלכות פו"ר ה"ג), וכהקדמה לכך אנו קוראים את פרשת 'ויחי,' ללמדנו, שלעצבות – שהיא הגלות הנמשכת בעקבות החטאים המרים והנוראים ה"י – יש שליחות נפלאה לתיקון. כאשר מתגברת על האדם עצבות בעקבות נפילה חלילה, עליו לזכור ולדעת, שכאן טמון מטמון נפלא שלא יסולא בפז: מושיטים לו משמים אפשרות תיקון עצומה כאשר ישתמש בעצבות בחשבון הפוך, שאדרבה, 'אם אכן כן, שהוא כל כך שפל ובזוי, הלא בוודאי ראוי לו לשמוח בלי גבול', ובכך יתקן בשרשו את החטא ויהפכנו לזכות.

נשים לב, נבין ונדע את מהות הרמזים הנשלחים אלינו מלמעלה, נגילה ונשמחה בו ביתר שאת, ונתקן הכל עדי נזכה לגאולה שלימה.