רבי שמואל מנמירוב תלמיד מוהרנ"ת

שנים ספורות אחרי הסתלקות רבינו – מספר מוהרנ"ת – "התחילו להתקבץ אלי כמה בני-הנעורים, אשר נגע יראת השם בלבם. ותהילה לאל, דיברתי עמהם הרבה, ונעשו אנשים כשרים ויקרים מאוד, עד אשר נמצא בהם כמה שראוי לקרותם בשם צדיקים, אשר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" (ימי מוהרנ"ת א, פז).

מוהרנ"ת היה לוקחם אל מחוץ לישוב, ליערות, ומרגילם להתבודד עם ה', על פי דרכו ומורשתו הקדושה של רבינו. מראשוני תלמידיו אלו, היה רבי שמואל מנמירוב.

שבעה מראשוני תלמידי מוהרנ"ת, בתוכם רבי שמואל, לא האריכו ימים ונסתלקו לעולמם בין השנים תקפ"ז-תקצ"א, עוד לפני פרוץ המחלוקת הגדולה על מוהרנ"ת ותלמידיו. אמרו עליהם, על אותם תלמידים ראשונים כמלאכים, שאילו היו מאריכים ימים, הרי שבגודל קדושתם היו מבטלים את ההתנגדות עד כדי הכנעתה כליל.

באותה תקופה השתוללה מגפת ה'כולרה' והפילה חללים רבים. במכתבו מיום א' וישב תקצ"א מספר מוהרנ"ת: "אני מוכרח להודיע צערנו, היות בשבת קודש נחלש בביתי מאנ"ש הוותיק מוה"ר שמואל בן מוה"ר יעקב מנעמרוב וחליו כבד עליו מאוד, והוא מסוכן מאוד מאוד. וגם בבית ר' יונה מלמד הסמוך לביתי נפטרה ילדה אחת אתמול, והכל מהחולאת הנשמע כעת".

במכתב הבא, מיום ד' באותו שבוע, הוא כותב:

"ודע בני כי ברוך דיין האמת, שופט בצדק לוקח נפשות במשפט, כי ביום ב' בעת מנחה נפטר ר' שמואל ז"ל ושבק לו חיים. מעי מעי אוחילה, הוי אחי… הרחמן הוא יגדור פרצות עמו ישראל ויתן לנו חיים טובים וארוכים. זאת נחמתי בעניי, כי תהילה לאל, השם יתברך יודע כוונתי רצויה לשמיים בכל העסק הזה, כי לא היה לי שום עסק של משא ומתן מעסקי העולם עמו ז"ל, כי אם, מה שהיה בביתי, הכל היה בשביל התכלית האמיתי שיעמוד לו לנצח, שיזכה לשמוע אצלנו דברי עתיק יומין וכו' וכו'. וגם כל כוונתו ז"ל היה רק בשביל זה, ובודאי הוא לו לטובה נצחית כל מה שקיבל ממני דברי אמת שקיבלתי מפי הסבא דסבין נחל נובע מקור חכמה ז"ל".

בהמשך מתאר מוהרנ"ת את הצער שהיה לו לאחר שהרופא האזורי הגיע ורצה להטיל הסגר על ביתו, אך בחמלת ה' בטלה הגזרה.

"ברוך הנותן ליעף כוח אשר עד כה עזרני, ואני חזק עתה בדעתי, תהילה לאל, שכל העולם צריכים מאוד מאוד לשמוע ולקבל דברינו שקבלנו. אשרי מי שיזכה לזה. ואני כל ימי חלדי אייחל להודיע ולהשמיע לכל מי שירצה לשמוע את כל טוב גנזי אוצרי אוצרות של חיים נצחיים, אוצרי יראת שמים אשר הצפין אצלי עצם היראה עצם החיים עצם הטוב הוא אדמו"ר ז"ל, השומע ישמע וכו'. כי מלבד מה שאנו מאמינים בהאמת, אנו רואים בעינינו, שכאשר מגיע קיצו של האדם, כמה וכמה הצליח בכל שעה ובכל רגע שהלך בדרכי האמת שקיבלנו מרבינו ז"ל, ובפרט במה שזכה כל אחד שהיה לו התבודדות ובמה שהיה על ציון שלו הקדוש.

"והנה זה ר' שמואל ז"ל שנפטר, בוודאי אתה ידעת אותו היטב, ותדע שנשמתו יצאה בטהרה, ודיבר דיבורי אמונה בכל עת עד שיצתה נשמתו, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. מה גדלו חסדי ה' שזיכיתי אותו שיהיה לו כל פעם התבודדות בשדה בין הרים ומחילות עפר, והלך בדרך הישר בדרך התורה כל ימיו ונפטר בשם טוב. וקיוויתי לה' שבוודאי יקרבו שם ה'בעל השדה', כאשר אמר בעצמו קודם הסתלקותו הקדוש למעלה למעלה: 'מה לכם להתיירא, מאחר שאני הולך לפניכם, ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי וכו' ', כאשר כבר שמעת כל זה. והשם יתברך יאריך ימיכם ושנותיכם וימי כל אנ"ש וימי כל ישראל עד שיזכו לידע ולהכיר מי היה בעולם בדורות הללו אשר הניח אחריו תורות ושיחות וסיפורים ומעשיות כאלה".

רבי שמואל מנמירוב נסתלק לעולמו בכ' בכסלו תקצ"א.