מי יכול לדעת לב נשבר של חבירו?

"אני יכול לומר פירוש על המהר"ם שיף הקשה ביותר, ולא על אדם", אמר מוהרנ"ת. "כי העיקר הוא לב נשבר, ומי יכול לדעת את הלב נשבר של הזולת?!"

הפורים של אנ"ש כבר תואר פעמים רבות מספור. הבכיות, השמחה, ה"גילו ברעדה", הכיסופים… כל אלו תוארו, כמו גם הרושם העמוק שמותיר פורים אצל אנ"ש על כל מבקר. תיאורים שמעלים געגועים לחוש שוב פורים כזה; תיאורים שמעלים את השאלה הנצחית "למה ומדוע פורים לא פעמיים בשבוע"…

פורים אצל אנ"ש הוא גם הפירוש למאמר מוהרנ"ת המוזכר למעלה.

* * *

פורים – פירוש על יהודי

כל פלוני ומחשבתו, תפיסתו, את אחרים. ופלוני עומד באמצע השנה, ביום כלשהו בשלהי תמוז או בתחילת טבת, ורואה את אלמוני. "אח," הוא חושב, "רחמנות עליו. מצבו כל כך גרוע…"

"ולא על אדם!" קורא לו מוהרנ"ת. אי אפשר לומר פירוש על אדם. אי אפשר לדון אדם על פי מראה עיניים מטעה. "כי מי יכול לדעת את הלב נשבר של זולתו?".

ויהי כמצחק. פירוש? הלא כתוב מפורש הוא! לב נשבר? אצלו? לא יתכן! ראה כמה זחוח הוא, ראה כמה קומתו זקופה בגאווה ללא מיצרים. ראה, אין הוא מוכן לשמוע מילת תוכחה, אות של התחזקות או התעוררות!"

אכן. ברור לחלוטין, ללא צל של ספק, כשמש בצהרי אב. האדם הזה כולו מלא גאווה, שחצנות ורוע. כל חסרון מצא לו מקום בליבו.

ברור? ממש לא. ופורים יוכיח.

הבט נא וראה…

בשעות אחר הצהרים המאוחרות, כאשר אדי האלכוהול שטפו ממנו כל טיפת צלילות – כל טיפת שקר הסובב אותנו בסתם ימי השנה – כאשר הוא יתנודד על רגליו ויאבד כל שיווי משקל, כאשר סביב חולפים עוברים הדקות הפורימיות, או אז תווכח – נווכח! – בטעותך.

אז תראה אותו נושא עינים למרום בגעגועים שאין מילה העולה לתארם; בכיסופים שלא ניתן להמחישם. אז תראה אותו ועיניו שטופות דמעות; אז תראה את האמת שבו, את ליבו השבור לרסיסים. אז תראה אותו, שאפילו שהוא עומד בין העולם, הוא מחזיר פניו ואומר רבונו של עולם (ראה שיחות הר"ן רל"א) בהשתוקקות נפלאה.

אז, רק אז, תבין את הפירוש ביהודי הזה; אז, רק אז, תבין שאין לך פירוש ליהודי הזה. שרק הוא ובוראו יודעים את האמת שבליבו.

הנה באים ימי הפורים. הנה באים ימים שאין כמוהם כדי ללמדינו, כל אחד ואחד מאיתנו, פרק שלם בהלכות "אל תדין את חברך" מחד, ו"הווי דן את כל האדם" מאידך.

יהי רצון שנזכה שיאיר עלינו באמת אור הפורים הקדוש הזה, ויהי רצון שנזכה באמת שלא 'לפרש' שום יהודי על פי דעותינו הקדומות ומראה עינינו המטעה.

א פריילאכ'ן פורים