ראשי > תולדות חסידי ברסלב וימי זכרון > לא ידוע > רבי ישראל לייב מבפוליה

רבי ישראל לייב מבפוליה

רבי ישראל לייב מבפוליה

ב

מקום קבורתו:

בית הקברות החדש, אומן, אוקראינה

רבי ישראל לייב מבאפוליה – תלמיד מוהרנ"ת

בתיאור קורות התעסקותו של מוהרנ"ת בשנת תק"פ להקמת בית-דפוס להפצת אורו של רבינו בעולם – תוך כדי כיסופים עצומים לחון את עפרה הקדוש של ארץ ישראל – כותב מוהרנ"ת:

"ונסעתי מאומאן לניקולאיב דרך טיראוויצע, ובאתי על שבת-חזון לקהילת קודש באפאליע, ושם נתקרבו אלי בני הנעורים חדשים, ונתעוררו להשם יתברך בהתעוררות גדול, כדרך אנשי שלומנו הנקראים על שם רבינו זכרונו לברכה" (ימי מוהרנ"ת ח"ב, יג).

בין מקורבי מוהרנ"ת ומגדולי תלמידיו מהעיר באפוליה, היה רבי ישראל לייב, עובד ה' נלהב שהיה מתפלל ביראה ובהתלהבות עצומה.

החסיד ר' יצחק מאיר קורמן סיפר, שכשהתקרב בבחרותו בפולין לברסלב, נסע בשנת תרס"ז ראשונה לאומן ונשאר שם כמה שנים עד שחזר לפולין והתחתן שם. וכה שח: "בהיותי באומן שמעתי מהזקנים את אמירת התהלים שלהם וכן אמירת תיקון חצות ו'ליקוטי תפילות', אשר אי אפשר לצייר ולתאר כלל את הנעימות והמתיקות וההשתפכות הלב והנפש שלהם, בערגה כזאת שלא ראיתי ולא שמעתי כזאת מימי. כל אחד עם הניגון המיוחד שלו, עם ה'תנועות' המתוקות שלו, עם האנחה והגניחה שלו, עם הבכיה שלו. היו כאלו ששפכו נהרות דמעות בכל מלה, הפנים שלהם היו אדומות ושטופות בדמעות, לא רואים כאלה בעולם!" הוא הזכיר כמה תנועות נעימות ונוסחאות אשר שמע מאותם זקנים, בהשתוקקותם וגעגועיהם והתלהבותם באמירתם קטעים שונים בתפילה או בתהילים.

ואותם זקנים סיפרו על תפילתם של גדולי החסידים בדור שלפניהם, היו שחים בערגה וחרדת קודש, היאך היה עומד רבי ישראל לייב מבאפוליה תלמיד מוהרנ"ת בהיכל הקלויז הקדוש, מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, וכולו דביקות בבורא יתברך; ובהגיעו ב'פסוקי דזמרה' למילים: "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו ישוב לאדמתו" – או אז היה זועק בהתעוררות עצומה: "ביום ההוא אבדו עשתונותיו!" – – –

שוב ושוב היה רבי ישראל לייב חוזר בזעקה ובכוונה גדולה על המילים הללו: "ביום ההוא… ביום ההוא… אבדו עשתונותיו", וכל מי שעמד בקרבתו, חיל ורעדה אחזו בו, והרגיש כי אכן "ביום ההוא" –  ביום פקודת האדם, כשמגיעה שעתו להשיב את נשמתו לבוראו – אזי "אבדו עשתונותיו" ומתגלה אפסיות כוחו. והיו השומעים מזדעזעים ונחרדים מאימת יום הדין.

נוהג היה לבוא מפקידה לפקידה לאומן, לשהות על ציון רבינו לילה שלם; ולמחרת, לאחר תפילת שחרית בקלויז, לא טעם מאומה, אלא שם פעמיו שנית אל ציון רבינו, שם שהה שוב כמה שעות. כה נהג כל אימת שנכספה נפשו לשפוך לבבו בתפילה ושיחה במקום גניזת רבינו הקדוש.

לעת זקנתו רצה רבי ישראל לייב להעתיק את מושבו לאומן ולבנות לו בסמוך לקלויז דירה למגורים, כדי שיוכל להקדיש את ימיו עד עת פקודתו ב'יום ההוא' אך ורק לעבודתו יתברך, וכך יוכל גם לבלות זמן רב באוהל ציון רבינו הקדוש בכל עת מצוא. לאחר פטירתו התכוון להוריש את אותו בית-דירה נדבה לקלויז. ואמנם כך עשה. כעבור תקופה קצרה מבואו לאומן, נסתלק לגנזי מרומים.

זכה רבי ישראל לייב להעמיד דורות ישרים ודבקים בצדיק; בנו רבי אשר מבאפוליה היה אף הוא מתלמידי מוהרנ"ת. בנו של רבי אשר, רבי פנחס המכונה ר' פיניע, חתנו של רבי אייזיק אייזנשטיין, היה מיקירי החסידים וזכה לבנים חסידים ויראי ה'.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support