הרה"ק רבי שמחה – אבי רבינו הקדוש

אחות צדקת ויראת שמיים היתה לרבי יצחק מדרוהוביץ', מבני היכלו של הבעל שם טוב, בנו של רבי יוסף ספורבידלובר ('איש אמת'). לאחר שהתאלמנה מבעלה הוצעו לה שידוכים שונים, אולם היא לא חפצה בהם. באחד הימים הגיעה אל הבעש"ט וביקשה ממנו שישדך לה אחד מבני חבורתו.

באותם ימים התאלמן גם הרה"ק רבי נחמן מהורדנקא, נאמן ביתו של הבעש"ט, ורבו הציע לו לשאת אותה לאשה, ואכן קם השידוך והיה. לאחר מכן שאל רבי נחמן את רבו: "מה אתן לכם בשכר דמי שדכנות?" השיבו הבעש"ט: "שכר השדכנות יהיה, שכאשר יוולד לך בן – נשתדך יחדיו"…

העיר רבי נחמן לרבו, כי מתייחס הוא עד למהר"ל מפראג, ולמעלה בקודש, רב האי גאון, מגזע דוד המלך. כמו כן – למהרש"ל, מצאצאי רש"י הקדוש שהיה דור השלושים ושלושה לרבי יוחנן הסנדלר, אף הוא מזרע דוד המלך. הוציא הבעש"ט מגילת יוחסין והראה לתלמידו כי אף הוא נמנה על צאצאי דוד מלכא משיחא.

לאחר הנישואין נעלם רבי נחמן ולא נודעו עקבותיו. כשזוגתו באה לפני הבעש"ט ותינתה צערה על כך, הבטיח לה שישאל את תלמידו על כך בהזדמנות הראשונה. ואכן, כעבור זמן התראה רבי נחמן לפני רבו. לשאלתו מדוע אינו שב לביתו, ענה, כי רואה הוא שכאשר תלד זוגתו בן – תסתלק מן העולם, על כן דוחה הוא את בואו הביתה.

מסר הבעש"ט את הדברים לזוגתו של רבי נחמן, והיא השיבה: "יודעת אני שדבריו אמיתיים, אך מוכנה אני לקבל את גזר הדין!"

כשהגיעה שעתה ללדת, בכתה לפני ה' שייתן לה לפחות חודש ימים כדי להשתעשע עם בנה. כשנולד הבן נקרא שמו בישראל 'שמחה'. חודש לאחר לידתו, נפטרה אמו לעולמה.

רבי נחמן, אבי הילד, נהג לצאת רבות בדרכים בשליחות רבו, והבעש"ט נטל את בנו הקטן שמחה תחת חסותו. באחד הימים התבטא הבעש"ט באוזני בתו הצדקת אדל, כי ילד נחמד הוא… אדל הבינה כי יש דברים בגו, וברבות הימים השיאה אותו לבתה הצדקת פייגא.

בכך נתקיימו דברי הבעש"ט כי רצונו להשתדך עם ילד זה.

כשגדל רבי שמחה, היה לצדיק נסתר. את מרבית חייו עשה ביערות, בהתבודדות ממושכת ודביקות גדולה בה' יתברך. בד בבד שימש כחזן במניינם של החבריא קדישא – תלמידי הבעש"ט.

לשלשה בנים זכו רבי שמחה ופייגא. הבכור רבי ישראל, השני רבי יחיאל, והשלישי רבינו הקדוש שנולד בראש חודש ניסן שנת תקל"ב. רבינו הוקיר והעריך מאד את אביו, ופעם אמר לו: "אילו היה לי בן כמוך – הייתי שר ומנגן בכלי זמר מרוב שמחה".

צדיק נסתר בחייו ובמותו היה רבי שמחה. יום פטירתו ומקום קבורתו לא נודעו, ואך זאת ידוע כי הוא טמון במז'יבוז' בקרבת ציונו של הבעש"ט הקדוש.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')