ראשי > אומן – מידע לנוסע > שאלות ותשובות לנוסעים לאומן

שאלות ותשובות לנוסעים לאומן

כ״ז באב תשע״ט

אוסף שאלות ותשובות הלכתיות בעניינים מעשיים, איתם מתמודדים העולים לציון רבי נחמן מברסלב באומן.

יצא לאור ע"י מכון "אבן שתיה", לע"נ הבה"ח אברהם נחמן ניצני הי"ד

לקט הלכות לנוסעים לאומן

לקט הלכות לנוסעים לאומן, שאלות ותשובות שנתקלים בהם הנוסעים לאומן, בדרכים ובאומן, באמצע השבוע ובימי ראש השנה. חלקו הראשון יצא לאור ע"י מכון אבן שתיה. החלק השני של הלכות לנוסעים לאומן פורסם בזמנו בעלון "נחלת ציון".

1. האם מותר לשתות המשקאות קלים שנמכרים באומן?

לגבי חברת "קוקה קולה" שאלנו את הרה"ג רבי משה לנדא זצ"ל רבה של בני-ברק, האם המשקאות מחברת "קוקה  קולה" (כגון: ספרייט, קינלי קולה וכו') המיוצרים באוקראינה – מותרים לשתיה? ענה הרב שחברת קוקה קולה מאפשרת לכל מדינה לייצר את המשקה עם כל מרכיב שהיא רואה לנכון בתנאי שהטעם יהיה אחיד – ומאחר ולא ידוע מאיזה מרכיבים נעשים שם המשקאות – אסור בודאי לשתותם. הרב אליעזר משה הלפרין הי"ו לא הסתפק בזה ואחר התייעצות עם הגאון רבי יעקב בלוי רבו של ועד הכשרות של הבד"ץ העדה החרדית – התקשר אל הרב מוריסון שיחי' הוא הרב המשגיח של חברת "קוקה קולה" בארה"ב, שמתמצא בענינים אלו ואמר לו: שאין לו שום מידע בנוגע למשקאות המיוצרים במזרח-אירופה. אחרי בירורים נוספים של הרב הלפרין הי"ו התגלה ע"י אחד מגורמי הכשרות הגדולים בארץ: (שביקש לא לפרסמו) שבמשקאות של "קוקה קולה" באוקריינה יש חשש של יין נסך!!! גבי חברת "פפסי קולה" – בירר הרב הלפרין אצל הרב המכשיר בחברת "פפסי קולה" בארה"ב, הר' זבולון חרל"פ שליט"א שאמר: שהמרכיב הנמצא ב"פפסי קולה" שבאוקרינה הינו כשר ללא שום חששות. והפפסי מותר בשתיה (בשנה האחרונה התגלה חשש בסוכר הנמצא במשקה הפפסי, וכיוון שכך הודיעה מערכת הכשרות של העדה החרדית כי אין לשתות פפסי המכיל סוכר, כי אם פפסי מקס או דיאט. כמובן שאלו המהדרים שלא לשתות שום משקה שאין עליו חותמת כשרות, יש מקום להדר שלא לשתות אפילו משקאות אלו. לגבי משקאות המיצי פירות למיניהם: קיימים בהם חששות רציניים, משתמשים להצללת המשקה עם חומר בשם "ג'לטין" המופק מהחי, הבעיה היא גם במשקאות המוגשים בעת הטיסה – ואין עליהם חותמת כשרות – ואין לשתותם כלל. מים מינרלים וסודה המיוצרים שם, כשרים ללא חשש.

2. האם מותר להתכסות בשמיכות של הגוים?

אחרי בירור עם מעבדת השעטנז במאה שערים ובבני ברק נודע שקיים אחוז גבוה של שעטנז בכל הבגדים הבאים משם לפיכך הורו הפוסקים כולם שאסור בודאי להתכסות בשמיכותיהם מחשש איסור תורה.

3. האם מותר לשבת או לשכב על המיטות שבבתי הגוים?

מזרון קשה: (שאינו מצוי כמעט באומן), אם כיסהו בסדין, מותר לכל הדעות לשכב עליו. מזרון רך: רבו בו הדעות והספקות. על כן יש לפנות בזה למורה הוראה במקום. [הערה: פעמים שהגוים ממלאים את המזרנים בבגדים, בזה אסור לכל הדעות לשכב או לשבת]. ספות: כיון שרובם עשויים מצמר, הורו במעבדות השעטנז שיש בזה חשש גדול הרבה יותר מאשר במזרנים ושאפילו בארץ נמצא בעבר לא מעט שעטנז בספות כאלו. על כן נראה להחמיר שלא לשבת עליהן, אלא אם כן הספה קשה.

4. האם מותר ללבוש הכובעי פרוה ("קוצ'מה") שנמכרים שם?

ברוב הכובעים שנבדקו נמצא שעטנז ולכן אסור באיסור חמור ללבוש כובע כזה בלי בדיקה במעבדת שעטנז בארץ שכן יש בזה חשש איסור דאורייתא. לצורך קניה, מותר למדוד כובע כזה לזמן מועט ולא יותר.

5. האם יש אסור ייחוד כשהאשה הגויה בעלת-הבית נכנסת לדירה בזמן ששוהים שם?

אם יש עוברים ושבים ליד הדלת, והדלת פתוחה לרווחה, מותר אף גם אם רק אדם אחד נמצא בדירה, אמנם כמה פוסקים החמירו והצריכו שיהיו שני יהודים כשרים אף בזה. באופן שלא מצויים עוברים ושבים כגון בלילה, במקום מבודד או בחדר מדרגות שלא עוברים בו – מותר אך ורק בשלשה יהודים כשרים.

6. האם מותר להשתמש בכיריים שלהם?

אם ניקו את החצובות מכל לכלוך הנראה בעין (גלישות אוכלים וכו') התירו הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל והגאון רבי עובדיה יוסף להשתמש בהם. הגר"מ הלברשטאם, הגרמ"ש קליין, הגר"מ דייטש והגר"י תופיק הורו לאסור, אלא אם כן כיסו אתה חצובות בנייר אלומיניום (קשה במקצת) או בפח הנקרא "בלעך" (פלטה).

7. האם מותר להניח כלי אוכל על גבי השיש שלהם?

צריך לנקות היטב מכל לכלוך או שומן הנראה בעין. כלים קרים: מותר להניח וגם בזה עדיף לכסות את השיש על כל פנים במפת ניילון. כלים חמים: הגרי"י פישר התיר מהיום השני ואילך להניח כלים חמים על גבי השיש אף בלא כיסוי או הכשר, והגר"י יוסף התיר אף ביום הראשון. אבל הגר"מ הלברשטאם, הגר"י תופיק, הגרמ"ש קליין והגר"י יונה אסרו להניח כלים חמים, אלא אם כיסו את השיש בפלסטיק עבה או במגבת. אפשר גם להכשיר את השיש אם אינו עשוי מפורמיקה או מחרס בעירוי מים רותחים מכלי ראשון (באומן כמעט ואין "שיש" משיש, כי אם מנירוסטה – אותה ניתן להכשיר, רק יש להזהר שלא יחדרו מים לארונות משום נזק, ומעץ מצופה פורמיקה אותו, כאמור, אי אפשר להכשיר בעירוי).

8. האם מותר להניח כלי אוכל בתוך הכיור שלהם?

אסור להניח שום כלי חם בכיור אף אם ניקוהו היטב. אם הכיור מנירוסטה, אפשר להכשירו בעירוי מים רותחים. אם הכיור עשוי מחרס אי אפשר להכשירו. כלים קרים: מותר בתנאי שהכיור נקי וגם בזה יש שאסרו. אם בכל זאת הניחו כלים קרים  צריך להזהר, לא לפתוח ברז המים חמים (אם לא הכשירו הכיור).

9. מה הדין בכלי חם שהונח בכיור או על גבי השיש או השולחן?

אם היתה איזה שמנונית – הסיר נאסר וצריך הגעלה. לגבי התבשיל שבתוכו, יש לפנות למורה הוראה.

10. האם מותר להשתמש בשולחנות שלהם?

צריך לנקות היטב ולהניח מפה. בכלים חמים – הורו הגר"י תופיק והגר"י יונה לערות רותחים על השולחן (בתנאי שאינו מקלקל השלחן, ובד"כ הוא מקלקל ואסור משום נזק) או לכסות בכיסוי אטום ועבה כמו בשיש.

11. האם מותר להניח מאכלים במקרר שלהם?

עדיף לעטוף ולסגור את הכל בשקיות. אם יש גם מאכלים של הגוים במקרר יש מי שהורה שצריך גם לסמן את המאכלים שלנו אותם שמנו במקרר.

1 האם מותר להשאיר בקבוקי יין בדירה בזמן שיוצאים ממנה?

מאחר ורוב בעלי הדירות נכנסים לדירתם גם בזמן שהותנו שם, חוששים שמא יגעו ביין ויאסרוהו משום יין נסך ואסור. אם הישראלים יוצאים ונכנסים בכל עת-  אין חשש ומותר להשאיר את היין אבל אם יוצאים לתפילה של כמה שעות, נחלקו בזה הפוסקים: לדעת הגר"מ הלברשטאם, הגרי"י פישר, הגר"י יוסף, הגר"י תופיק – היין נאסר וצריך לשפכו. (הגר"מ  הלברשטאם אסר רק לקדש עליו, אבל התיר לשתותו), אלא אם היה הבקבוק סגור בשתי חותמות, או שנעלוהו בארון או מזוודה שאין לגוים מפתח שאז מותר. הגרמ"ש קליין והגר"מ דייטש התירו גם באופן שהחביאו את היין ונתנו עליו איזה חפץ לסימן אם נגעו בו או לא. הערה: אין מועיל בזה להתנות עם הגויים שלא יכנסו לדירה,שאינם נאמנים בזה.

13. מה נקרא "שתי חותמות"?

כל כיסוי שאפשר לפתחו ולסוגרו בלי שיהיה ניכר שפתחוהו, נחשב כחותם אחד. כיסוי שיהיה ניכר אם פתחוהו – נחשב כשתי חותמות. לפי זה, בקבוקי היין ומיץ ענבים שנמכרים בארץ חשובים כולם, לפני שנפתחו לראשונה, כשתי חותמות. אבל אם פתחו כבר את הבקבוק צריך לכסותו בכיסוי כזה שיתן לו דין של שתי חותמות כנ"ל.

14. מה הדין כשפתחו הבקבוק בשבת ויו"ט?

הדין שונה כאן, משום שאסור לעשות חותם לבקבוק בשבת ואם כן נאלצים להשאיר הבקבוק בלי שתי חותמות. לדעת הגרמ"ש קליין והגר"מ דייטש אפשר להסתיר את הבקבוק ולכסותו באיזה דבר לסימן (על מנת שידעו אם נגע בו הגוי או לא).לדעת שאר הפוסקים-  אם יש לו מנעול לנעול הבקבוק בארון או מזודה – מותר היין; אם לאו, אסור להשאיר בקבוק כזה בדירה. אם עברו והשאירו (גם אם שכחו) נאסר היין וצריך לשפכו. הגר"י תופיק הציע לקנות בקבוקים קטנים שמכילים כדי כוס לקידוש, להנצל בזה מהבעיה הנ"ל.

15. האם יש חילוק בזה בין יין מפוסטר ליין שאינו מפוסטר?

מחלוקת גדולה בין אחרוני הפוסקים – אם הפיסטור מועיל כבישול להוציא את היין מכלל נסך: הגר"מ פיינשטיין זצ"ל וכן הגר"ש הלוי וואזנר זצ"ל והגר"ע יוסף זצ"ל דנו את הפיסטור כבישול, נמצא לפי דעתם שאין שום חשש להשאיר היין בבתים בכל אופן. אבל הגרש"ז אויערבך זצ"ל והג"ר בן ציון אבא שאול זצ"ל, הגרי"ש אלישיב, הגר"י פישר, הגר"מ הלברשטאם, וכן שיבדלחט"א הג"ר יעקב יוסף והגר"י תופיק חילקו, שהפיסטור אינו מגיע לטמפרטורת בישול, אלא לכל היותר – 84 מעלות ואין בזה כדי בישול למעט את היין. לפי דעתם חלים כל האיסורים שכתבנו לעיל בענין יין שנגע בו גוי, שנאסר משום יין נסך – גם על יין מפוסטר. עצה טובה לצאת ידי חובת כל הדעות בלי חששות – לבשל את היין עד כדי שיתמעט מעט (שתפחת כמותו מעט בשל הבישול).

16. האם מותר לטבול בנהר בשבת וביו"ט?

בשבת: אסור לטבול בנהר מכמה חששות, וגם לאלו שיודעים להזהר הורו רוב הפוסקים שעדיף שלא יטבלו, שלא ילמדו מהם אחרים. ביו"ט: אפשר להקל, רק להזהר שלא להרטיב העשבים ביציאתו מהנהר. גם ביום חול הורה הגרמ"ש קליין –להשתדל לטבול בצניעות מפני העוברים ושבים הגויים. כל זאת מלבד הסכנה הבריאותית הכרוכה בטבילה בנהר כמו שכבר הזהירו על כך בעבר.

17. במקרה וכבתה האש שעליה החמין או שכבה האור בבית בו סועדים סעודת שבת ויו"ט וכו' האם מותר לאמר לגוי להדליק את האור או את האש?

בשבת: אסור לומר לגוי לעשות מלאכה אף לצורך מצוה או לצורך סעודה וכו'. לצורך חולה וכן ילדים קטנים או זקנים: אפשר להקל לכל הדעות לרמוז לגוי לעשות מלאכה בעבורם, כגון: הדלקת אש, אור וכיו"ב. לאשכנזים: אם הבית חשוך עד כדי שאי אפשר לסעוד שם מתיר הגרמ"ש קליין לרמז לגוי להדליק אתה אור, אם הדבר לצורך רבים. הגר"י פישר מתיר לומר לגוי שיאמר לגוי אחר להדליק את האור או את האש לצורך סעודה של רבים. וכל שכן לצורך מצוה דרבים, כגון: לימוד תורה או תפילה. לספרדים: אין שום היתר לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת הן לצורך רבים והן בשני גוים. בכל דבר שאיסורו משום שבות (מדרבנן) מותר אף לספרדים לרמז לגוי לעשות לצורך מצוה. ביום טוב: אפשר להקל לומר לגוי (בין לספרדים ובין  לאשכנזים) להדליק את האור או את האש, לצורך סעודה.

18. האם מותר להתחיל סעודה שלישית של שבת ביו"ט ראשון של ראש השנה (10-15 דקות) אחרי השקיעה?

לכתחילה אסור בכל שבתות השנה להתחיל לסעוד אחרי השקיעה, מכל מקום לאלו הנוהגים להקל כל השנה להתחיל בסעודה אחרי השקיעה, נחלקו הפוסקים בשבת ראש השנה האם אין בזה איסור משום חיוב הקידוש של יום טוב שני: הגרמ"ש קליין והגר"מ דייטש הקילו בזה גם בשבת ראש השנה, אבל הגרי"י פישר, הגר"י תופיק והג"ר בנימין זילבר אסרו זאת מחמת חיוב הקידוש. בכל מקרה, צריך להקדים הסעודה ככל האפשר או להזהר שלא ימלא את בטנו בסעודה, כדי שיוכל לאכול סעודת החג לתאבון.

19. האם מותר להמשיך לאכול בסעודה שלישית של שבת ראש השנה אחרי צאת הכוכבים (החל מרבע שעה אחרי השקיעה)?

מאחר וחל חיוב הקידוש של יום טוב שני אין זה דומה לשאר שבתות השנה (שממשיכים לסעוד אחרי צאת הכוכבים) וחייבים להפסיק או לכל הדעות לאכול ולשתות אפילו מים עד שיעשו קידוש. אבל לא חייבים לברך ברכת – המזון ומותר להמשיך בסעודה לומר דברי – תורה וכו'…

20. ממתי אפשר להתחיל לחמם אוכל לצורך סעודת יום טוב שני בראש השנה שחל בשבת?

אסור לחמם אוכל בשבת אף באופנים שמותרים לצורך שבת אם החימום הוא לצורך יום טוב, שכן יש איסור להכין משבת ליו"ט. האיסור נמשך עד הלילה (זמן צאת השבת) ואף בבין השמשות אסור לחמם.

21. האם זמן יציאת השבת שם שונה מזה שבארץ?

פנינו בשאלה זאת, אל הרב ישראל טננהויז הי"ו, אשר מתמחה בענין זמני הזריחה והשקיעה שבכל העולם. הוא הסביר לנו שזמן בין השמשות באוקראינה מתארך יותר מאשר בארץ, ולאלו שנוהגים בארץ להוציא את השבת כעבור 35-40 דקות מהשקיעה צריכים להמתין בימי ראש השנה לפחות שעה אחרי השקיעה. כללית, בענין זמני היום בהלכה, יש לעקוב אחר הפרסומים באומן, מטעם הגופים השונים, המפרסמים את זמני היום. באמצע השנה, ניתן לבדוק בבית הכנסת שעל קבר רבי נחמן, שם יש לוח אלקטרוני המציג את זמני היום לפי אופק אומן (ניתן לבדוק גם באתר "מיי זמנים").

22. בענין התפילה במטוסים – האם עדיף להתפלל מיושב או מעומד? וכן האם מותר לעמוד בתפילה בשעה שהדיילים מבקשים לשבת?

אם יכול ליישב דעתו בעמידה, עדיף. אם יש טלטולים או הפרעות אחרות וקשה לכון בעמידה – עדיף להתפלל בישיבה. לגבי השאלה השניה הורו כל הפוסקים שאסור לעבור על הוראות הדיילים וכללי ההתנהגות בטיסה משום איסור החמור של חילול השם וחייבים להתפלל אז בישיבה.

23. האם מברכים ברכת הגומל אחרי טיסה, וכן האם צריך לברך גם באומן או רק כשחוזרים לארץ?

הסכימו הפוסקים שאם השהות באומן נמשכת כמה ימים יש לברך גם באומן. רק הגר"י יוסף הורה שאין לברך באומן, אלא בחזרתו לארץ. כדאי לדעת שאין חיוב לברך דוקא בקריאת התורה, החיוב הוא רק שיהיה מנין בשעת הברכה, ואפשר לברך בכל מקום שהוא ואף בלילה כל עוד מברכים במנין.

24. האם יש איזושהי קולא לאלו שמיטלטלים בדרכים ומרגישים חולשה להפטר עבור זה מצום גדליה?

כל הפוסקים הורו שאם אינו מרגיש סכנה אין שום היתר בזה לפטור עצמו מהצום, אע"פ שמרגיש חלישות.

25. האם מותר לדבר בגנותם של הגוים?

כתוב במדרש רבה – פר' כי תצא – "אמר ר' יוחנן אם הרגלת לשונך לדבר בשאינו בן אומתך, סוף בבן אומתך תתן דופי". לשון התנחומא – "רבי יהושע בן לוי אמר, אמר דוד, אם דברת בעשו סופך לדבר בבן אומתך, (ומיהו?) זה משה רבם של כל הנביאים"… וכן כתב רבינו בחיי בחובות הלבבות – שער הכניעה – "נאמר  על אחד החסידים שעבר על נבלת כלב מסרחת מאד, אמרו לו תלמידיו: כמה מסרחת נבלה זאת! אמר להם: כמה לבנות שיניה! ונתחרטו על מה שסיפרו בגנותה, וכיון שהוא גנאי לספר בגנות כלב מת, כל שכן באדם חי… והיתה כונתו להוכיחם, שלא ילמדו לשונם לדבר רע, וישוב להם טבע, וכן כשילמדו לשונם לדבר טוב, ישוב להם טבע קבוע"... וכן כל מה שהתיר החפץ-חיים לספר בגנות האפיקורסים, הוא רק משום תועלת (עין כלל ג' בבאר מים-חיים) שלא ילמדו ממעשיו וכו'… יוצא מכל האמור שאף על פי שאין בזה אסור ממש, השחתת המידות יש בזה, כלשון המדרש ורבינו בחיי שמרגיל את עצמו ברע ויבוא לדבר אף במשה רבינו. בפרט, בימים קדושים כאלו – מה תועלת יש להזכיר כל היום גנותם של הגוים?

26. האם מותר בזמן חזרת השליח-ציבור הארוכה של ראש השנה לעסוק בדברי תורה או באמירת תהלים?

לספרדים: שאין בחזרת הש"ץ כל כך "תוספות" – אסור. לאשכנזים: בברכות שמעיקר התפילה חייבים לשמוע ולכוין. בכל הפיוטים ו"התוספות" – עדיף להתאמץ ולשמוע את חזרת הש"ץ גם למי שקשה לו. מי שאינו יכול, מותר לעסוק בדברי תורה ובאמירת תהלים, בפרט למי שאינו מצליח לעקוב אחרי השליח ציבור, לפי מה שכתב המשנה ברורה שיושב בטל – הריהו כישן, בודאי שעדיף לומר תהלים מלשבת בטל או – חס ושלום – לדבר שיחות בטלות.

27. האם מותר לקחת כיסאות מבתי הגוים אל ה"קלויז" בלי רשות מפורשת מבעל הבית הגוי?

כפי מה שפסק השו"ע בחו"מ סי' שמ"ח סעיף ב': "כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנבו וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של עכו"ם…". וכפי מה שנכתב בזה לעיל שהאיסור כאן חמור יותר משום חילול ה'. ולפי מה שנפסק שהשואל שלא מדעת הבעלים עובר בגזל אף שדעתו להחזיר כמו שכתב שם השו"ע בסעיף א': "אסור לגנוב אפילו דרך שחוק ואפילו על מנת להחזיר… או כדי לצערו, הכל אסור". הרי שהלוקח כסא בלי רשות עובר בגזל וכך הורו כל הפוסקים.


לקט הלכות יום טוב והלכות לשוהים בדרכים

לקט נוסף של הלכות לנוסעים לאומן לראש השנה והלכות לשוהים בדרכים, שפורסם לפני כמה שנים בעלון "נחלת ציון"

תפלת הדרך

א. צריך לומר תפילת הדרך בין כשהולכים או נוסעים באיזה אופן שהוא.

ב. לא יאמרנה אלא לאחר שבעים אמה (41 מטר) לאחר שכלו כל הבתים שבעיר.

ג. לכתחילה יאמר אותה בפרסה הראשונה (4 ק"מ), ואם שכח מלאומרה, יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה.

ד. וכל זה בתחילת יציאתו מביתו, אבל כשהוא לן בדרך במלון, יוכל לומר תפלת הדרך בבוקר כשמכין עצמו לצאת אפילו כשהוא עדיין בעיר משום שכבר "החזיק" בדרך. אבל אם נוסע כל הלילה ואינו לן בקביעות אלא נח מעט, יאמרנה בבוקר בלי חתימה.

ברכות הראייה

א. הרואה ימים, ונהרות גדולות, שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם מששת ימי בראשית, מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית.

ועל ים התיכון כתב ה'מנחת יצחק', שיש לברך 'עושה מעשה בראשית' ותוך כדי דיבור לומר 'שעשה את הים הגדול'.

ואינו מברך רק כשלא ראה אותם בתוך שלשים יום הקודמים.

ב. הרואה קברי ישראל (לפחות שניים) אומר בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וכו'. אולם, רק בתנאי שבשלשים יום הקודמים לא ראה קברי ישראל.

ברכת הגומל

א. על נסיעה במטוס, צריך לברך הגומל, וי"א שאין צריך לברך.

ב. נהגו לברך אחר עליה לתורה.

נכון שלא לאחר את הברכה יותר משלשה ימים, אפילו אם יצטרך לברך בלי ספר תורה בגלל זה, כגון שנתחייב לברך ביום ב' לאחר שכבר קראו בתורה, יברך בנוכחות עשרה בלא ספר תורה, ולא ימתין עד קריאת התורה של יום חמישי.

ג. יכול אחד לברך ולהוציא אחרים, ובלבד שיכוין להוציא, והם יתכוונו לצאת, אולם במקרה כזה צריך לשנות סדר הברכה. היינו שיאמר המברך "שגמלנו" (בלשון רבים) והעונים יענו "מי שגמלנו כל טוב הוא יגמלינו כל טוב סלה".

תפילה בדרך

א. המתפלל תפלת שמונה עשרה, אם הוא בחו"ל יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין (ר"ל יכוין לבו אע"פ שאינו יכול להחזיר פניו ממש נגדם, והכוונה היא, שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים. משנ"ב) גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים ואם הוא בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קה"ק ומי שאינו יכול לכוין לצד א"י וירושלים כנ"ל יכוין לבו לאביו שבשמים.

ב. כשמתפלל תפלת שמונה עשרה ברכב אין צריך לעצור ולרדת להתפלל, ומכל מקום הכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו, ובכל מקום שמתפלל כשאינו עוצר אם יכול להתפלל בעמידה כראוי יעמוד. – ואם לאו, יתפלל מיושב, ואם אפשר, יעמוד לפחות לפני הכריעות, ויפסע ג' פסיעות, ואפילו אם מתפלל מיושב מ"מ יכוין רגליו, ולא יסמוך לאחוריו ולא יהא מוטה לצדדין, ואל יפשוט רגליו, ואל ירכיבם זה על זה, אלא יושב וראשו כפוף, ובכ"ז יחזיר פניו כנ"ל אם אפשר לו.

ג. עוברי דרכים מותרים להתפלל בשדה, ומ"מ כשיש אילנות טוב יותר שיעמדו שם.

ד. מ"מ אם יכול להגיע למחוז חפצו טרם שיעבור זמן קר"ש והתפלה, ולהתפלל שם בכוונה, ימתין ויתפלל שם, ואל יתפלל בדרך.

אמנם אם גם שם – בהגיעו למחוז חפצו – יבלבלוהו, עדיף להתפלל בדרך וכנ"ל.

זמן תפילה

א. זמן שחרית. לכתחילה אין להתפלל לפני זמן הנץ החמה.

אמנם בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך ולא ימתינו לו. וגם לא יוכל להתפלל בדרך, כגון שלא יוכל לכוון כראוי, וכן בשאר דחק ואונס, אם הגיע זמן "משיכיר", יניח תפלין ויקרא קר"ש ויתפלל, אף שהוא לפני נץ החמה.

ב. זמן מנחה. הוא עד השקיעה.

ג. זמן ערבית. אסור לאחר קריאת שמע של ערבית אחר חצות, ובדיעבד יצא ידי חובתו עד עלות השחר, ובאונס יכול לקרות עד נץ החמה.

ד. כשנוסעים במטוס, זמני התפלה, קר"ש, וכו'. מתאחרים ומתקדמים כפי כיוון הנסיעה (לדוגמא: כשנוסעים מא"י לכיוון קייב הזמן עלול להתאחר ולהיפך הזמן עלול להתקדם), וצריך להזהר בזה.

טבילת כלים

א. כלים המחוייבים בטבילה, צריכים טבילה במקוה כשרה כדת וכדין.

ב. לענין טבילה בנהרות: רוב פוסקים סוברים שטבילת כלים בנהר אינה מועילה.

הדלקת נרות בשבת ויו"ט

א. בדין הדלקת נרות שבת ויו"ט, יש שני סוגי חיובים: חובת הגוף וחובת המקום.

ב. חובת הגוף, היינו שכל אדם מישראל חייב להדליק נרות שבת ויו"ט, ובחיוב זה יוצא אדם אם אשתו מדליקה עבורו. ובחורים אם נמצאים בבית הוריהם נפטרו מהחיוב כי הם חלק מבני הבית, אבל אם אינם נמצאים בבית הוריהם יש להם חובת הגוף להדליק נרות שבת ויו"ט.

ג. וחוץ מזה, יש חיוב שבכל מקום ששוהים שם, בין באכילה ובין בשינה, צריך להיות מואר בנרות שברכו עליהם, וזהו מדין חובת המקום.

ד. במקום אכילה, ושמשתמשים שם לצורך אכילה, לדעת רבינו הרמ"א מברכים על תוספת אורה, ולדעת מרן בעל השו"ע אין מברכים על תוספת אורה.

ה. במקום שאינו משמש לצורך אכילה רק לצורך שינה, יש מחלוקת אם לברך על תוספת אורה.

ו. וכן אם ההדלקה הוא רק לחובת המקום גם יש אומרים שאי אפשר לברך על תוספת אורה.

ז. היוצא מהנ"ל: בליל שני של ר"ה, כשיש אור החשמל וממילא, הנרות הם רק לתוספת אורה, אפילו לדעת הרמ"א רק מי שאשתו לא מדליקה נרות עבורו ורק כשיהיה במקום שמשמש לאכילה – רק אז יברך על הדלקת נרות.

ח. כשיש כמה אנשים שמחוייבים בחובת הגוף להדליק נרות שבת, יכול אחד להדליק לכולם על ידי שיַקנה לכולם חלק בשמן או בנרות, ואם מחוייבים רק בחובת המקום ידליק אחד בשביל כולם ואינו צריך להקנות.

ט. סדר ההדלקה באיש (בניגוד לאשה): מברך לפני ההדלקה ואינו מקבל שבת בהדלקה, ולכתחילה יתנה שאין מקבל שבת בהדלקה.

אמירה לנכרי

באמירה לנכרי יש הרבה פרטים, וטוב לא לעשות אלא בשאילת רב.

נטילת ידים לסעודה

יש שני אופנים לנטילת ידים, 1) אופן הרגיל לשפוך מכלי על הידים. 2) לטבול את הידים בארבעים סאה מים שאינם שאובים ואז מספיק לטבול פעם אחת ואין צריך ניגוב, ויכולים לברך על נטילת ידים אם המים כשרים לנטילה.

קידוש

א. לכתחילה אין לצאת מחוץ למקום הקידוש אחרי הקידוש, אף אם בכוונתו לחזור למקום שעשה קידוש ולאכול שם. ומ"מ אם הוא לצורך גדול יכול לצאת אפילו לבנין אחר, או מהבנין לחדר (כגון שצריך ליטול ידיו והמים במקום אחר, או שצריך לצאת לביהכ"ס).

ב. מי שיוצא ידי חובת קידוש בשמיעה מאחר, יכול לכתחילה ליטול ידים לפני שמיעת קידוש (ובכך לא יצטרכו לצאת לחוץ אחרי קידוש) ויכול לטעום מכוס הקידוש.

סעודה שלישית

ביו"ט שחל להיות ביום ראשון, אזי בשבת שלפניו מיד בשקיעת החמה אסור להמשיך לאכול, שהרי הוא ספק חשכה של ליל יו"ט, וחל עליו חובת קידוש, והרי אסור לטעום עד שיקדש. וכדי שיוכל לקדש הרי צריך להבדיל ונר, וזה אין לעשות כשהוא ספק חשכה, ואפילו אם ימתין לקדש עד לאחר שהוא ודאי חשכה, הלא מעוכב לאחר קידוש לאכול מחמת ק"ש של ערבית, ואינו מותר אלא בטעימה בעלמא, היינו: מיני פירות או פת כביצה ולא יותר, או כשיש לו שומר. וממילא, מטעמים הנ"ל אין לאכול מיד בשקיעת החמה.


עד כאן לקט הלכות לנוסעים לאומן.

ואם אתם כבר כאן, אנחנו ממליצים לקרוא את המאמרים במדור אומן ראש השנה, את המדריך הרוחני לנוסע לאומן, ואת המדריך המלא לנוסע לאומן, לקרוא את סיפורו של קבר רבי נחמן, ואיך יודעים היום את מיקומו המדויק

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support