התקרב לחסידות ברסלב בעיר מולדתו לודז' שבפולין, על ידי חסידי ברסלב בני עירו.

לאחר התקרבותו, השתוקק לנסוע לאומן לראש השנה. באותם ימים כבר נסגרו הגבולות בין פולין ואוקראינה, אך הוא לא ויתר על רצונו – ובחברת עוד כמה בחורים צעירים, יצא לדרך הארוכה והפתלתלה.

בסייעתא דשמיא עצומה, הצליחו להבריח את הגבול, ולהגיע לצד האוקראיני.

הם המשיכו להתקדם אל משאת נפשם, אולם בהגיעם לברדיטשוב, גילו כי כספם אזל – – –  לאומן? בירור קצר אף גילה, כי הרכבת הבאה היא האחרונה שלפני ראש-השנה… הרימו אפוא עיניים למרום והתחננו לבוראם שישלח להם כסף עבור המשך הנסיעה.

זמן רב הפצירו בתפילה – ופתאום הכריז אחד מן החבורה בהתרגשות: "מצאתי!!!"

כולם התאספו אליו לראות במה המדובר, ונדהמו לראות בידיו שטרי כסף שמצא על הארץ – – –

לפליאתם לא היה קץ, בראותם שהסכום מספיק עבור כרטיסים לכולם!

נפעמים מן הנס הגלוי שהתרחש להם, מיהרו אל תחנת הרכבת – אך אכזבה עצומה אחזה בהם כשהתברר להם שהרכבת עזבה לא מזמן את התחנה – – –

צער רב מילא את ליבם על שהחמיצו את הרכבת האחרונה. לימים היה ר' זאב אומר: "מדוע ביקשנו מה' כסף? היה עלינו לבקש לזכות להגיע לאומן"…

בראש השנה הם שהו בברדיטשוב, ואילו לאומן הגיעו לקראת יום הכיפורים…

שתקן מטבעו היה ר' זאב, אך נסיעה זו הייתה מהדברים היחידים עליהם סיפר:

"לאחר בואי לאומן, חליתי מאוד, ושכבתי שבועות ארוכים על ספסל ב'קלויז'. מדי לילה הגיע רבי משה צ'נסטחובר להעיר את הישנים בחצות, אך עלי הוא פסח, בראותו את מצבי הקשה. אולם, כיון שהתעורר רחש במקום, התעוררתי משנתי – ואז הגיעו לאוזני זעקות של השתוקקות מן הציון, ומילאו את ליבי בהתעוררות מופלאה".

לאחר תקופה ניכרת באומן, שב ללודז' עירו, וכעבור תקופה קצרה הצטרף לחבורת חסידי ברסלב שעלתה לארץ ישראל כדי להשתקע בה. בכך ניצל מגורלם הנורא של חבריו בפולין, בשואה.

ר' זאב הקים משפחה והתיישב בתל-אביב, שם פתח מפעל לנרות שממנו התפרנס שנים ארוכות.

בהיותו בן חמישים, הצליח למצוא שותף למפעליו. אחד מהתנאים שהתנה עמו היה, שהשותף יהיה נוכח במפעל עד שעת חצות לילה – ובחצות יבוא הוא למקום.

כששאל אותו בנו: "איך זה שיהודי בגילך מחליט פתאום לקום כל לילה בחצות?" ענה לו: "הזעקות הנשגבות ההן, ששמעתי על ציון רבינו, עדיין מהדהדות באוזני; שם קיבלתי את ההתעוררות לקום בחצות".

מאוחר יותר עבר לגור בבני ברק, שם התגוררו כמה מחסידי ברסלב שהיו 'בעלי-בתים' העוסקים במלאכות שונות לפרנסתם.

אולם, צא ולמד אילו 'בעלי בתים' יש לו לרבינו הקדוש…

ר' זאב וחברו ר' יעקב זאב אורלנצ'יק שעבד כ'חלבן', היו קמים בכל שבת לפני הנץ החמה ואומרים את כל התהילים מתחילתו עד סופו.

אצל 'בעלי בתים' אלו, היה קיום 'התבודדות' בכל יום, חיוב כמו הנחת תפילין.

ר' זאב נפטר לעולמו ביום כ"ה באב שנת תשמ"ח.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')