למי מיועדת התורה הקדושה?
ה׳ באדר א׳ תשע״ט
בכל אדם ישנן שתי דמויות: האחת מרוממת והשניה פחות. באיזו מן הדמויות קיבלנו את התורה? בדמותינו הגבוהה או הפשוטה?
האדם רואה עצמו יצור מתורבת, מהוגן ומהוקצע, לפיכך הוא מקפיד על חזות נאותה, לבוש בקפידה ומדבר בהטעמה. הופעתו אומרת כבוד, אישיותו נהדרת מן הסתם ומידותיו הנאצלות ממוסגרות בגינונים נאים ובנכונות להיות האיש הכי טוב. כולם יודעים שזו רק אחת משתי הדמויות שהוא מחזיק בהן. זו דמותו החיצונית. את דמותו הפנימית הוא מצניע בבית, מאחורי הדלת. אין בכוונתנו לרמוז שבבית הופך האיש המעונב הזה לחייה רעה ולסטים, חלילה, די לנו בכך שהוא פחות מהוקצע, פחות חביב והרבה פחות מאופק והגיוני. כלומר שני אנשים מאכלסים גוף אחד, האדם שכלפי חוץ וזה שכלפי פנים…
* * *
גם אנו את יהדותנו חולקים בין שתי דמויות. יש בנו אחת, דמות מרוממת יותר, בתוכה אנו מקבלים כיבודים בבית הכנסת, פועלים גדולות ונצורות, עושים מעשים טובים מתוך כוונות טובות וכדומה; אבל יש בנו דמות נוספת, פשוטה יותר, אנחנו חיים במחיצתה מאחורי הקלעים, כשאין איש רואה וכשהזמן לא שייך לשום עיסוק רשמי. המקום הזה הוא אזור התעשייה של הנפש, ולפעמים הוא תופס את רוב הזמן והמוח. במקום הזה אנחנו פחות מרוממים והרבה יותר ארציים. שם גם מתרכזות רוב הבעיות שלנו והמבוכות. לעיתים דמות זו סוחפת את רוב יישותנו בטרדות הזמן ובהילות הפרנסה. נשאלת כעת השאלה, באיזה מצב קיבלנו את התורה –במצב המרומם או הפשוט?
עבד עברי
על פניו סבור הצופה לומר שהתורה ניתנה לנו בדרגתנו הגבוהה. "בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת" – מעמד הר סיני היה נורא הוד, מעמד של שלימות, של קדושה ורוממות. האם אכן רק למצבים אלו ייעדה התורה את דבריה?
הבה נראה: פרשת השבוע פותחת בדיני העבד עברי. השאלה עולה מאליה: מה עניין עבד עברי אצל הר סיני?! זה עתה סיימנו להתפעל מגודל מעמד הר סיני המתואר בשלהי פרשת יתרו, ותיכף נדדנו אל הקצה השני של היהדות, דין עבד עברי, האחרון שבעם; הנפש הירודה והנידחת ביותר, והנה אל האדם הזה שנמכר בגנבתו מייעדת התורה הלכות ודינים. כלומר, התורה ניתנה לאדם שכזה, למצב שכזה. אם את התורה קיבלנו במדרגתנו המרוממת, מדוע יש צורך להשמיענו את דינו של העבד העברי? ממילא, נהיה מוכרחים להודות, התורה אמורה להינתן דווקא למצב הנמוך שבנו, המצב שעשוי להידרדר לעבדּות. לשם ניתנה לנו תורה.
כשחיפש השם יתברך את המקום הראוי להוריד עליו תורה, נשאו כל ההרים ראשם בגאון והציעו לקבל עליהם את התורה. השם יתברך סירב להם והעדיף את ההר הנמוך ונעדר ההוד שמכולם, הר סיני. לאור האמור נבין מדוע: כאשר השם יתברך נותן תורה לעמו ישראל הוא מבקש בעצם להוריד את השמים אל הארץ, לקחת דבר שכל מהותו רוחניות ונשגבּות ולגרום לו לחדור אל כל שכבות החומר ולהימצא כאן ממש בעולם הזה. זו ירידה תלולה, וכדי שהיא תתאפשר יש צורך במקום נמוך ועניו מספיק, שיוכל לקבל את התורה ולהורידה לכל שכבות החיים. את התנאים הללו גילם הר סיני. תורה הניתנת מסיני היא תורה שמגלה לך שבכל מעשה ממש אתה יכול לבחור לעשות רצונו של מקום או להיפך.
שאלה של בחירה
למעשה כאן מסתתרת אחת הנקודות המהותיות בסוגיית הבחירה: אנחנו בוחרים את משמעות המעשים שלנו. אדם עשוי לעסוק יומם ולילה בנימוסים אנושיים, להיות נחמד ולעזור, להתנהל כראוי עם אנשים ולעבוד, ובכל זאת לא ייחשב הדבר כעסקי חולין אלא כמצוות ומעשים טובים. בשאלה האם עסוק הוא בענייני חולין או בעבודת הבורא, רק הוא מסוגל להכריע. איך שיחליט – כך יהיה. תראה עצמך עובד השם – הרי אתה עובד השם!
יהודי אינו אמור להיות מנומס, אנושי, חביב וישר רק משום שאלה מידות חביבות ואנושיות, שכן יהודי הוא דבר אחד בלבד: עובד השם. גם בשעה שהוא עסוק ממילא כביכול, בעניינים של יישוב העולם, בנימוסים והנהגות של יושר – הוא עובד השם. על זה אמר דוד המלך ע"ה "דרך מצוותיך ארוץ", ומלמד רבי נחמן: אפילו מצוות ששייכות לתחום 'דרך ארץ' והנהגת העולם, מבחינתי הן אינן אלא מצווה; "דרך – מצוותיך ארוץ" (שיחות הר"ן קט"ז).
פרשת משפטים דנה רבות בעניינים ארציים, במריבות שבין אדם לחברו, במשא ומתן ובשאר עניינים ארציים. זהו למעשה המשך רצוף למסע שהחל בפרשה הקודמת – מסעה של התורה הקדושה משמים לארץ. אם בפרשת יתרו התוודענו לגודל המתנה ולרוממותה, הרי שבפרשה הזו מפרש נותן המתנה את כוונתו ומפרט בדיוק היכן בכוונתו שנשכין אותה. הוא מלמד אותנו שאת התורה יש לחיות כאן בעולם הזה; את המצוות ניתן לקיים רק כאשר מחפשים את השם יתברך ואת רצונו בכל דבר ממש, ובכל הדרכים והציורים האפשריים, רואים ומוצאים אך ורק מצוות. לא נימוסים ולא חוקים של טבע, רק "דרך מצוותיך ארוץ".
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…

מחשבות ודמיונות
"כשעושין שחוק וקומדיה, אזי נוסע אחד ומכריז וחושב כל הדברים שיעשו על הקומדיה. ואף שהוא תאווה לשמוע, אף על פי כן, אין זה השחוק בעצמו. וכן, כשבא להחדר שעושין שם הקומדיה, יש שם מצוייר על…

אני הגבר ראה עני
דומה כי בחודשים האחרונים אין צריך הסבר על אבל מהו, ועל צער מהו ועל פחד וחשש. מגיפה? חווינו. מלחמה? אנחנו בעיצומה ה"י. הקינות יאמרו כמעצמן; אני הגבר ראה עני – אני ממש, עני ממש... אבל…

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ?
מדוע נחרב בית המקדש?! על איזה עוון גלו בני ישראל בגלות קשה שכזו!? מה גרם לכך שאבדנו מארץ ישראל?! לימוד עמוק מתוך דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

איכה ישבה? בדד!
אם מטרת התוועדות החברים היא להאיר זה לזה ולקבל זה מזה, איך יתכן שכשיצאנו מאותה התקבצות נשרנו אותו דבר ולא השתנינו רוחנית במאום? למה איני חש בשום התרוממות רוחנית לאחר 'שיחת חברים'?

גביע מתנה לרבי
הם יצאו לדרך מבעוד מועד, שבוע לפני ראש השנה, והביטו בשמים שצבועים היו באפור קודר, גוון שאינו מבשר טוב. אם תהיה הדרך מלווה בסערות של שלג ומלאה בתקלות ועיכובים לא יספיקו להגיע לראש השנה... (סיפורים)

אומן אומן ראש השנה
באמת, רואים בחוש שכולם בסוף מסתדרים, אף אחד לא נשאר רעב או נטול שינה ואם לשפוט לפי מבע פניו של בעלי בימים שלאחר ראש השנה אצל הצדיק – אף אחד גם לא ממש סובל. הלוואי…