שאלה

למה על כל דבר שבקדושה יש 'מניעות'?

תשובה (הרב יעקב נתן אנשין)

כשהאדם בא להוציא דבר קדוש מן הכח אל הפועל, מעמידים בפניו 'מחיצות'. מניעות וקשיים, החוצצים ומונעים בעדו. "ואלו המניעות הם בחינת מחיצות, כי המניעה היא כמו מחיצה שחוצצת ומפסקת בפני האדם, ואין מנחת אותו לעשות הדבר שבקדושה שרוצה לעשות" (ליקוטי הלכות, נזקי שכנים ג, ח). בתורה ס"ו בליקוטי מוהר"ן מלמדנו רבינו, שהמעבר בין ה"כח" וה"פועל", חייב להיות תמיד דרך אותם המחיצות והמניעות. כשסוד הדבר רמוז בתמונת אות האל"ף. שהרי כך היא תמונתו של אל"ף: י' למעלה, י' למטה, ו' באמצע. כשאנו חושבים על דבר טוב, נמצא הדבר ב"כח", בי' העליונה. וכדי להעביר אותו ל"פועל", לי' התחתונה, חייבים לעבור את הו' באמצע, את המחיצה, את הקשיים והמניעות. הסיבה לכך היא, אומר רבינו הקדוש: כדי להוציא דבר קדוש מכח אל הפועל חייבים חשק, והמניעות הם אלו שמגבירות את החשק. "כמו למשל כשמראין לקטן דבר הנחמד לו, ותיכף ומיד חוטפין ממנו ומחביאין ממנו, אזי הוא רודף מאד אחר האדם, ומבקש וחושק מאד לאותו הדבר, נמצא שעיקר החשק נעשה על ידי שחטפו ממנו והחביאו את הדבר. כמו כן מונעין את האדם במניעות מהדבר הצריך לו, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר" (ליקוטי מוהר"ן, סו). וככל שהדבר הנחשק גדול יותר, כך צריך החשק להיות גדול יותר, ולכן גם המניעות הם בהתאם...  "ועל כן ראוי לאדם לדעת כשיש לו מניעות גדולות מאד מאיזה דבר שבקדושה, ידע ויבין מזה, שזה הדבר שרוצה לעשות, הוא נחשק גדול מאד, ודבר יקר מאד, שמחמת זה המניעה גדולה מאד. ובפרט כשרוצה לנסוע לצדיק האמת, כי יש צדיקים הרבה, אבל יש בחינות נקודות האמת בין הצדיקים, שכשרוצים להתקרב אליו, שבזה תלוי הכל, אזי יש להאדם מניעות גדולות רבות מאד, ומזה בעצמו יבין האדם גודל מעלת הנחשק" (שם). אך עתה, שים לב: המניעות / המחיצות, אינם רק אמצעי מוכרח להגברת החשק, אלא הם בעצמם מהווים כלים לאור המיוחל. המחיצות החוצצות, הופכות להיות מחיצות וקירות בהם בונים את ההיכל הקדוש אשר בו ישכון האור! בתחילה, ה"מחיצות" גורמות רק "חציצה" ומניעה. אך כשמתגברים ומדלגים עליהם, הרי הם הופכות להיות "מחיצות" של בנין, ורק על ידם נבנים ההיכלות להכיל בהם את האור הגדול. כל הקשיים והמניעות, הספיקות והלבטים, הופכים לכלים קדושים אשר בתוכם מתקבל האור. וכך אמר רבינו הקדוש: "זה אני מאמין וגם אני יודע הרבה בענין זה, שכל התנועות וכל המחשבות וכל מיני העבודות שעושין בשביל איזה עובדה שבקדושה, אין שום תנועה ואין שום מחשבה נאבדת כלל. וכשזוכין לשבר כל המניעות ולגמור העובדה שבקדושה, אזי נעשין מכל התנועות והמחשבות והבלבולים שהיו לו בענין זה... דברים עליונים למעלה בקדושה, והכל נרשם למעלה לטובה, כל תנועה ותנועה שהיה לו מקודם. אשרי כשזוכין לקפוץ על כל המניעות וזוכין לגמור ולעשות איזה עובדה טובה" (שיחות הר"ן, יא). וככל שהמניעות גדולות וקשות יותר, כך המחיצות של ההיכלות הקדושות גדולות יותר! ככל שהמחיצות החוצצות רבות, כך גם נבנים מחיצות רבות יותר. לא לחינם אמרו חז"ל על מדרגתם של הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד ב"מחיצתם" (בבא בתרא י' ע"ב), כי אכן, כגודל הקשיים והמחיצות, כך גם גדולה מחיצתם בעולם הבא. כמו כן, אמרו חז"ל על "מחיצתם" של צדיקים שתהיה לפנים ממלאכי השרת (ירושלמי שבת דף לט ע"ב). שהרי רק הם – ולא המלאכים – עמדו בפני 'מחיצות' ומניעות קשות, והתגברו עליהם... "ואמר רבינו זכרונו לברכה, שכל מי שיש לו יגיעות וטרחות יותר בתחילת ההתקרבות להשם יתברך, דהיינו שיש לו מניעות רבות וגדולות, כגון מאביו ואשתו וחותנו או משאר בני אדם שמונעים ומעכבים אותו מאד, ומניעות מחמת ממון, ושארי מניעות ועיכובים ובלבולים, שמשתטחים לפניו ומונעים אותו מאד, והוא צריך להתייגע ולטרוח מאד לשברם - כל אלו היגיעות והטרחות שיש לו בתחילת ההתקרבות, הם טובה גדולה להאדם, כי על ידי זה זוכה אחר כך לקבל הרבה קדושה וטהרה, כי על ידי היגיעות שבתחילה נעשה הכלי, וכל מה שיש לו יותר יגיעות וטרחות וכו' יש לו כלי גדול ביותר לקבל אחר כך בתוכו שפע קדושה וטהרה להתקרב להשם יתברך" (ליקוטי מוהר"ן, קפה).