רבי מרדכי הלברשטאט סוקולובר (נפטר: ט"ו בשבט)
(כונה: רבי מרדכי סוקולובר. בכתיב יידי: רבי מרדכי האַלבֶּרְשְטאַט סאָקאָלאָוועֶר)
בשנת תרח"ם סָערה פולין היהודית בעקבות גילוי צבע התכלת לציצית, על ידי האדמו"ר רבי גרשון העניך מראדזין. רבים מגדולי הדור התנגדו לשיטתו, בעוד הוא מגן בלהט על גילויו, ואף הוציא שלושה ספרים עם ראיות לדבריו.
באחד מאותם הימים, שומע תלמידו המובהק רבי מרדכי סוקולובר (כך כונה, ע"ש עירו) – מגאוני פולין, שהוסמך להוראה על ידי הגאון רבי יושע בער מבריסק – את רבי גרשון העניך אומר: "כסבורים הם שאני רבי נחמן מברסלב ששתק בעת שרדפו אותו? אני לא אשתוק להם!"
"מיהו רבי נחמן מברסלב, ומדוע נרדף?" רבי מרדכי סוקולובר, שמלבד גאונותו, מבקש ה' היה, חש כי מוכרח הוא להתוודע אל אותו צדיק מופלא ודרכו הנעלמת.
לא ארכו הימים, ומן השמים זימנו לו ציון דרך בנתיב התקרבותו לדרך רבינו. לילה אחד, כשישב בעיירה הפולנית לֶמַז והגה בתורה עם חברו רבי שלמה גבריאל, נכנס אל בית המדרש – נחום, מסנדלרי העיירה, פנה אל התנור, התיישב לצידו על הארץ והחל עורך 'תיקון-חצות' בבכייה גדולה.
השניים, שיראתם קדמה לחוכמתם, התפעלו עד עמקי נפשם ממראה עיניהם. לאחר מכן שאלו את נחום: "היכן למדת לערוך תיקון-חצות בהתעוררות כזאת?"
"בין חסידי ברסלב בברדיטשוב שהיתי, ושם למדתי הנהגה זו" – השיב בתום לב.
שני בעלי הנפש, בחושיהם הרגישים, גמרו אומר לתהות על קנקנה של חסידות ברסלב.
באורח בלתי צפוי, מתבקש רבי מרדכי הלברשטט על ידי יהודי נכבד מ…ברדיטשוב הרחוקה, ללמד את בניו.
מצוייד בהמלצת רבו, הועיד פניו אל העיר האוקראינית, שם זכה להכיר מקרוב את חסידי ברסלב הנלבבים, כרבי יעקב, רבי שמשון ורבי שמערל. התורות והשיחות ששמע מפיהם הציתו אש קודש בנשמתו.
ימי ראש השנה קרבים ובאים, החסידים בברדיטשוב אחוזי להב-געגועים לקראת הנסיעה לאומן, רבי מרדכי סוקולובר מצטרף ונוסע עימהם.
ראש השנה באומן העלה אותו לעולמות חדשים, מלאי זוך וטוהר, כמוהם לא הכיר. שם אף פגש ברבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין ושוחח עימו ארוכות. מאז, במשך שנים רבות היה לאחד מתלמידיו המובהקים.
בחצר ראדזין באותה העת רבה הפליאה: 'מדוע נפקד מקומו של העילוי מלמז?' ומפה לאוזן עוברת השמועה: 'הוא נסע אומנה'… 'בודאי יקפיד עליו האדמו"ר!' שחו החסידים זה לזה…
אך מה גדלה השתוממותם כשהגיע רבי מרדכי הלברשטאט לראדזין ליום-כיפור, ורבו – לא זו בלבד שלא העיר לו מאומה, אלא אף הראה לו חיבה יתירה וכיבדו בפתיחת הארון בתפילת נעילה, כיבוד ששייך היה לאדמו"ר עצמו.
רבי מרדכי הלברשטאט שב מאומן עם לב יוקד בעבודת ה', כל מכריו נוכחו לראות כי רוח אחרת הייתה עמו. בחצות לילה יוצא היה אל היער ושופך נפשו בהתבודדות לפני בוראו. אף לימודו ותפילתו – בדביקות עצומה.
לימים התבקש רבי מרדכי סוקולובר על ידי נכבדי העיר סוקולוב לשמש כדיין ומורה-צדק בעירם. עקב כך נמנע ממנו לנסוע מעיר רבנותו במשך כל השנה, כפי שהוא מציין במכתבו: "לא אוכל לנסוע מפה, מחמת שעול ההוראה עלי לגמרי", אך בהתקרב ראש-השנה היה מודיע לפרנסים כי יעדר מן העיר, שכן עליו לנסוע לאומן.
מחזה מפעים היה לראותו יורד מהעגלה מדי ערב ראש השנה באומן, נופל על צווארי ידידיו חסידי ברסלב ומברך 'שהחיינו' כשדמעות גיל בעיניו; ולא נתקררה דעתו עד שפתח בריקוד נלהב, מרוב שמחה על חלקו וגורלו.
בט"ו בשבט עלתה נשמתו בסערה השמיימה בערבות סיביר, לשם נשלח על ידי השלטונות, יחד עם קבוצה מחסידי ברסלב שהואשמו בהפצת יהדות בתוככי המדינה הקומוניסטית. ה' יקום דמו.
