מה עושים באומן?

עשרות אלפים נוסעים מדי שנה לקברו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, זכותו תגן עלינו. להתפלל שם, לבקש מהצדיק שיפעל עבורינו אצל בורא עולם ישועות בגשמיות או ברוחניות. אבל, כמו כל מקום שהפך ליעד עליה המוני, מן הראוי שנזכיר לעצמינו מדי פעם מה עושים באומן, למה אנחנו נוסעים ולמי אנחנו נוסעים, בבחינת "דע לפני מי אתה עומד"…

הרי לנו מדריך קצר, שכל מטרתו הוא להזכיר לנו מה עושים באומן, ואיך באמת צריך לגשת לציון רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, ואיך ניגשו אליו חסידי ברסלב בדורות עברו. וגם: מה הדברים שנהוג לעשות כשמגיעים לציון רבינו הקדוש.

המדריך נכתב לימי ראש השנה, אולם הוא נכון ורלוונטי באותה מידה לכל נסיעה, במשך כל השנה כולה ולכל מי ששואל את עצמו מה עושים באומן.

 

ההכנה מתחילה כבר בדרך…

בערב ראש-השנה האחרון לחייו התבטא רבינו הקדוש ואמר: "אחלי [אני מאחל לעצמי] שאזכה לראות אור בהירות הדרך שאתם נוסעים עליו אלי". הנסיעה עצמה לקבר הצדיק גם היא כברת דרך של קדושה, עלינו רק להתנהג בה כראוי. מה נפלא הוא כאשר היא הופכת לזמן של הכנה נפשית לקראת בואנו אל המקום הקדוש.

♦ ♦ ♦

"כשבאים לרבינו ז"ל צריך להביא מה שיותר" כך התבטא רבי זלמן רבה של מדבדיבקה, מתלמידיו המובהקים של רבי נתן מברסלב. הוא הסביר זאת על פי מה שהורה רבינו הקדוש לאנשיו: "הביאו לי אבנים וסיד ואני בונה מהם בנינים נפלאים". כאשר האדם משתדל ומוסיף במצוות ובמעשים טובים, הוא פותח שער לכך שהצדיק יוכל לפעול עבורו אצל השם יתברך יותר ויותר.

תלמידי רבינו הקדוש אכן נהגו להתכונן לקראת בואם אל הציון הקדוש בתוספת לימוד ותפילה וקיום מצוות יותר מתמיד. הדברים נכונים בכל השנה כולה, אך ביותר לפני ראש השנה, אז זקוקים אנו יותר ויותר לאותם 'בניינים נפלאים' להכרעת הדין לטובה, ואז אכן גם הצדיק פועל יותר מאשר בכל ימות השנה.

♦ ♦ ♦

לפני הכניסה לציון

טבילה במקווה:

לפני גישתנו לציון הקדוש – בפרט בבואנו מן הדרך – מהראוי והנכון לטבול במקוה. כך נהגו התלמידים והחסידים בכל הדורות.

♦ ♦ ♦

כששוחח פעם רבי אברהם בר״נ (בנו ותלמידו של רבי נחמן מטולטשין שהיה גדול תלמידיו של רבי נתן) עם בני הנעורים על גודל הזהירות בקדושת ציון רבינו הקדוש, סיפר בין השאר: "לנו היה רבי – בהתכוונו על רבי מאיר לייב בְּלֶכֶר, שהיה רבו בתורת הנגלה – שנהג להכין את עצמו בתורה ובתפילה במשך שלושה ימים, לפני שהיה הולך להשתטח על ציון רבינו".

והפטיר ואמר בצער: "וכיום הולכים לציון ללא טבילת מקוה"… בכך ביטא את כאבו על אבדן התחושה בגישתנו למקום כה קדוש.

 

עצור רגע וחשוב! "לאן אני נכנס?"

עם הכנסנו לשערי ציון מקום קבורתו של רבינו הקדוש, עלינו להתבונן ולהפנים היטב את גדולת ורוממות מקום נורא הוד זה: מקום של השראת השכינה, מקום אשר נשמתו של הצדיק נמצאת שם.

וכפי שאמר רבינו הקדוש לבתו "מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר – כמו שאני עתה בחדר זה, ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם את תבואי אל הדלת ותצעקי "אבי אבי" לא אשמע דברייך?"

עלינו, אם כן, להתבונן ולשים לב בהיכנסנו אל הקודש פנימה: מול מי אנו עומדים!

יש לעורר את רגשות הלב ולצייר במחשבתנו את הרטט בו היינו עומדים לפני רבינו הקדוש אילו עדיין היה חי, וכך לגשת גם עתה.

 

הופעה מכובדת וראויה

מאותה סיבה כדאי להגיע אל הציון בלבוש מכובד ההולם את קדושת המקום (למשל: לא בלבוש של טיולים וכדומה), לא פחות מכפי שהיה האדם נוהג בהיכנסו לצדיק מפורסם, או לכל אדם מכובד. תלמידי רבינו הקדוש הקפידו על כך ביותר, וכפי שניתן ללמוד גם מן הסיפור דלהלן:

רבי יצחק בנו של רבי נתן היה לבוש פעם אחת בבגד שהיה בו קרע כלשהוא, הוא התכונן לעלות כך לציון הקדוש ולתקן את הבגד בחזרתו הביתה, אך אביו הקדוש שהבחין בכך מנע בעדו ואמר לו: ראשית לך ותפור את הבגד, ורק אחר כך עלה להשתטח על ציון רבינו הקדוש.

 

סדר ההשתטחות בציון רבינו

פרוטה לצדקה:

בהגיענו לציון הקדוש נפריש תחילה פרוטה לצדקה למען נשמת רבינו הקדוש.

בעת נתינת הצדקה אומרים כך:

הריני נותן פרוטה זו לצדקה עבור נשמת רבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פייגא זכותו יגן עלינו אמן.

צדקה זו היא חלק יסודי בתיקון הנפש אותו פועלים על קברו הקדוש כפי שציווה רבינו ז״ל.

לאחר מכן נתחיל באמירת ה״תיקון הכללי", אלו הם עשרה מזמורי תהילים שרבינו הקדוש הבטיח למי שיאמרם אצל קברו ויתן פרוטה לצדקה ש״אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו".

רבינו הקדוש הוסיף: "ואם יאמרם בכוונה כראוי בוודאי מה טוב, אך גם האמירה בעצמה מסוגלת מאוד", ומשום כך ראוי להשתדל לומר את העשרה מזמורים בכוונה ובהתעוררות ככל שניתן, ולפחות להגות את המילים במתינות ולנסות להבין את משמעותם.

"ואני חזק מאוד בכל הדברים שלי – אמר רבינו הקדוש – אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה מזמורים מועילים מאוד מאוד".

 

התפילה שאחרי התיקון הכללי

אחרי ה"תיקון הכללי" נדפסת תפילה ארוכה רוויית געגועי נפש עזים. את התפילה המיוחדת חיבר רבי נתן כדי לאמרה אחר תיקון הכללי, על אף שאין היא חלק "מעכב" בתיקון, היא מוסיפה ומעשירה, ומעוררת את הלב באמת.

זו היא תפילה עמוסה בדברי וידוי וחרטה ריצוי ופיוס על העבר, ומלאה בבקשות ותחנונים על העתיד שלא נשוב עוד לאיוולתנו, ושאכן נזכה להתקדש כראוי, כל אלו מהווים נדבכים חשובים במצוות התשובה.

 

שלא ישוב לאיוולתו חס ושלום

רבינו הקדוש אכן הבטיח את הבטחתו המפורסמת, למי שיאמר בציונו את התיקון הכללי ויתן פרוטה לצדקה, ואף התבטא "שמהפיאות יוציא אותו מהשאול, אפילו אם עבר מה שעבר", אך תנאי התנה על כך ואמר: "רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאיוולתו חס ושלום!".

משמעותו של תנאי זה הוא, שעלינו לקבל על עצמנו שם, בקבלה אמיתית, לעשות הכל שלא נכשל שוב. בין השאר זה מחייב שלא נביא עצמנו במתכוון לידי נסיון; שנשתדל בכל כוחנו לעשות סייגים ולהתרחק מן הכיעור והדומה לו, להלחם בו ככל האפשר; והעיקר, לקבל על עצמנו שגם אם יעבור עלינו חלילה מה שיעבור, נעשה כל מה שביכלתנו לעזוב שוב ושוב את הרע ונזעק אל ה' שיציל אותנו מלחטוא לפניו חלילה.

 

וידוי דברים:    

מיסודות התשובה, להתוודות לה' על החטאים בהם נכשל האדם, להתבייש על שהמרה את פי בוראו ולבקש על כך סליחה.

רבינו הקדוש גילה, שכאשר וידוי זה שהוא מתוודה לה' נעשה בפני הצדיק, אזי הצדיק פועל גדולות ונצורות לתיקון נפשו של החוטא, ופותח תקוה לעתיד טהור יותר ולדרך סלולה בתיקון המדות.

התלמידים הקדושים הורו שסגולה נפלאה זו ממשיכה גם היום כאשר אומרים את הוידוי ליד הציון הקדוש. ימי תשובה אלו הם הזמן הראוי לווידוי מעומק הלב, לחרטה אמיתית וכנה, שיפתחו עבורנו אוצרות ישע ושערי תשובה.

 

השתטחות:

השתטחות על קבר הצדיק, הינה סגולה עצומה וכח עליון נפלא, המסייע לאדם לחזור בתשובה ולתקן את כל העבר. כך כותב רבי נתן (לקוטי הלכות נזיקין ג') "כשבא על קבר הצדיק האמיתי במקום גניזתו הקדושה ומעורר עצמו בתשובה, אז יש כח להצדיק לבררו בכחו הגדול, שגדול במיתתו יותר מבחייו, ולהוציאו ממקום שנפל לשם ולתקנו, אף על פי שלא היה אפשר לו להתתקן בשום אופן".

ההשתטחות, היא עצם ההגעה אל הציון הקדוש לעסוק שם בתפילה, וידוי, תחנונים ובקשות מעומק הלב.

אם אפשר, כדאי מאוד להתקרב עד כדי נגיעה בציון הק' ולרכון על המצבה הקדושה, אך אין זה מעכב. בכל מקום סמוך ונראה לציון הקדוש אפשר לפעול את כל התיקונים באותה מידה, וכמובן שבעת דוחק לא כדאי להכשל לשם כך בדחיפת בני אדם ובכעסים.

ראוי לציין את מה שכתב רבי נתן לבנו, שאם לא יוכל לגשת בערב ראש השנה לציון ממש, הוא יכול לעמוד אפילו בשוק המקומי, במקום שרואים ממנו את הציון הקדוש ולומר משם את העשרה מזמורים.

 

לימוד ותפילה בציון

לפעמים אולי נח יותר ללמוד או להתפלל במקום אחר, אולם יש לזכור את המעלה המיוחדת של תפילה ולימוד אצל קברו של רבינו הקדוש:

״גילה דעתו כמה פעמים בכמה מיני לשונות – אומר רבי נתן – שיבואו על קברו תמיד לומר תהלים וללמוד שם ולהרבות שם בתפילה ותחנונים ויהיה לו שעשועים ותענוג גדול מזה".

לפיכך, יש לנצל כל הזדמנות ללמוד או להתפלל ולבקש שם, זכות התענוג שגורמים לצדיק מועיל הרבה לפתיחת שערי ישועה לתיקון הנפש ולמילוי משאלות הלב לטובה.

 

עיקר ההתעסקות בזמן השהיה בציון

על אף שרבינו ז״ל הרבה מאוד לדבר במעלת השמחה והריקודים והמחאת כף, עם כל זה בתוך הציון הקדוש עצמו, היה עיקר עסקם של אנשי שלומינו בדורות הקודמים, לצעוק אל ה' במרירות ובלב נשבר שיזכו לשוב בתשובה כראוי ולהתקרב אל ה', הדבר ידוע מזקני אנשי שלומינו, וכפי שמתאר זאת רבי שמואל הורביץ ז״ל בספרו "ימי שמואל", וכן בשיחותיו של רבי לוי יצחק בנדר ז״ל, ועוד.

♦ ♦ ♦

גם רבי נתן מתייחס לכך, בספרו הקדוש (לקוטי הלכות, הלכות כתובת קעקע ג-ה), וכך הם דבריו שם: "וזהו בחינת הבכיה והמרירות שבוכין במר נפש על קברי צדיקים כדי להחזיר ולהמשיך השלום שהוא מתלבש במרירות, ועל ידי המרירות והלב נשבר זוכים אחר כך לשמחה, כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, ומחמת שדרך השלום להתלבש במרירות, על כן על פי הרוב נוהגים להתמרמר מאד על קברי הצדיקים במרירות גדול ובלב נשבר מאד מאד. ועל ידי זה דייקא זוכין לשלום ולרינה ולשמחה".

על אף ההתרגשות העצומה על הזכייה הגדולה שזכינו, להיות בציון רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, יש לשמור על ההנהגה המתאימה במקום זה, ולהקדיש את שהייתנו בציון הקדוש בעיקר לתפילה וללימוד בשמחה פנימית מתוך כובד ראש.

 

זהירות בכבוד המקום:

מופלאה היתה זהירותם של התלמידים והחסידים, במשך כל הדורות, בכבוד ציונו של רבינו. עמידתם היתה בהכנעה ובפחד ממש, כפי שאכן ראוי לעמוד לפני צדיק נשגב וקדוש זה. הם לא העיזו לדבר שם אפילו סתם שיחות חולין ובוודאי שלא להקל ראש בצחוק ובהיתול.

הזהירות בכבוד קדושת המקום, גורמת לכך שהתפילות שם תתקבלנה ביתר שאת, והיא ממשיכה ישועות בלי גבול. כך גם מבואר בליקוטי הלכות (כבוד רבו ג-ב): עיקר ההשפעה שצריך לקבל מהצדיק הוא על ידי שנזהרים לנהוג בכבודו כראוי.

וכך גם חלילה להיפך, כל זלזול בכך חמור מאד. מפורסמים דברי רבי אברהם ב"ר נחמן, שבציון הקדוש "ראינו מופתים [ישועות על טבעיות] אבל גם פסקים [עונשים] מחמת שלא נזהרו המשתטחים כראוי בקדושת הציון הקדוש"…

 

להמנע משיחות חולין:

דוגמא לזהירות המופלאה שנהגו שם אפילו בשיחות על עסקים קדושים ניתן למצוא בדברי רבי נתן המספר על תלאותיו בעת שהתעסק להדפיס את ספרי רבינו הקדוש ובתוך הדברים הוא כותב כך:

"והייתי בערב ראש חודש על ציונו [של רבינו] הקדוש ואז היה שם ידידינו הרב רבי יעקב יוסף נרו יאיר שנתן סך רב על הדפוס, וחפצתי לדבר עמו הרבה מענין הדפוס, שצריכין להשתדל להעמידו, ורציתי לפרש לפניו כל לבי. והנה בעת שהייתי עמו יחד על ציונו הקדוש, שם בודאי היה בלתי אפשר לדבר עמו" ("ימי מוהרנ״ת").

מדהים! רבי נתן, למרות שראה בהדפסה זו חשיבות עליונה ביותר, נמנע מלשוחח על כך עם מי שאולי יכול היות לעזור לו, רק משום שהיה בציון הקדוש, והוא ראה את הדיבור שם כבלתי אפשרי!

 

אז עד כאן עסקנו בשאלה מה עושים באומן ואיך מתנהגים בציונו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב.

 

יהי רצון שזכות הצדיק תגן עלינו, להתברך בכל הברכות האמורות בתורה, שיתמלאו כל משאלות לבנו לטובה ולברכה.

שנשוב אל הקב״ה באמת ובתמים, ונזכה לחיים טובים וארוכים מתוך רוב נחת, אושר ועושר וכבוד, לנו ולכל ישראל אמן ואמן.