העיר אומן

ד׳ באלול תשע״ט

העיר אומן

ד׳ באלול תשע״ט

מרתק: תולדות העיר אומן מאז הקמתה ועד היום הזה. מרידות ההיידמקים, טבח אומן, אומן בשואה, רבי נחמן מברסלב, גן סופיה, יהודי העיר אומן ועוד. בואו לקרוא!

העיר אומן שוכנת במרכז אוקראינה, כ-200 ק"מ דרומית – דרומית-מערבית לקייב, בחבל הארץ ההיסטורי "פודוליה". העיר שייכת כיום למחוז צ'רקאס, ומתגוררים בה כ-85,000 נפש.

אומן הינה בעלת חשיבות רבה לחסידות ברסלב, שכן בה נמצא קברו של מייסד החסידות, רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, שעשרות אלפים, מרחבי העולם כולו, פוקדים אותו מדי שנה.

תוכן עניינים:

היסטוריה של העיר אומן | מבצר אומן | מרד ז'לזניאק וטבח אומן | אומן במלחמת האזרחים | יהודי אומן | רבי נחמן מברסלב | העיר אומן בשואה | העיר אומן לאחר המלחמה | גן סופיה

היסטוריה של העיר אומן:

תאריך יסוד העיר אינו ידוע. שכן, למרות שנמצאו עדויות עתיקות מאוד לישוב במקום, הישוב לא היה רציף עד לתקופה המודרנית.

בתקופת האיחוד הפולני-ליטאי הראשון, השתייכה העיר לגליל ברסלב ב"פולין הקטנה" (בפולנית: małopolskiej).

לראשונה, מוזכרת העיר בכתובים בשנת ה'שס"ט (1609), כאשר, על פי החלטת הסיים הפולני והמלך זיגמונט השלישי, הועברה יחד עם שטח גדול מאוד בגליל ברסלב, לשליטתו של האציל והמצביא אלכסנדר קַלִינוֹבְסְקִי.

העיר גדלה במהירות, עד כי בשנת ה'שע"ו (1616) היא קיבלה מעמד עיר ובשנת ה'שפ"ט (1629) כבר התגוררו בה כ-4000 תושבים.

ציור עתיק של רחובות אומן
ציור של רחובות אומן שצייר Mikhail Berkos

מבצר אומן

אומן היתה אחד המבצרים החזקים ביותר באזור פודוליה של האיחוד הפולני ליטאי, וככזו, היתה מעורבת במלחמות רבות מאז הקמתה. כך למשל נחל שם האיחוד הפולני-ליטאי נצחון גדול על הטטרים בשנת ה'שכ"ט (1569) וכך למשל היתה מעורבת עמוקות במרד של הצורר בוגדן חמלניצקי, ולאחר נצחונותיו (בשנת ה'ת"ח – 1648) היתה חלק מהמדינה האוקראינית עד לשנת ה'תכ"ז (1667), אז חזרה לשליטת הכתר הפולני, ולאחר מכן, בשנים תצ"ד, תק"ט, תקכ"ח (1734, 1749 ו-1768, בהתאמה. היתה אומן מוקד להתקוממויות של ההיידמקים (תנועת קוזקים אוקראינית שפעלה נגד השלטון הפולני), האחרון שבהם, בשנת תקכ"ח, ידוע בשל טבח אומן שאירע במהלכו (ראה בהמשך).

בשנת תקנ"ג (1793), לאחר חלוקת פולין השניה, הפכה אומן לחלק מהאימפריה הרוסית.

אצל משפחת פוטוצקי

בשנת תפ"ג (1723), עברה העיר לחסות משפחת האצולה הידועה פוטוצקי, שבנתה את העיר מחדש, פיתחה אותה מאוד והתקינה בה יריד מפורסם שמשך אליו סוחרים מכל האזור.

מרד ז'לזניאק

מאמר נרחב: טבח אומן

בשנת תקכ"ח (1768) החלה בגליל ברסלב התקוממות נוספת של תנועת ההיידמקים. הפעם עמד בראשם מקסים ז'לזניאק והוא החל משתולל באזור.

אומן, שהיתה עיר מבצר, קלטה אליה אלפי יהודים ופולנים (הקרבנות הרגילים של מרידות ההיידמקים) מכל האזור, ומפקד המבצר, מלדנוביץ, שלח יחידות צבא, בראשות איוון גונטה, לדכא את המרד.

אלא שגונטה, במקום להלחם בז'לזניאק ובמורדים – חבר אליהם, ושניהם יחד פנו לכבוש את מבצר אומן.

טבח אומן

המפקד, שניסה למנוע טבח, פתח את שערי המבצר בתקוה שאיוון גונטה יחוס על תושבי העיר, המהלך לא הועיל, וגונטה וז'לזניאק טבחו ורצחו את יושבי העיר כולם, למעלה מ-30,000 איש, רובם יהודים.

לזכרם, חיבר רבי דוד חזן את קינת אומן, ובשל קידוש השם העצום שנעשה שם, ביקש רבי נחמן להִטמן אף הוא לאחר פטירתו בבית הקברות בו נקברו הקדושים.

שיוך העיר

בין השנים 1923 ו-1930 (מיד עם התייצבות שלטון בריה"מ באוקראינה), היתה אומן חלק מ"נפת אומן", ב-1932 עברה להיות חלק ממחוז קייב, ומשנת תש"ד (1945) ועד היום העיר היא חלק ממחוז (אוֹבְּלַסְט) צ'רקאס.

תמונה עתיקה של העיר אומן
אומן בתמונה עתיקה

בתקופת מלחמת האזרחים

מאמר מורחב: אומן בתקופת המהפכה הקומוניסטית

גם בתקופת מלחמת האזרחים (תרע"ח-תר"פ – 1918-1920) עברה העיר אומן מיד ליד, בין הצבא האדום (שכונה בכתבי הזמן "צבא המועצה" או "צבא המועצות"), לצבא הלבן של דניקין, לצבאו האוקראיני של פטלורה, לצבאו האנרכי של מכנו. בכל פעם כזו, בפרט תחת ידיהם של דניקין ופטלורה, סבלו היהודים נוראות.

סבלם ומאורעות העיר בתקופה הזו, מתוארים בספר "מגילת הטבח", המתארת ככלל את קורות הפוגרומים והטבח ביהודים במלחמת האזרחים.

יהודי אומן

במאות השנים האחרונות, היו רוב תושבי אומן יהודים. על פי ההערכות, למעלה משני שלישים מתושביה היו יהודים. התקיימו בה בתי כנסת רבים (מלבד "בית הכנסת העתיק" של העיר, שקיים עד היום) ומוסדות יהודיים נוספים, כמו בית חולים, בית הכנסת אורחים ובתי מרחץ.

במסגרת מלחמות ההשכלה, היתה העיר "ידועה לשמצה" בין המשכילים על נאמנותה לדת. עיתוני ההשכלה מהתקופה ('המליץ' ודומיו) מלאים קינה ונהי על "חשכותם" של בני העיר ה"מאמינים בצדיקים" ואינם "פותחים עיניהם לאור ההשכלה".

בניגוד למקובל לחשוב כיום, חסידי ברסלב לא היוו רוב בעיר כל עיקר. להיפך: על פי דיווחים בני התקופה, לפחות עד שנת תר"כ נרדפו חסידי ברסלב בעיר, שכן רוב חסידי העיר השתייכו לחצרות שחלקו על חסידות ברסלב נמרצות.

אולם, כתוצאה מהפוגרומים, ומהעזיבה הכללית של יהודים את רוסיה, ירד מספר היהודים בעיר מכ-20,000 בתחילת המאה העשרים עד ל-13,233 במפקד האוכלוסין שנערך בשנת תרצ"ט (ינואר 1939), שהם כ-30 אחוז מתושבי העיר.

רבי נחמן מברסלב

מאמר מורחב: רבי נחמן מברסלב

בשנת תקס"ב, בעת חזרתו של רבי נחמן מזלטיפולי לברסלב, התעכב רבי נחמן בעיר אומן, שם נפגש עם ראשי משכילי העיר (חייקל הורביץ, בנו הירש בער לנדא וחתנו משה לנדא). לאחר שהתרשמו עמוקות מחכמתו, ביקשו ממנו לעבור להשתקע בעיר, אולם באותו זמן הוא סירב.

כמה שנים לאחר מכן, בחודש ניסן שנת תק"ע, שלח רבי נחמן את תלמידו רבי מאיר מטפליק לאומן, לשכור עבורו בית שם.

בליל שבת קודש, ראש חודש אייר של שנת תק"ע, אירעה שריפה בעיר ברסלב, בה התגורר רבי נחמן. בשריפה הגדולה נשרף גם ביתו של רבי נחמן.

ביום שלישי שלאחר מכן, עקר רבי נחמן את דירתו מברסלב ועבר להתגורר באומן בבית שנשכר עבורו, ולאחר מכן, בתחילת חודש אב, עבר להתגורר בבית אחר.

"ותיכף שנכנס לשם [בתחילת חודש מנחם אב] בא איש אחד מאומן והתחיל לברכו שישב שם לאורך ימים כנהוג וכו' ענה רבינו ז"ל – והראה באצבעו לחוץ – ואמר: 'הראיתם הגן הזה כמה הוא טוב ויפה?' והיה האיש ההוא סובר שמשבח את הגן שלפני החלונות, השיב רבינו ז"ל – והראה באצבעו על הבית החיים וכו' – ואמר: 'על זה הגן אני אומר', ענה ואמר 'אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד' ". (חיי מוהר"ן ר"י)

רבי נחמן התגורר בעיר עד לפטירתו, ביום י"ח תשרי שנת תקע"א.

כפי שהורה, נטמן רבי נחמן בבית הקברות הישן שבעיר, סמוך לקברם של קדושי אומן שנהרגו על קידוש השם בשנת תקכ"ח. על בית הקברות הזה אמר רבי נחמן עוד קודם "כאן מקום טוב להקבר".

"כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתיקון העולם לדורות, לכל מי שיבא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים כאשר הבטיח בחיים חיותו". (חיי מוהר"ן רי"ז)

האוהל שעמד על ציון רבינו עד שנת תש"ד

אומן בשואה

מאמר מורחב: העיר אומן בשואה האיומה

הכיבוש הנאצי

עוד טרם כניסת הגרמנים לעיר, עם נסיגת הצבא האדום, עזבו רבים מאוד מיהודי אומן את העיר, ונסוגו עם הצבא האדום, בידעם מה ממתין להם מיד הנאצים המתקרבים…

ב-ו' אב תש"א (30.07.1941) נכנסו כוחות הצבא הגרמני-נאצי לעיר אומן ומיד אחריהם – "זונדרקומנדו 4B", שמיד עם כניסתו כינס והשמיד את מה שכינה "האנטליגנציה היהודית" – 80 מיהודי העיר.

הגרמנים מינו, כדרכם, "מועצת זקנים" והודיעו כי על היהודים להרשם, וללבוש סרטי זרוע לבנים ועליהם מגן דוד. רישום היהודים לווה באלימות ובהכאות, ובמהלכו חיילים גרמנים, וכח העזר האוקראיני, אף בזזו חלק מבתי יהודי העיר.

הטבח הראשון

בכ"ט אלול תש"א, ערב ראש השנה, אירע הטבח הגדול הראשון בעיר. חיילים גרמנים וכח העזר האוקראיני  אספו למעלה מ-1000 נשים וילדים, השליכו אותם למרתף "ארמון הפיונירים" ואטמו את דלתותיו וחלונותיו. כתוצאה מכך, נחנקו רבים מהם למוות. למחרת, שוחררו הנותרים בחיים – אולם הגברים שהתאספו מסביב למקום נורו למוות בידי מחלקה של "איינזאצקומנדו 5".

מיד לאחר מכן, הורו הנאצים ליהודי אומן לעבור אל תוך אזור ה"גטו" שהוכרז (באזור השוק, האזור הכללי של הקלויז של מוהרנ"ת), וניתן להם כשבוע לסיים את המעבר. השמירה על הגטו לא היתה כבדה, אולם על היהודים נאסר לעזוב אותו ועל אוקראינים נאסר להכנס אליו. מי שהפר את האיסור, נענש בכבדות.

הטבח הגדול

כשבוע לאחר הכרזת הגטו אספו הנאצים יהודים לכיכר השוק, השליכו אותם אל הכלא, חייבו אותם להתפשט, החרימו את כל חפצי הערך שברשותם – ולאחר מכן הם נלקחו לשלש תעלות שנחפרו ב"סוחוי יאר" ונורו שם למוות.

באותו יום, רצחו הנאצים באומן 5,800 יהודים (מתוכם 400 שבויי מלחמה יהודים).

לאחר הטבח, נותרו בגטו כ-1,500 יהודים בלבד, שחויבו לשאת טלאי צהוב. שטח הגטו צומצם לרחוב אחד.

ביום ה' באייר תש"ב (22.04.1942) – חוסל הגטו היהודי באומן ורוב תושביו נטבחו. המעטים שהתאימו לעבודה, נשלחו למחנה עבודה באזור הייסין, וכך בא הקץ על הישוב היהודי המפואר בעיר.

בית הכנסת הגדול של העיר אומן
בית הכנסת הגדול של העיר אומן. צילום עתיק.

יהודי אומן לאחר המלחמה

יהודים לא מעטים חזרו לעיר לאחר המלחמה. הם התגוררו בה עד לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי, ואז, עם הזמן, עזבו חלק גדול מהם את אוקראינה ועברו למערב או עלו לישראל. כיום, כמעט ולא נותרו יהודים מתושבי העיר המקוריים. יהודי אומן כיום, שייכים לישוב היהודי המתחדש בעיר (המבוסס על חסידי ברסלב).

אומן לאחר המלחמה

לאחר המלחמה, ובמשך שנות קיומה של בריה"מ, היתה אומן שייכת לאזור צבאי סגור.

מלבד העובדה שאיש כמעט לא יכול היה לבקר באומן, גם הבודדים שהצליחו לקבל אשרת כניסה, הוגבלו לערים הגדולות.

היהודים המעטים שביקרו באומן, עשו זאת על מנת לעלות לקבר רבי נחמן. היו אלה היהודים שנותרו בברית המועצות (ראה כאן את סיפורו של הרה"ח ר' מיכל דורפמן) או יהודים שנכנסו לבריה"מ עם אשרת כניסה – חמקו ממעקב ונסעו לאומן בצורה פיראטית.

אומן כיום

כיום, מתגוררים באומן, כאמור, כ-85,000 איש, ורבבות יהודים פוקדים אותה מדי שנה בשנה, כמו גם למעלה מ-40,000 איש שעולים לעיר להשתת, בקיבוץ הברסלבי על ציון רבי נחמן בימי ראש השנה.

גן סופיה

מאמר מורחב: גן סופיה

פארק סופיה באומן
גן סופיה באומן

באומן נמצא אחד הפארקים המפורסמים ביותר באוקראינה (ובמזרח אירופה): גן סופיה.

הגן נבנה בשלהי המאה ה-18 על ידי הרוזן סטניסלב פוטוצקי, שמשפחתו שלטה באזור, כמתנה לרעייתו, הרוזנת סופיה פוטוצקה.

רבי נחמן מברסלב, שחי באומן בתקופה הזו, התבטא על הגן "להיות באומן ולא להיות בסופיה?!"

הפארק שימש כמרכז תרבותי והיה בשליטת המשפחה עד לשנת תקצ"ב (1832) שאז הוחרם הפארק והועבר לשליטת ממשלת האימפריה הרוסית.

ע"פ דיווחים בעיתוני התקופה, בשנת תר"ז, במהלך ביקורו של הצאר ניקולאי הראשון בגן, החרים הצאר את הגן ונתנו במתנה לרעייתו, ומאז נקרא הגן "גן המלכה".

גן סופיה הינו כיום אטרקציה תיירותית בולטת שמאות אלפים מגיעים אליה מדי שנה, ביניהם עשרות אלפי חסידי ברסלב העולים לאומן.

 

 

(מקורות: ויקיפדיה, חרב גונטה, USHMM Vol.2, מגילת החרב, רוסיה במלחמה ועוד)

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support