ראש השנה באומן – להחתם לאלתר לחיים!

מה יש בו, בראש השנה, שרבינו הפך אותו ל"עיקר עניינו"? ומדוע ציווה על כל אנשיו – וכל המאמינים בכוחו – להיות אצלו ראש השנה באומן, "לא יחסר איש"? והאם באמת ישנה בעיה הלכתית לצאת מארץ ישראל לקברי צדיקים?

ראש השנה באומן – הצוואה

ראש-השנה שנת תקע"א. א' תשרי בין הערביים. רבינו הקדוש עומד בימיו האחרונים עלי אדמות, כשבועיים וחצי לפני פטירתו. דם שותת מריאותיו החולות ופורץ לסירוגין מפיו. קהל רב (כאלף נפשות) שהתקבץ באומאן, עומד צפוף ודרוך מצפה שיכנס, כדרכו למסור את תורתו, "והיו עיניהם כלות עד הערב". רבינו בתוך חלישותו הנוראה "שכמעט שנגווע בכל רגע", מרגיש כי הדבר למעלה מכוחותיו. הוא מצוה לקרוא לנאמן ביתו, לתלמידו המובהק מוהרנ"ת.

"והתחיל לקבול לפני מה לעשות, והוא ז"ל היה יושב, וסף [=קערה] של נחושת עם דם הרבה עמד על ירכו, והוא ישב על מיטתו וכמעט שהיה הסף מלא דם. והתחיל לדבר עמי מה לעשות בענין אמירת התורה. ובתחילה השבתי לו: "מה לעשות מאחר שאי אפשר". אך הוא ז"ל השיב שיש רחמנות על העולם שבאו ביסורים וטרחות וכו' כאלה וגם כל ימי הקיץ העבר היה מצפה על ראש השנה הזה שיאמר תורה בראש השנה באומין וכו'. והבנתי שכספו [=שרבינו רוצה] מאד שאף על פי כן יאמר תורה והתחלתי לדבר עמו וכו' עד שהשיב לי: אם כן אמסור נפשי. כאומר: כפי דבריך אני מוכן לומר תורה ואני מוסר נפשי על זה. כי באמת היה מסירות נפש עצום אז שיאמר תורה בחלישות כזה שהיה כמעט שיגוע בכל עת, אך ציוה עלי להעמיד הכסא שיאמר עליו תורה להעמידה לפתח כדי שאם יבוא לידי סכנה שנוכל להוציאו מהרה משם".

ונכנס רבינו הקדוש ונשא דברו במשך כמה שעות "ולא היה שום דרך הטבע שיגמור תורה ארוכה כזו בחלישות כזה". ואחר כך ציוה לנגן ניגון כדרכו תמיד, ואחר כך הלך לחדרו וכל הלילה אחר כך, הוא ליל שני דראש השנה, היה חלוש ומסוכן מאד מאד – – – וביום שני דראש השנה לא נכנס להתפלל עם העולם יחד כדרכו תמיד, רק התפלל בחדרו, שהיה סמוך לשם. ועוצם חלישותו בכל אלו הימים אי אפשר לתאר" (ימי מוהרנ"ת)

ומתוך עוצם חלישותו הנוראה – מה נפלא הדבר! – כשהיה ברור לכל שימיו ספורים, וכשהוא עצמו אמר, וחזר ואמר כי ימיו ספורים וכי הנה הנה הוא מסתלק ונאסף אל עמיו, כמו שמעיד מוהרנ"ת: "כי הוא ז"ל בעצמו העיר ליבנו פעמים אין מספר להודיע לנו בכמה לשונות שסמוך מאד שיגווע" ויסתלק מן העולם הגשמי – ודווקא אז מצא רבינו הקדוש לנכון להאריך ולבאר ולהדגיש את עוצם החשיבות עד אין קץ לנסוע אליו כל שנה על ראש-השנה, ואמר בקול חזק מעומק הלב: מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה.

"ומכלל דבריו הקדושים, שדיבר עמנו אז, הבנו שרצונו חזק להיות אצלו באומן על ראש-השנה תמיד לאחר הסתלקותו ושאין דבר גדול מזה".

כי, אמר רבינו, "כל הענין שלי הוא ראש-השנה". "והזהיר אז לעשות כרוז לכל חסידיו ומקורביו לבא אליו לראש-השנה, לא יחסר איש, ומי שזוכה להיות אצלו על ראש-השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד". והוסיף "שיכולים אז אנשים לקבל תיקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן, אף על פי כן בראש-השנה יכולים אפילו הם לקבל תיקון" (שלא כדעת הסוברים לנסוע באמצע השנה ולצאת בזה ידי חובתם).

מוהרנ"ת, בחיר תלמידי רבינו הקדוש, שרבינו בעצמו העיד עליו שהוא, ורק הוא, ואין זולתו שהבין אותו וזכה שתהיה לו השגה בדבריו, ושרק מפיו אנו חיים כי לולא הוא לא היה זכר ושארית לחסידות ברסלב כמו שאמר רבינו הק' בעצמו, שלולא מוהרנ"ת לא היה נשאר ממנו אלא דף של שמות.

והוא, הודיע לנו את צוואת רבינו הק' לפני מותו שברצונו שיסעו אליו לאומן על ראש השנה אחרי הסתלקותו תמיד!

מתנה מהשם יתברך

בערב ראש השנה תקנ"ט, עגנה ספינה מול הר הכרמל. לאחר אמירת הסליחות ותפילת שחרית, עלו הנוסעים אל החוף ופסעו את פסיעותיהם הראשונות בארץ ישראל. פסיעותיו של אחד מהם היו הרות גורל עבורו ועבור כלל ישראל לדורי דורות. שמו של אותו נוסע היה רבי נחמן מברסלב, ובאותן פסיעות ראשונות – כך גילה לאחר מכן – "פעל מיד והשיג מה שרצה להשיג".

ואף על פי ש"לית אינש על יבשתא" שישיג אפס קצה מהשגתו העצומה באותה עת בפרט ברגע הנורא והנשגב הזה, שאליו "נכסף והשתוקק בהשתוקקות וכסופין וגעגועים גדולים מאד מאד, ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים והשליך נפשו מנגד עבור זה וגודל עוצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת קודש אי אפשר לשער במוח", מכל מקום, מקובלים אנו על ידי תלמיד תלמידו מוהר"ר אברהם ב"ר נחמן שבאותו רגע בו דרכו רגליו על אדמת הקדש התגלה לו משמים גם סוד ראש השנה "שזה מה שקבע, מאז והלאה, לכל אנשיו את יום אסיפתם אליו בראש השנה" (כוכבי אור שיחות וסיפורים כרך ו' אות ז').

שנים לאחר אותו גילוי נשגב אמר פעם רבינו, בעת רצון, לפני חסידיו: "ראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה, לא מבעיא אתם כולכם, בודאי תלויין בראש השנה שלי אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי" (חיי מוהר"ן ת"ה). סוד נעלם שהתגלה לראשונה. חידוש נפלא שהיה מכוסה ויצא מכח אל הפועל.

לגייס את השופטים ביום הדין

"תניא: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים".

"בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" (ראש השנה טז.).

"בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון, כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקצו, מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגפה, מי בחניקה ומי בסקילה, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתיסר, מי יעני ומי יעשיר, מי ישפל ומי ירום" (פיוט "ונתנה תוקף", מוסף של ראש השנה).

* * *

בנוהג בעולם, אדם העומד לפני משפט גורלי, אשר בו אמור להגזר גורל חייו, משכים לפתחם של עורכי הדין הטובים ביותר, מזיל זהב מכיסו ככל שידרש, לעתים אף ימכור את ביתו ונכסיו לכיסוי הוצאות הגנתו.

ואם בחיי שעה כך ובשופט בשר ודם, קל וחומר בחיי עולם, חיי נצח ובשופט שהוא מלך מלכי המלכים הקב"ה!

ראש השנה הוא היום הגורלי ביותר עבור האדם, בו נקבע ונגזר כל שיארע עמו במשך כל השנה העומדת לפניו, פרנסתו, בריאותו, אריכות ימיו, גורל ילדיו ובני ביתו. וברוחניות – אלו נסיונות יעמדו לפניו, כיצד יתמודד עמהם, כמה סייעתא דשמיא תהיה לו להתקרב לשם יתברך ולצדיקיו, כמה הצלחה בתורה, בתפילה, במצוות והכל ספור וקצוב ומדוד בתכלית הדיוק על ידי מלך מלכי המלכים הכל יכול.

לפני משפט כזה בוודאי יחפש כל בר דעת לגייס כל צד אפשרי של לימוד זכות להגנתו ולהצלתו מפני המקטרגים ומבקשים לאבדו. והיה אם ישמע כי קם עורך דין גדול העומד ומכריז שיש בכוחו להכריעו בוודאי לכף זכות אף אם הינו הפושע הגדול ביותר, בודאי ירוץ אליו על ידיו ורגליו. קל וחומר אם ישמע כי שופטי בית הדין עצמם מוכנים כולם כאיש אחד להתגייס לזכותו בודאי יעשה כל השתדלות שבעולם כדי להגיע ולבא לשחר פניהם.

אלו בדיוק פני הדברים בנוגע לראש השנה של רבינו הקדוש, ראש השנה באומן, כפי שמסבירם ומבארם נאמן ביתו מוהרנ"ת ז"ל: "כי היושבים על המשפט בבית דין של מעלה הם נשמות הצדיקים האמיתיים כי "המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו" כי בהם התייעץ בבריאת עולמו קודם שהיו בזה העולם, מכל שכן עתה שכבר היו בעולם הזה וסבלו מה שסבלו ועמדו בנסיון כל כך וכו' שהם עיקר יועציו ושופטיו היושבים עמו על המשפט כי הם בחי' צדיק מושל שמושלים בו יתברך" (ליקוטי הלכות, הלכות נזיקין ה' י"ז).

וכיצד מתנהל בית דינם?

את זה הלא מלמדת אותנו הגמרא בעצמה (שם טז:): "שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינונים, צדיקים גמורין נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבים ונחתמין לאלתר למיתה, בינונים תלוין ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים; זכו, נכתבים לחיים, לא זכו, נכתבים למיתה".

דברים פשוטים וברורים לכאורה, אך באמת, הערפל המונח על מאמר זה כבד ושולל כל הבנה, וכבר התחבטו רבות במאמר זה מפרשי הגמרא, כי הלא רואים אנו בעינינו צדיקים גמורים נפטרים גם למחרת ראש השנה ורשעים גמורים עושים חיל ומצליחים וכו'.

על כן צריכים אנו שוב למוהרנ"ת ז"ל היורד לשורשי הדברים, עוקרם, מלבנם, מבארם ומשיבם אל מקומם בסדר ראוי ונאות.

"צדיקים", אומר מוהרנ"ת, "הם הנלוים לצדיקי אמת היושבים על המשפט, הם נכתבים לאלתר לחיים כי בוודאי יעלו אותם הצדיקים אל הדעת דקדושה לחיי עולם כי אפילו אם יש בהם פגמים "כי אין צדיק בארץ וכו' " ואפילו אם יש בהם פגמים רבים וקלקולים הרבה מאד הם בכלל צדיקים מאחר שדבקים ומתקרבים להצדיקי אמת כי הדבוק לטהור טהור, כי הצדיקים זה עיקר עסקם לקרב כל הרחוקים המתגעגעים וחותרים להתקרב אל האמת ועליהם נאמר ועמך כולם צדיקים" (שם).

ובמקום אחר (הלכות נזיקין ה' ל"ח) מבאר מוהרנ"ת כי עיקר תיקון המשפט של ראש השנה תלוי באמונת חכמים ועל כן "כל אלו שזוכין לאמונת חכמים ונוסעים לצדיקים על ראש השנה כולם נקראים כעת צדיקים על שם הצדיק שהם מקורבים אליו כי המחובר לטהור טהור. ועל כן הם נחתמים לאלתר לחיים! כי הצדיק האמת כוללם מיד בראש השנה בשכל הכולל בבחינת קדש קדשים כי הצדיק האמת יש לו כח יותר מן הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רבותינו ז"ל "יקרה היא מפנינים" שהחכם האמת יקר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ועל ידי זה נחתמין לאלתר לחיים כי משם נמתקים כל מיני דינים שבעולם, כי הם זוכים בודאי לחיים אמתיים וכו'" (וההיפך מובן ממילא)

על פי זה תובן מעט קבלת אנ"ש כי בראש השנה בלילו הראשון רגיל היה רבינו הקדוש לעמוד בתפילה שעות אחדות (כארבע שעות) ולהעביר את אנשי שלומו הבאים להתקבץ אצלו כבני מרון.

מה מונח על כפות המאזנים? – מצד אחד הבטחות נוראות מסמרות שיער לישועות להצלחות ברוחניות ובגשמיות שאין אבידה גדולה יותר מלהחמיצן. ומנגד – – –

מנגד – – –

יכביר הבעל דבר כדי למנוע מהנסיעה לראש השנה באומן, אמנם, לאחר ניתוח הדברים יתנקזו כולן לארבע קושיות עיקריות. ואליהן ננסה להתייחס בקצרה כמיסת המקום והזמן.

א. ראש השנה באומן לפי ההלכה

"על פי ההלכה אין לעזוב את ארץ ישראל?" – דברים אלו כבר נדונו בשנים קדמוניות על ידי גדולי הפוסקים, ולא בענין הנסיעה לאומן, וכולם כאיש אחד העלו כי הדבר מותר ללא שום פקפוק.

[למרות שיקצר המאמר מלפרוש את יריעת המעשה, נפרט כאן מקצת שבמקצת מדעות הפוסקים, שברובם המוחלט סוברים כי אין שום איסור בדבר, וחלקם סוברים שמעלה יש בדבר. עיין בשדה חמד מערכת ארץ ישראל אות א; וכן כתב מהר"ם בן חביב, שדמי לדבר מצוה ומותר; וכן פסק למעשה בשו"ת משפטי צדק, וכן פסק הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל ביחווה דעת ח"ה, סימן נ"ז שם פוסק הגר"ע כי מותר לצאת מא"י על מנת לחזור, אפילו לצורך פרנסה ומסחר; וביביע אומר ח"ד, יו"ד, סי' לה אות ה, שם כותב הגר"ע כי הליכה לקברי צדיקים היא "צורך מצוה", וכן פסקו בפועל וב"מעשה רב" גדולי דורינו שליט"א, שיצאו ויוצאים לחו"ל לצרכי מצוה ולהשתטחות על קברי צדיקים, ומהם שיוצאים אף לנופש, וסוברים ש"כל שדעתו לחזור" אינו בכלל איסור יציאה מארץ ישראל.]

אולם, מחמת שאין זה מאמר הלכתי לא מצאנו לנכון – מעבר למעט שפורט – לקבץ ולפרט כאן את דבריהם ועוד חזון למועד לעורכם בס"ד במאמר נפרד. אך מעבר לזה, ישאל את עצמו המסתפק האם כאשר יחפוץ לנסוע לחו"ל לצורכי פרנסה או רפואה חלילה, האם גם אז ידקדק כל כך אחר היתר הלכתי מהודר בתכלית? ואם לפרנסת הגוף כך, לפרנסת הנפש על אחת כמה וכמה. וכן, אם לצורך רפואת הגוף, קל וחומר בן בנו של קל וחומר לצורך רפואת הנפש. מה גם שהנסיעה לאומן תשפיע לו פרנסה בשפע ובריאות איתנה ותצילהו ממחלות ואסונות והדברים בדוקים ומנוסים וידועים, והמפורסמות אין צריכות ראיה.

ב. איך אפשר להיפרד מארץ ישראל?

גם לאחר ההיתר ההלכתי יש שואלים "כיצד אפשר להפרד מארץ ישראל לה קיווינו וחיכינו אלפים שנה, כיצד אפשר להתנתק מקדושתה ולנסוע לארץ העמים הטמאה?" – נשיב אנו: מטרתה האמיתית של הנסיעה לראש השנה באומן, ההתקבצות על ציון רבינו הקדוש, מטרתה לסייע לאדם, לתת בידו את המפתח להתעלות רוחנית, את כלי המלחמה להלחם במלחמת היצר, בלעדיהם אין חייו של האדם חיים.

אולם – קודם לתשובתינו אנו – גם לשאלה זו הקדים רבינו הק' תשובה ורפואה (עיין בליקו"מ ב,מ) נביא רק את הנהוג לכנות בימינו "השורה האחרונה" – הנסיעה לאומן מטרתה לזכות ולהשיג את קדושת ארץ ישראל, להרגיש את ה"אוירא דארץ ישראל מחכים" ולהמשיך עלינו את הדעת הקדושה השורה בארץ ישראל. אדרבא, ללא נסיעה לאומן לא שייך כלל להרגיש באמת את קדושת ארץ ישראל. ואם כן בטלה הקושיה מעיקרא.

ג. איך אפשר לעזוב את המשפחה?

"כיצד אפשר לעזוב את האשה והמשפחה בימי החג?" – שאלה טובה, ואותה יש להפנות גם אל משה רבינו ע"ה על שציוונו בתורתו "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'" ובזמן שבית המקדש היה קיים, וכן יהיה לעתיד לבוא, עם בנין בית המקדש השלישי על מכונו בב"א; יעזוב איש את אביו ואת אמו וגם את אשתו ובניו ויעלה לרגל שלש פעמים בשנה גם אם יגור במרחקים ותארך לו הנסיעה ימים ושבועות. ולמרבה הפלא בחרה התורה דווקא את זמן החגים הזמן בו ראוי לדבריהם לשהות בחברת בני המשפחה – לעליה לירושלים, אתמהה?

וודאי, על כל הנוסע לאומן להסביר לרעייתו את חשיבות הנסיעה ואת מטרתה ומעלתה הרוחנית העצומה ולדאוג לחינוך ילדיו. חזקה על אשה יהודיה כשרה, שתזרז את בעלה ותמריץ אותו אם תדע את מעלתה של הנסיעה ואת תועלתה הרוחנית.

ומעבר לזה, כנ"ל, מה יעשו הנזקקים לנסוע לחו"ל בימי ראש השנה לצורך ניתוח או אפילו פרנסה, וכי יעלה על הדעת להקשות עליהם קושיות אלו?

קל וחומר לצורך גבוה כזה של הצלת והצלחת הנפש והצלחת האשה ובני המשפחה עצמם, בריאותם ופרנסתם וכידוע כמה משפיעה לטובה הנסיעה לאומן על האוירה בבית, ודאי שראוי לאשה כשרה ויראת שמים לזרז את בעלה ולשולחו כחץ מקשת לאומן בימי ראש השנה.

ד. מאיפה הכסף?

כסף מנלן? – שאלה זו מתבטלת ואינה נוכח הבטחתו הברורה של רבינו הקדוש כי כבר דאג לכל הוצאות הנסיעה אליו עד סוף כל הדורות! מה עוד שהוסיף והבטיח כי "אצלי עוד אף אחד לא הפסיד".

על כן המאמין בודאי לא יחוש ויראה את החזר כספו כמונח בכיסו ובתוספת פירות בכפלי כפלים (וגם זה בדוק ומנוסה). אמנם, לתוספת חיזוק למחוזקין, נביא כאן מעט מדברי מוהרנ"ת (בה"פ ד') הכותב, בענין המניעות שהיו בזמנו לסוע לארץ ישראל שהיא, כמובן למשכיל, ענין אחד ממש עם הנסיעה לרבינו לראש השנה:

"ואם מניעה מחמת ממון הלא אנו רואים כמה עניים שמשיאין בניהם ובנותיהם ומוציאים עליהם הוצאות הרבה שעולה הרבה יותר מהוצאות הנסיעה לא"י. ומאין לוקחים אלו ההוצאות? הלא הוא רק מחמת שהם משתוקקים כל כך להשיא בניהם ובנותיהם ומצפים להשם ית' עד שהשי"ת עוזר להם בכל מה שמוכרח להם. מכל שכן אם היו משתוקקים באמת והיו חושבים מחשבות ותחבולות על זה לבא לשם בודאי היה השי"ת עוזר להם בלי ספק, ועל כן אם היה האדם מאמין בקדושת ארץ ישראל חלק מאלף כמו שהוא באמת, בודאי היה כל אדם רץ ופורח לשם כמו מי שהיה רץ אם היה יודע שימצא שם בוודאי אלפים ורבבות אדומים [=סוג מטבע]. ובוודאי היה רץ לשם בכל כוחו ולא היה שום מונע שימנעהו והיה לווה ומוכר כל אשר לו על הוצאות, והיה פורח לשם בזריזות ובבהלה גדולה, מכל שכן וכל שכן אם היה האדם משים ללבו שבח ארץ ישראל וכו'".

וכן יש לנו לומר לענין הנסיעה לראש השנה לאומן – אילו היינו משימים אל ליבנו מעט ממעלתה וחשיבותה ושמץ מהטוב הגנוז העתיד לבא לכל הנוסעים, בוודאי לא היה כסף נחשב בעינינו למאומה.

ובשולי הדברים: נשוב ונזכיר: וודאי כי חובה על כל אדם לדאוג לחינוך ילדיו, ואם הם נותרים בארץ חובה מוחלטת חלה עליו לדאוג לחינוכם בימים בהם הוא אינו נמצא בבית, אם במציאת מקום תפילה – ומלווה – עבורם לימי ראש השנה עצמם, ואם בדאגה עבורם גם בימים שלפני ואחרי ראש השנה, עד שובו בשלום ושכרו בידו.

וכמובן, ואין צורך לומר, גם לרעייתו מוטל עליו לדאוג. הן לא יסע ויותירה לבדה בביתה, אלא ידאג לה לסיוע בימים בהם אינו בבית, ויעזור ויסייע לה ככל יכולתו ומעבר לכך, ואז, ודאי ו-ודאי מובטח לו שתתקבל תפילתו ויזכה לכל טוב.

החשבון הסופי

"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" בואו ונחשוב חשבונו של עולם, וכסוחרים המבקשים אחר כסף ומטמונים נבקש אוצר של יראת שמים, ונניח את סיכום הדברים על כפות מאזני השכל הישר לשקלם זה כנגד זה ולהווכח מי יכבד ויכריע.

מצד אחד עומדים דבריו הנוראים של רבינו הקדוש, הכוללים הבטחות שאין להן שיעור להחתם לאלתר לחיים בספרן של צדיקים. לישועת הנפש ברוחניות ובגשמיות, להצלחה אמיתית ונצחית בעולם הזה ובעולם הבא, להצלה מדינה של גיהנום ומיסורי עולם הזה (בפרט בימים טרופים אלו שחיי כולנו מוטלים כנגד בסכנות נפשות), לתיקון הנפש רוח ונשמה שלנו ושל בני ביתינו וצאצאינו עד סוף כל הדורות, הבטחות נוראות שלהפסיד גם אחד מאלף מהן הינה אבידה שאין גדולה ממנה, ולמעלה למעלה מה שנשגב משכלנו ובינתנו.

ואפילו אם אין הנוסע נמנה על קהל חסידיו, ואפילו אמונתו בדבריו קטנה ובטחונו בהבטחותיו מעורב בספקות ח"ו, גם אז, אפילו לשיטת המסתפקים עדיין רווחיו "המזומנים" מהנסיעה לראש השנה באומן הוודאים, שאין להסתפק בהם, רבים ועצומים עד מאד. כי הלא יתפלל עם קהל אלפים של יראים ושלמים. קיבוץ נפלא המונה למעלה מעשרים אלף נפשות, קיבוץ שאין כמותו בתבל (ישווה נא הקורא מול עיני רוחו למעלה מעשרים אלף איש זועקים "שמע ישראל" בערב ראש השנה ויקבל מושג מה על המתרחש באומן…) בהתעוררות עצומה והתלהבות שתפרנס ותכלכל אש שלהבת לבו ימים רבים אחרי ראש השנה. כל זה ויותר מזה מונח בכף ימין.

וכנגדה – מה מונח בכף השוללת? – חשש הלכתי הרי אין, כנ"ל, מה אם כן אפשר להפסיד מנסיעה לראש השנה באומן? הפסד מועט של הוצאות הנסיעה? שינוי חד פעמי מאורחות ונוסח התפילה? בושה מחברים? מה כל אלו ואפילו ירבו בכפלי כפלים מול הכף המזכה העמוסה וטעונה לעייפה. בנערינו ובזקנינו נלך ובתוך כלל עם ישראל נחתם לאלתר לחיים טובים בספרו של הצדיק האמת.

ואם אתם כבר כאן, אנחנו ממליצים לקרוא את המאמרים במדור אומן ראש השנה, את המדריך הרוחני לנוסע לאומן, ואת המדריך המלא לנוסע לאומן, לקרוא את סיפורו של קבר רבי נחמן, ואיך יודעים היום את מיקומו המדויק