התרופה לעמלק – אמונה

עמלק נוהג להופיע תמיד בסוף – "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". נוגס בעורף החשוף והפחות מוגן, בחלשים שבעם ובמצבים היותר שבריריים.

לא לחינם הוא מופיע דווקא כאן, בשבועות האחרונים של השנה. אולם, התורה הקדושה מתריעה על כך מבעוד מועד.

עמלק מסוכן כל כך, משום שהוא פועל בשני מישורים בבת אחת. מפחיד, וכופר.

הפחד כשלעצמו, כותב רבי נתן (יור"ד בכור בהמה טהורה ד'), עשוי דווקא לקרב את הלב היהודי אל השם. ההיסטוריה עדה למקרים רבים, שדווקא הפחדות ורדיפות מצד שונאים ועריצים, הם שהביאו לקרבה מיוחדת במינה בין ישראל לאביהם שבמשמים. היראה, במקרים הללו, שימשה רק אצבע מכוונת כלפי מעלה.

אולם, לעמלק שיטות אכזריות במיוחד. הוא זורה אימה ופחד. וכדי למנוע מהן להוביל להתקרבות להשם, הוא מוסיף ומפיץ רוח של כפירה. לאמור, מאומה אין כאן רק טבע. מי שרואה סביבו טבע ומקרים משתנים, איננו מסוגל לנתב את הפחד להעצמת האמונה. זוהי כבר מכה אנושה.

הכח היחידי המסוגל לעמוד מול תחבולותיו של עמלק, הן ידיו של משה המונפות כלפי מעלה ומכוונות את המבט אל המקור היחידי ממנו יש להתיירא, ועליו ראוי לסמוך ולהישען. מול פחדים המשולבים בכפירות של טבע, יש רק דרך אחת – ידיו של משה. אמונה. והצדיקים מכוונים אליה.